הנואם המתמיד

טענת ההגנה של אולמרט בפרשת ראשונטורס היא: לא הוריתי, לא ידעתי, לא ראיתי. הוא אינו יכול להכחיש שנוצרו עודפים, ולכן הוא מצביע על הטיסות בהן נוצרו חוסרים כדי להוכיח שהעסק נוהל בצורה מאוד לא רצינית. כדי לעשות זאת, הוא מגלגל את האחריות ממנו והלאה. אולמרט אינו אומר זאת במפורש, אך בשורות ההגנה מדברים על כך שרייצ'ל רז-ריסבי, מתאמת הנסיעות, לא ניהלה את העסק בצורה טובה ושהתפקיד היה גדול על מידותיה. בחצי-פה הם גם טוענים, כי חלק מהאי-הבנות נובע מכך שרייצ'ל אינה שולטת די הצורך בעברית. עוד אומרים שם, כי גם לאנשי ראשונטורס היה אינטרס ביצירת העודפים, כי כך לא מומשו הנקודות של אולמרט והם קיבלו עמלות על מכירת כרטיסים במזומן. זהו טיעון בעייתי. האם איש לא הרגיש במשך שנים שהחשבונות אינם מסתדרים? מי כיסה את החוסרים? האם ראשונטורס נתן לאולמרט מתנות (בעיה בפני עצמה), או שמא חברות התעופה ובתי המלון ויתרו על חובות באלפי דולרים? מדוע אולמרט לקח איתו את רייצ'ל מהעירייה למשרד התמ"ת, אם כישוריה היו כה ירודים והעברית שלה כה גרועה? שלא לדבר על מסמכים בהם אולמרט עצמו מנחה את רייצ'ל כמה לגבות וממי. כפי שכתבתי כאן, במבט מהצד נדמה שבפרשת ראשונטורס אולמרט יכול לקוות לכל היותר לזיכוי מחמת הספק, אם לא תצליח המדינה להוכיח שהייתה כוונת מירמה מראש. וזה עוד לפני החקירה הנגדית.

במהלך עדותו ציין אולמרט שוב ושוב, כיצד חסך למדינה כספים רבים בכך שניצל נסיעות על חשבון ארגונים שונים גם כדי לקיים פגישות בענייני עיריית ירושלים, משרד התמ"ת, משרד התקשורת וישראל בכלל. לדבריו, היו נסיעות בהן הקדיש עד 90% מזמנו לעניינים אלו. גם על זה צריך להעיר. ראשית, אני לא בטוח שמדובר בכזו סיבה לגאווה. נדמה לי שהארגונים היו מעדיפים שאם יש לאולמרט זמן פנוי כאשר הם מממנים את נסיעתו, שיעשה אחת משתיים - או שיפעל עוד למענם, או שינוח ויגיע אליהם במלוא יכולתו. הוא עצמו הדגיש את החשיבות של הופעה מכובדת, כדי לנמק מדוע היה צריך לטוס במחלקה ראשונה ולהתארח במלונות פאר. עם סדר יום פחות עמוס, אפשר היה לחסוף חלק מהכסף הזה. שנית, גם אם הארגונים "סבסדו" את המדינה - מדובר בסופו של דבר בכסף ציבורי. הבונדס הוא קופת המדינה לכל דבר ועניין; יד ושם הוא רשות ממלכתית; קרן היסוד הוא גוף של ההסתדרות הציונית. ארגונים כמו עלה, עלם, אקי"ם ומצעד החיים מקבלים תמיכה ממשלתית ו/או נהנים מהטבות מס, גם הן על חשבון המדינה - שלא לדבר על כך שהם ממומנים מתרומות. ואפילו כאשר מדובר בארגונים זרים, עדיין ברוב המקרים הם מוכרים לצורכי מס. כלומר: או שהחיסכון בו מתגאה אולמרט היה למעשה העברה מכיס לכיס, או שבא לפחות בחלקו על חשבון הציבור בארץ ובחו"ל.

