פרשת הצעיר הישראלי אילן גרפל בעל אזרחות אמריקנית שנכלא במצרים בחשד של ריגול - היא טעות טראגית של ...אותו בחור צעיר, אשר סבר, אולי, לתומו כי יש בין ישראל לבין מצרים יחסים תקינים או אף יחסי ידידות, לאור הסכם השלום שבין שתי המדינות, ותוך ניצול הקלות שמקנה לו דרכונו האמריקני - ערך שם טיול.
לא היו דברים מעולם. מצרים מאז שהגיע לשם יוסף בן יעקב הנחטף, ועד כה ברציפות, היא מדינת אויב. ללא כל קשר כיצד תיגמר פרשת גרפל, וללא כל קשר לחלקה ההזוי ולחלקה המבוסס על משהו, אפשר ללמוד משהו מהפרשה, ואולי להבין את העובדה ולהפנים אותה - כי מצרים היא מדינת אויב, למרות מסירת חצי האי סיני לידיהם ללא שום תמורה - שטח שנכבש כדין, לפי חוקי מלחמה בינלאומיים, קביעת גבולות בין מדינות תבל - והיגיון אוניברסאלי בין מדינות.
חשוב ללמוד מכך כדי להסיק לגבי מדינות שכנות אחרות כגון ירדן בהווה. חשוב ללמוד מכך כדי להסיק מסקנות אופרטיביות מתבקשות במצב בו הגבול עם מצרים הוא גבול עם האויב - והמסקנות המתבקשות הן לבטל את השגרירות במצרים ואת הנורמליזציה המדומה שהביאו רק תועלת לאויב ונזק לישראל [בעיקר נזק כלכלי, אך לא רק כלכלי], ולמנוע מעברי גבול לשם ומשם. כל מי שמחליט לעבור את הגבול בין עם ויזה ובין בלעדיה, בין במסגרת טיול מאורגן ובין בהסתננות יחידים - עושה זאת על אחריותו ודמו בראשו.
כך גם לגבי ירדן. זה נכון שיש דוגמאות לרוב של מי שטייל שם וחזר בשלום, אך יש גם דוגמאות אחרות. כך גם לגבי ערי הטרור האופפות אותנו, ולמרבה הצער כך גם לגבי לא מעט ערים ישראליות אשר אם מישהו שם חייב לך כסף והוא לא כל כך רוצה לשלם לך ולפרוע את חובו - אתה תימנע מפחד ללכת לגבות את הכסף. ואם מישהו שם ירצה להתחמק מחובה ציבורית כלשהי, כגון תשלומי מס הכנסה - הוא יוכל לעשות כן. אל תלך לשם כל עוד כזה הוא המצב, ופעל לשנותו.
