תהליך הצונאמי, שכה מרבים לאיים בו עלינו, כבר התחיל, בהתרוצצות מנהיגי הפלשתינים לגייס תמיכה להכרת האו"ם ב"מדינת פלשתין העצמאית בגבולות 1967", וצריך להרוג אותו כשהוא עדיין קטן. אבל, הוא גדול בהפרת הסכמי אוסלו שבזכותם מתרוצצים בעולם אותם מנהיגים של כאילו מדינה-בדרך. על הפרה זו חייבת ישראל להודיע מייד שאינה מכירה יותר במעמד אותם מנהיגים, הרוצים ליהנות מהסכם שבעצמם הפרו, ודורשת מהם לחזור לתוניס יחד עם כל השיירה שהגיעה לכאן משם. ובהסתמך על התקדים שקבעו הערבים על "זכות השיבה" שיש לכל אחד שהתגורר בשטחי פלשתינה שנתיים ויותר - כך נדרוש שכל מי שהתגורר בתוניס שנתיים ויותר יחזור לשם.
זה נראה דמיוני? הגיע הזמן שנפסיק לשחק לפי כללי המשחק שמכתיב לנו האויב, ונכריז על כללי משחק חדשים, שאנו קובעים, בהסתמך על החוק הבינלאומי: מי שמפר הסכם לא יכול ליהנות ממנו כשהוא מתעלם מהחובות שקיבל על עצמו לפי אותו הסכם. מהלך הפתיחה של כללי המשחק החדשים, שאפשר להגדירו כאולטימאטום, אם לא ייענה בהפסקת החתרנות הפלשתינית - יכתיב את המהלך השני, עם שיניים של ממש: העסקנים שלהם שמתרוצצים במסע ההסתה בעולם לא יורשו יותר להיכנס לארץ במעברי הגבול שבפיקוח ישראל.
תקום צעקה בינלאומית על כך? - לא יותר חמורה מזו שקמה לפני 30 שנה, כשמנחם בגין הורה להפציץ את הכור האטומי של עירק. ואז היינו במעמד חלש בהרבה מזה שיש לנו (אך לא מנוצל) כיום. להחלפת כללי המשחק יהיה גם ערך חינוכי החורג מיחסינו עם הפלשתינים: ישראל לא מוכנה יותר להשלים עם רמאות של צד בהסכם איתה (זוכרים מה קרה לנו כשהשלמנו עם רמאות הזזת הטילים המצריים לפני מלחמת יום הכיפורים?)
כללי המשחק החדשים מחייבים גם לעבור סוף-סוף משיטת ההסברה המתנצלת, המובילה את תדמית המדינה מדחי לדחי - לשיטת הסברה התקפית, גם כלפי חוץ וגם כלפי ההסתה של הגייס החמישי מבפנים, ואסור להמשיך ולהשלים עם תירוצי "חופש הדיבור" כשזה מנוצל לשיתוף פעולה גלוי עם אויבי ישראל. לצעקה שתקום על "הרס הסיכוי להקמת מדינה פלשתינית" צריכה לבוא תשובת האמת, שנתן אותה לפניי מומחה גדול ממני לדמוגרפיה של המזרח התיכון - ד"ר מרדכי קידר (ולפניו - טען את זה גם אנואר סאדאת): חוץ ממצריים אין במזרח התיכון מדינה ערבית של ממש.
כל אלו שזכו למעמד מדינה מפקידי הקולוניאליזם הישן של אנגליה וצרפת אינם אלא צירוף מלאכותי של שבטים וחמולות מסוכסכים לדורותיהם, המוחזקים ביחד כל עוד שולטים בהם ביד ברזל. ומי שלא הבין זאת - באו מהומות "האביב הערבי" לפקוח את עיניו. וכך, במקום "מדינה פלשתינית" מלאכותית אפשר יהיה לתת ביטוי לאוטונומיה שהבטיח בגין בקמפ-דייוויד לערביי ארץ-ישראל - על-ידי מתן שלטון עצמי בפיקוח ישראלי למחוזות הערים הגדולות: ג'נין, שכם, רמאללה, טול-כרם, קלקיליה, והחלק הערבי של חברון. ובאשר ל"פליטי פלשתין" אחזור, בפעם המי יודע כמה, שהם חייבים להיקלט במדינות שפתחו במלחמת 1948 וגרמו בכך להיווצרותם, כפי שישראל קלטה את הפליטים היהודים שגורשו בחוסר כל מארצות ערב.
לכל הצעדים הנ"ל צריכה להילוות מערכת הסברה התקפית, אותה הזכרתי לעיל, הנשענת על טכנולוגיות המאה ה-21: תחנת טלוויזיה לוויינית שתשדר לעולם בערבית ותחנה דומה שתשדר באנגלית תוכניות דומות לאלו של פוקס-ניוז האמריקנית (ואם אפשר, בשיתוף פעולה איתה). ההשקעה בפרויקט זה תשתלם יותר מהשקעה בטייסת חדשה של מטוסים, ובתנאי שלא תיעשה בידי השלומיאלים שניסו לרומם את שם ישראל בעולם - בתשדירים בהם הסבירו שהגמל איננו אמצעי התחבורה הנפוץ בארץ הקודש. זהו האתגר האמיתי המצפה כיום למנהיגות מפוקחת ואמיצה.
ולמי שנחרד מהרעיון שנודיע על ביטול
הסכם אוסלו - שר החוץ שלנו, שקיבל דף זה יחד עם ראש הממשלה, הודיע שלושה ימים לאחר מכן לשרת החוץ של האיחוד האירופי שאכן כך ננהג אם הפלשתינים ימשיכו להפר את ההסכם איתנו, והשמיים לא נפלו.