אהוד אולמרט אומר, שנסע לחו"ל בתפקיד 300 פעמים ב-30 שנות פעילותו הפוליטית. בשנים הנדונות בכתב האישום, 2005-2002, הוא נסע 70 פעם. חלק ניכר מהנסיעות הללו היו קצרות מאוד: שלושה ימים לבריסל וניו-יורק, חמישה ימים לניו-יורק ולוס אנג'לס, ארבעה ימים לניו-יורק, יומיים לוושינגטון וניו-יורק, יום אחד לאיסטנבול, יומיים למיאמי, שלושה ימים לניו-יורק. כאשר מביאים בחשבון את זמן הטיסות, מקבלים ימים לא קלים. כאשר מוסיפים את לוח הזמנים הצפוף, מקבלים נסיעות קשות. הדברים הללו נאמרים במלוא הרצינות. אך עדיין עולות כמה שאלות מציקות לנוכח ריבוי הנסיעות הללו. האם אולמרט באמת עשה את המאמצים העצומים הללו רק לשם שמיים ולטובת הגורמים שביקשו את עזרתו? האם מעולם לא חשב שיום אחד ייצא לו מזה משהו - היכרויות, תורמים, מוקדי כוח? האם הוא לא חשב שמגיע לו משהו בתמורה, אולי עודפים בחשבונו האישי בראשונטורס? מדוע לא הציע מדי פעם לאותם ארגונים שיקחו נואמים אחרים? שאלה נוספת: האם ראוי שנבחר ציבור - ראש עירייה ושר בכיר - יבלה כל-כך הרבה זמן מחוץ למשרדו, בפעילויות חשובות ככל שיהיו? עד כמה נפגמת איכות עבודתו בשל ההיעדרויות הללו, בשל הזמן שמוקדש לתכנון הנסיעות, בשל חוסר היכולת לטפל בנושאים בצורה רצופה, בשל העייפות המצטברת?

נקודה קטנה ומשעשעת-משהו בשולי הדיון. אולמרט התבקש שוב ושוב בידי הסניגורית נוית נגב לזהות כתבי-יד על המסמכים הקשורים בנסיעותיו: האם זהו כתב-היד שלו? או של רייצ'ל? ואולי של שולה זקן? באחד המקרים התברר שנעשה שימוש ביותר מאשר עט אחד לכתיבת ההערות על גבי המסמכים. "אני לא מומחה לעטים", העיר אולמרט. ההערה הזאת עוררה צחקוקים מצד מי שזכרו, שכתב האישום עוסק גם באוסף העטים הגדול של אולמרט, אשר הוערך על ידו בדיווחו למבקר המדינה ב-140,000 שקל. המדינה טוענת שמדובר באוסף ששוויו 1.3 מיליון שקל. מכל מקום, מי שמחזיק כזה אוסף, אמור להבין בעטים יותר מאשר האדם הממוצע.

דומה שלאולמרט יש טענת אליבי לגמרי לא רעה לפרשת הולילנד: מתי יכולתי לקחת שוחד, כאשר כל-כך הרבה זמן הייתי בחו"ל?

לקראת סיום עדותו, העלה אולמרט טענה מעניינת: "קחו מישהו שנסע לחו"ל לא כמוני, אלא חצי ממספר הפעמים. אין אצלו טעויות? אין כאלו דברים?" - לאמור: כאשר נוסעים כל-כך הרבה פעמים ובמימון של כל-כך הרבה ארגונים, טעויות הן בלתי נמנעות. לא נסעתי כמו אולמרט וגם לא חצי ממנו, אבל בכל זאת לאורך השנים יצא לי לנסוע לחו"ל עשרות פעמים. בחלק מן המקרים הוזמנתי כעיתונאי, חלק מהנסיעות ארגנתי בעצמי. אני לא זוכר אפילו מקרה אחד שלא שילמתי עד הסוף או שנותרו לי עודפים.