כשמרואיין מהימין מאשים במשהו את התקשורת, המראיין השמאלני שואל בבוז: עוד פעם התקשורת אשמה? תשובתי העקרונית: כן, התקשורת אשמה!!! לא בכל נושא ולא בכל מחדל, אבל באותם המחדלים שהיא ראתה ועצמה עין, היא אשמה. בדיוק כמו משטרה שיודעת על פשעים ולא מגיבה.
מפקד ארגזים במפלגת העבודה הוא ריטואל קבוע. זה לא היה בא לעולם אילו התקשורת הייתה עושה את מלאכתה בקשיחות הראויה. הסיבה שפוליטיקאי לא נרתע מנקיטת טריקים מלוכלכים פשוטה: הקומבינה - כל קומבינה! - משפרת משמעותית את הסיכוי להיבחר. מתמודד שהולך בדרך הישר - סיכוייו נחותים. כדי לעודד פוליטיקה נקייה, התקשורת הייתה חייבת להכריז מלחמת עולם על הקומבינטורים. זכייה שהושגה בקומבינה אסורה - בלתי לגיטימית.
בעיה! רבים מאלה המוגדרים קומבינטורים הם חביבי התקשורת.
נעמי בלומנטל היא היוצא מהכלל שמדגיש את הכלל. תמיד
בנימין נתניהו ברקע. תזכורת!: בבחירות 99', התקשורת התמסרה לרעיון אחד - המלכת
אהוד ברק. כדי לשכנע את הבוחרים להצביע בשבילו, עשו לנתניהו "רצח-אופי" ובמקביל סיפרו לנו שברק גאון. כל ידיעה שהייתה פוגעת בסיכוי של אהוד ברק לנצח - הוצנעה או הושלכה לפח. אפילו המידע על פרשת העמותות. רק לאחר שנבחר, התבשר עם ישראל שברק ניצח בזכות "רמיסת החוק ברגל גסה".
גם
אריאל שרון הגיע לשלטון בדרך שאיננה מוסרית. אחרי ששילם קנס בסך 4.7 מיליון שקל (מכיסו הפרטי), הוא זכה לרהביליטציה על תנאי. הוא עמד בתנאי כמו גדול - תשאלו את
אמנון אברמוביץ'.
גם
אהוד אולמרט הגיע לשלטון בזכות קשר שתיקה של העדר. יואב יצחק לבדו לא הספיק. נסראללה ובכירי העדר רצו את אולמרט. עם הגיבוי התקשורתי, הוא לא התקשה לנצח. אזרחי ישראל שילמו ועדיין משלמים את מחיר כהונתו של הנאשם בפלילים הכי חצוף בעולם. אולמרט, למי שלא סופר - הוא המושחת השלישי ברציפות שהתקשורת המליכה.
הרביעית היא
ציפי לבני. כשנקיית הכפיים התמודדה מול
שאול מופז, גם כאן התקשורת לקחה צד. לא בגלל שהיא לבנה והוא שחור, ממש לא! אלא משום שהיא חלשה, כנועה וקלה להפעלה. כדי שלא תחוש רגשי נחיתות מול כוכבי הקומבינה הידועים ברק, שרון ואולמרט, התקשורת התעלמה מהקומבינה שבזכותה ניצחה את מופז בפוטו-פיניש.
שורה תחתונה: התקשורת חייבת להכריז מלחמת עולם נגד הקומבינטורים - ללא הבדל פוליטי או אידיאולוגי. הכרזת מלחמה כזאת חשובה יותר פי מיליון למדינה, לעם ולדמוקרטיה, מהקמפיין החולני למען כניעה לחוטפי גלעד שליט.
