ארי שביט הוא עיתונאי מפרשן. את הפרשנות שלו הוא שואב משיחות הרקע שהוא מקיים עם כל מיני "קובעים ומשפיעים", והוא בעצם משמש להם שופר להביע עמדות מבלי להיחשף לביקורת או לתגובה ישירה על דבריהם. כך, במספר רשימות הוא שיבח והתריע בפני נתניהו על סכנות ותרחישים "בלתי נמנעים" והמליץ לו בחום לעשות מהלכים כאלה ואחרים, שאם לא כן, הוא ייפול למלכודת כזאת או אחרת, שנתניהו לא בדיוק נפל בהן. בקיצור, ארי שביט, כדרכו, ממשיך "לנהל את העולם" ולייעץ עצות חינם ולהיות שופרם של אלה שמספקים לו חומר.
השבוע ב
טורו השבועי בהארץ, מביא לנו הפרשן שמונה "עובדות" בעניין אירן, שאנסה לבחון אותן שוב ברשימתי זאת:
- עובדה ראשונה: "לא המערב ולא ישראל יכולים להשלים עם אירן גרעינית" - עם פקיסטן או קוריאה הצפונית הם כן יכולים? והוא מסביר כעובדה: "אירן גרעינית תהפוך את חיינו לגיהינום" (כאילו עכשיו אנחנו בגן עדן...). הרי מה שמניע את אירן הוא מה שהניע את קוריאה הצפונית. באמצעות היכולת, באמצעות הפוטנציאל, ניתן לסחוט מהמערב מה שלא ניתן כשאתה נטול גרעין.
- עובדה שנייה: "לא המערב ולא ישראל צריכים לפעול היום באופן צבאי" – מה ישתפר מחר לעומת היום? נותרה חידה פתוחה. "מתקפה צבאית תגרום משבר כלכלי עולמי ונידוי ישראל ממשפחת העמים" - "עובדה" נוספת ששביט הנחרץ לא חושב שהיא ראויה להנמקה. מה צפוי להיות מחר שלא יביא לאותם משבר ונידוי העובדתיים? לזה ניתוחו של שביט לא מגיע.
- עובדה שלישית: "המערב וישראל פיתחו דרך שלישית... פעולות (עלומות) וסנקציות... אירן בלחץ... האיום נדחה" – שוב אמירות עובדתיות בלתי מוכחות! הייתי מצפה שפרשן רציני יטען וינמק. לפחות, מה היה תאריך היעד המקורי של אירן ולמתי נדחה? איש העובדות אינו חושב שזה נחוץ. עובדות הן "עובדות"!
- עובדה רביעית: "האיום הצבאי חייב להישמר, אסור לישראל נהוג בטירוף אבל אחרים צריכים לחשוש מטירופה" – מה כאן בגדר עובדה זאת חידה בעיניי? ואיך מציגים טירוף אמין מבלי להידרדר לתוכו? זאת "עובדה" שארי שביט לא חש שנדרש לה הסבר.
- עובדה חמישית: "עובדה" שהיא תולדה של הרביעית. "איך מבהילים את האירנים ואת כולם בטירופנו, מבלי שניבהל בעצמנו?" - כאן יש לשביט הסבר: "נדרש אמון מלא בין הדרגים הפוליטיים למבצעים, וזה רחוק מלהתקיים!". זאת אכן עובדה! אבל אם זאת אכן העובדה הקיימת, מה שוות כל העובדות האחרות?...
- עובדה שישית: וכאן חושף מר שביט על-ידי מי תודרך הפעם - "מי שבלם את הרפתקנות הממשלה (את "הטירוף האסטרטגי" הנחוץ), הוא לא אחר מאשר בוגי יעלון. ואם בוגי שקט, גם אזרחי ישראל יכולים לישון בשקט"... העובדה – יעלון שקט, אז גם ארי שקט.
- עובדה שביעית: לטעמי, "עובדה" זו סותרת את ה"עובדה" השלישית - "אירן לא הגיע למקום שאליו התכוונה, אבל נמצאת במקום אליו לא הייתה אמורה להגיע". אם קיימת כאן עובדה, היא מעורפלת כמו כל הניסוח כולו. רק ממשפט זה, כל אירני ממוצע יסיק שלא ליעלון ולא לשביט יש באמת מושג איפה נמצאת אירן. הכל חר"אמ – "חשיבה רצונית אמיתית".
- עובדה שמינית: כאן כבר לא מדובר בעובדה אלא בתהייה, אבל אין דבר, נייר העיתון סובל הכל – "לא מובן מדוע עד היום לא הטיל המערב על אירן סנקציות דרקוניות שיביאו להפלת המשטר"? זאת אכן "עובדה הורסת"!
ישב הבן-אדם כמה שעות עם בוגי יעלון, שמע אותו וגם נרגע ("כי בוגי רגוע") ויצא מהתדרוך עם תהיית המחץ הזאת?! סליחה, מר שביט, לחשוב שלבוגי אין תשובה טובה לעובדת התהייה הזאת, ובכל-זאת הוא עדיין ממשיך לישון בשקט? הרי די במסקנה שעולה מה"עובדה" השמינית כדי למוטט את ה"עובדה" השנייה, ולקבוע כעובדה שזה חסר כל אחריות להמתין אפילו יום נוסף! יש לצאת ולתקוף את אירן ויפה שעה אחת קודם! אחרי זה אפשר יהיה באמת לישון בשקט.
קשה לקבוע מהעובדות האלה מה המסר שרצה בוגי יעלון להעביר לקוראים, באמצעות השופר לכל עת ולכל חפץ, מר ארי שביט. לפחות שני דברים ניתן להסיק באופן די עובדתי: 1) לממשלתנו, על-פי בוגי יעלון דרך ארי שביט, אין מושג ממשי מה קורה באירן ואיך להתמודד עם האיום האירני; ואם האירנים היו באמת מודאגים אי-פעם, אחרי שיקראו את ארי שביט, הם יהיו הרבה יותר רגועים. 2) דווקא כשבוגי שקט אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמשיך לישון בשקט. פתאום דברי דגן מתחילים להתבהר ואני נעשה חרד יותר...
עד כאן העובדות.
