לפני מספר חודשים ניסיתי לעודד מחאה נגד מחירי המכוניות החדשות; החברים תמכו, אבל המאבק שבו לא השקעתי את כל הוני ומרצי לא רקם עור וגידים, ולא קיבל כותרת בתקשורת. בין המאבקים שקיבלו כותרת בתקופה האחרונה, בלטו המאבק במחירי הדלק, המאבק במחירי הדיור, המאבק בתקשורת והמאבק בבנקים, אבל אף אחד מהם לא החזיק מעמד יותר ממספר ימים.
בשיחות ערב שישי, במסדרון בעבודה או בהמתנה לילדינו מבית הספר, שורה התחושה שמסדרים אותנו בכל תחום, כולל את אלה שעכשיו בכותרות וגם אלה שעליהם נשפך הדיו בחודשים ובשנים שעברו. אם נלמד לעומק, נראה שאין תחום שהחזיק מעמד יותר ממספר שבועות.
יש תחומים שמצליחים לשמור את עצמם בכותרות, בהשקעות גדולות מאוד של אנשים פרטיים. ראו למשל את המלחמה בתאונות הדרכים. עמותת "אור ירוק", לדוגמה, שומרת את הנושא בלב התודעה הציבורית עד כדי כך שאפילו הרשויות מקדמות את הנושא מעבר לנושאים אחרים. קבוצות שחרתו על דגלן את הנושאים הירוקים, מצליחות לשנות את התודעה הציבורית לנושאים ירוקים, במימון פרטי כמובן. תהליך זה נמשך עד כדי כך שאפילו המשרד הממשלתי שאמון על כך נוגע בדבר ועושה את עבודתו לשינוי הלך הרוח הציבורי.
בנושא המודעות לצרכנות נכונה, אנחנו מפגרים שנות אור אחרי המודעות לנושאים אחרים, עליהם קיבלו גופים פרטיים חסות. למעט המגזר החרדי, אנחנו לא משתפים פעולה עם חרם צרכנים מכל סוג שהוא. האימא העברייה הטיפוסית שמסגלת תכונות אופי פולניות (ללא קשר למוצא המשפחתי), חושבת שחשוב שילדיה יאכלו קוטג' לארוחת ערב גם אם מחיר החבילה יקר מפז. הגבר האופייני צריך להתהדר ברכב חדש בחניה, שכן השכנים לא ידעו שהוא יכול להרשות לעצמו לרכוש רכב מצ'וקמק במחיר מופקע. האורחים כמובן מתרשמים מאוד מגודל הטלוויזיה בסלון, גם אם היא עולה פי כמה מונים מזו שמקרינה את אותו משחק של ברצלונה במדינה אירופית מערבית. כולנו צריכים להשתמש בטלפון הסלולרי עם סמל התפוח ולגלוש בפייסבוק בכל מקום, גם אם מחיר הגלישה היסטרי. מעטים מאיתנו עברו להשתמש במקלט הטלוויזיה הדיגיטלי וממשיכים לצרוך את הטלוויזיה הרב-ערוצית למרות המחיר הבלתי סביר, ולמרות השירות המזלזל אותו אנחנו מקבלים בעשרות דקות ההמתנה למוקד השירות.
מאחר שאנחנו מדינה לא מנוהלת והשלטון עסוק בלשרוד, וקשה לראות את המודל הכלכלי לגוף שיחרות על דגלו את הצרכנות הנבונה, צריך לסמוך על גוף פילנתרופי שייקח את המשימה. עד שלא יקום האבי נאור של הצרכנות נמשיך להעשיר את בעלי הבנקים, את השולטים בחברות הסלולר, את תנובה ושטראוס. נמשיך לפטם את יבואני הרכב, להאביס את בעלי הצימרים. ויותר מכל - המדינה תמשיך לחלוב אותנו יותר מתנובה, במיסים על הדלק, במיסוי על ייבוא מוצרים מתחרים, במיסוי על העבודה וכמובן באגרת הרדיו והטלוויזיה.
איפה האבי נאור של הצרכנות?