הסיפורים שמאחורי מודעות האבל

לו נערך סקר על הרגלי הקריאה של בני גיל הזהב באמצעי התקשורת, הוא היה, מן הסתם, מגלה כי באורח טבעי לגילם מייחסים רובם המכריע חשיבות עליונה למודעות האבל המתפרסמות בהם. מסתבר שאת אלה הם נוטים לקרוא עוד בטרם שהם מתפנים לקריאת החדשות הטריות ולמגוון הרחב של המדורים המתפרסמים מעל דפיהם. למודעות האבל מבנה ונוסח שבלוניים, שממעטים לחרוג מהם. צורתה של מודעת האבל השגרתית היא מלבן, שרוחבו גדול מגובהו, בעוד שבמודעת האבל, שנוהג צה"ל לפרסם על נפילתו של חייל, גובה המודעה דווקא גדול מרוחבה. בחברה החרדית, לעומת זאת, שונה במידה ניכרת סגנונן של מודעות האבל מזה של מודעות שאר חלקי החברה בארץ. במודעות אלה נקרא הנפטר "לישיבה של מעלה", או שמצוין בהן כי "ניצחו אראלים את מצוקים" ו"ברוך דיין אמת". שימוש חורג מסתבר שלא אחת נעשה במודעות האבל שימוש החורג ממטרתן המקורית. כזהו, למשל, פרסום מודעה, המודיעה על מותו של אדם כדרך לפגוע בו. מודעה כזו התפרסמה, בזמנה, על חבר הכנסת אמנון רובינשטיין, כשמאחוריה עמד אינטרס ברור של הקוקסינל זלמן שושי לנקום בו בשל השקפת עולמו בעניינים שבינו לבינו. עדיין זכורה מודעת האבל הפיקטיבית על מועמדים לחיסול מטעם "המוסד", שפורסמה בשעתה כאמצעי של לוחמה פסיכולוגית. המודעה פורסמה במסגרת "מבצע זעם האל" לחיסולם של חברי ארגון הטרור "ספטמבר השחור", שהיו אחראים, במישרין או בעקיפין, לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. בנובמבר 2007 נעצרו מי שכונו "השוטרים הנוקמים" של משטרת נהריה, בחשד שניסו לפגוע בעבריין באמצעות מטעני-חבלה. בית המשפט הוציא צו איסור על פרסום שמותיהם, אלא שבאחד העיתונים פורסמה מודעת-אבל על מותו של "אברהם אזולאי" (שמו של גיבור הסרט "השוטר אזולאי"), כשחתומים עליה השוטרים החשודים. יוצאות דופן במיצג שנערך במוזיאון ישראל, שכותרתו "עבודה עברית", כלל האמן גדעון גכטמן מודעות-אבל עם הכיתוב "עבודה עברית". פעולה אמנותית נוספת, שבוצעה על-ידי גכטמן, כללה פרסום מודעות-אבל עצמיות בעיתונים יומיים ותליית מודעות על לוחות-מודעות. פעולה זו שיקפה את היחס הסבוך, בעיניו של גכטמן, שבין האמנות לחייו של האמן ודיאלקטיקה שבין ייצוג למציאות. יום לפני הבחירות לרשויות המקומיות, בנובמבר 2008, נתלו בבאר-שבע מודעות-אבל כוזבות, שהודיעו על מותו הפתאומי של ראש עיריית באר-שבע, יעקב טרנר, שהיה מועמד לכהונה נוספת. לפני חודש ימים פורסמה בהארץ מודעת-אבל מאוד לא שגרתית, בנוסח: "היי! שלום לעפרך, אילנה, ולהתראות בקרוב". מודעה אחרת, שפורסמה באותו עיתון, באותה תקופה, על-ידי העיתונאי אורי אבנרי, מתייחסת למותה של רעייתו רחל. בניגוד למסורת היהודית המקובלת, טרח אבנרי לציין במודעה כי גופתה של המנוחה נשרפה, בהתאם לרצונה, כשאפרה פוזר בשפת הים, אל מול החלון שנהגה לצפות בו ממנו.