תג מחיר ל"נוער הגבעות"

שוב אנו קוראים על ניסיון להקים התנחלות על אדמה שאינה שייכת לפולשים; שוב אנו קוראים על עימותים עם כוחות הביטחון שבאו לבצע צו בית משפט; שוב שורפים ניידת, מפוצצים את הראש לאיזה שוטר ושוב בוכים לציבור שהם המסכנים. לאחר מכן, כל הצבועים הללו הולכים לשרוף מסגד וקוראים לכך "תג מחיר". נבלים מעולם לא חסרו לנו... לפני מספר שנים, לאחר העימות הקשה בעמונה, כתב החרד"ליסט אראל סג"ל מאמר בידיעות אחרונות ("נפרדנו כך", 10.2.06), מאמר מחליא הרווי בשנאה לכל חילוני באשר הוא. סג"ל כואב במאמרו את תבוסתם של פורעי החוק בעמונה, אבל בו בזמן הוא מתעלם מכנופיות של חובשי כיפות אשר השליכו בלוקים על שוטרים שבאו לבצע צו חוקי של בית משפט, שבאו לסלק פולשים מאדמה פרטית שלא שייכת להם. יותר מכך, אראל סג"ל בתמצית מאמרו מסית להיפרדות העם ולקרע בעם, ואני מביא ציטוט ישיר ממאמרו: "לא עוד נהיה עלה התאנה היהודי של המפעל הציוני החילוני. לא עוד העילה המוסרית לקיום הזהות העלובה של מדינה מערבית-לבנטינית במזרח התיכון. נוציא את היהדות מבית הזונות. אל ליהדותנו להיות פרוצת המדינה הישראלית, מושפלת, מתחנחנת ומבקשת ליטוף מסרסורה"... חשוב שנבחן משפט חמור זה. ראשית, אראל סג"ל צדק: המפעל הציוני היה חילוני. ולא רק זה, אזכיר פה לקוראים את שקרה הרבה יותר מכך - המנהיגות הדתית והחרדית נלחמה בציונות במשך דור שלם, עד שהרב קוק נכנע לעובדות בשטח והתיר לחובשי הכיפות שיעלו לארץ להצטרף במעט למפעל ההתיישבות הציוני-חילוני. תוכלו לספור על אצבעותיכם כמה קיבוצים ומושבים הקימו חובשי הכיפות עד קום המדינה. ואם נחזור מעט אחורה, הרי שכולנו זוכרים כיצד הרבנים באירופה "לא עודדו" את קהילותיהם לעלות לארץ ולהצטרף למפעל הציוני - מה שגרם לכך שמאות אלפים מהם נספו בשואה (את הרגשת האשמה שלהם הם מנסים להטיל עלינו, החילונים). אז האם ברבנויות האלו ובדתיים כאלה עלי להיות גאה? אני, למשל, שהורי אנשי העלייה השלישית בנו את הארץ הזו, שאבי סלל את הכבישים עליו נוסע כיום כל יהודי דתי - האם אני הוא זה שצריך "להתהדר" בדתיות הקיצונית הזו של סג"ל ומרעיו?