איזו הפתעה! הנשיא האמריקני חוסיין אובמה לא נאות לבקשותיהם של ראש הממשלה נתניהו והלובי למען יהונתן פולארד וסירב לשחררו. יתר על כן, גם לבקשה אנושית כמו מתן היתר לפולארד להשתתף כמה שעות בהלווית אביו סירב הנשיא השחור מהבית הלבן להתרצות. מדיניות ויחס זה של אובמה כלפי מדינת ישראל, באים כהמשך ישיר ליחס אותו הפגין בזמנו כאשר דיבר עם רה"מ נתניהו כשרגליו על השולחן ואחר-כך הפיץ את התמונה! אין זה מפתיע, אובמה הוא אנטישמי מוצהר, שונא ישראל מחד-גיסא, וחובב ומעריץ מושבע של האיסלאם הפשיסטי מאידך-גיסא. אם נבחן את הדברים בראייה אובייקטיבית, ניווכח כי כל יועציו של אובמה אדישים לגורלה של מדינת ישראל במקרה הטוב, ורוצים במפלתה ובהכחדתה במקרה הרע. רבים מהם אף סבורים כי מדינת ישראל נולדה בחטא, ומייחסים לישראל מדיניות קולוניאליסטית. יועצים כרוברט מאלי, זביגנייב בז'ז'ינסקי ורוזה ברוקס ידועים ב"אהדתם" כלפי ישראל והמפעל הציוני. ובכלל, מה לנו כי נלין על אובמה כאשר במדינת ישראל ישנם "חובבי ציון" כרפי איתן, אלון ליאל, איתן הבר ואף שמעון פרס, אשר במידה זו או אחרת אינם מתלהבים משחרורו של פולארד, וזאת בלשון המעטה. כזכור, אליקים רובינשטיין, ששימש כציר הישראלי בוושינגטון, לא אישר בזמנו לפולארד להיכנס לשגרירות הישראלית, בזמן שפולארד ואשתו נמלטו מסוכני האף.בי.אי (שעלו עליהם) לכיוון השגרירות הישראלית (זאת כפי שתורגל עימם קודם לכן במקרה חירום) - וזאת כדי למנוע את מעצרו. אם פולארד היה נוכח בתוך השגרירות, לא היו יכולים האמריקנים לעצור אותו. כזכור, בזמן מעצרו של פולארד שימש שמעון פרס כראש ממשלה, איתן הבר כיועץ התקשורת של שר הביטחון יצחק רבין, ואלון ליאל שימש אז בתפקיד בכיר במשרד החוץ. יש גם לזכור כי פולארד נשלח למשימותיו על-ידי האחראי על הלק"מ (הלשכה לקשרי חוץ) רפי איתן, בגיבוים של פרס, הבר וליאל. הריח העולה מהתנערותם של האישים הללו מאחריותם למעשיו של פולארד הוא, איך לומר, לא טוב... אין זו הפעם הראשונה בה מדינת ישראל מפקירה את ידידיה (צד"ל, משת"פים) ומצד שני מחזרת אחר משמיציה ואויביה. ניתן לכנות תופעה זו כ"תסמונת אובמה" - תסמונת בה מפקירים ידידים ומחזרים אחר האויבים. פולארד אומנם אסף מסמכים בארה"ב, אך לא פגע בביטחון ארה"ב! אי לכך ובהתאם לזאת המשך ההתנערות וההתעללות מצד ארה"ב כלפי פולארד היא התאכזרות לשמה, שאינה קשורה כהוא זה לשיקולי ביטחון אמריקניים. לא סוד הוא כי קיימת אווירה אנטי ישראלית ואף אנטישמית במסדרונות ה-סי.אי.איי. ראש הסי.אי.איי הקודם, ג'ורג' טנט, אינו היחיד שם הסבור כי "הלובי היהודי הוא חזק וכוחני השולט על יותר מדי עמדות מפתח בארה"ב". היחס כלפי פולארד הוא יחס המזכיר את היחס הסורי למרגל שנתפס, אלי כהן. זהו יחס המזכיר את היחס המצרי כלפי עזאם עזאם (אשר שוחרר בסופו של דבר). וודאי שאין זה יחס המצופה מ"ידידתנו הגדולה ביותר". ההתעמרות בפולארד משקפת התעללות רבת-שנים ביחס האמריקני למדינת ישראל. יש לזכור כי ארה"ב נמנעה בהצבעה בעצרת האו"ם בשנת 1947, האמריקנים לחצו על בן-גוריון לא לבנות במערב ירושלים, ובכל זאת בן-גוריון המשיך בבנייה. יש לזכור כי היו לחצים קשים מצד ממשל קנדי על דוד בן-גוריון להפסיק את הקמת הכור בדימונה, ב-1967 לחץ הממשל האמריקני על ישראל "להימנע ממלחמת מנע". יש לזכור כי בשנת 1970 לחצו האמריקנים "להעביר חלקים מירושלים לשלטון בינלאומי", בתגובה בנתה גולדה את רמות, גילה ונווה יעקב. יש לזכור כי קיסינג'ר היה זה אשר לחץ על ישראל להגיע ל"סידורי ביטחון מתאימים" בזמן מלחמת יום הכיפורים. יש לזכור כי הלחץ הברוטאלי נמשך בזמן כהונתו של בגין וכלל דרישה ברורה לא להפציץ את הכור העירקי, ולאחר שבגין החליט לא להיעתר לדרישה האמריקנית ("אנחנו לא מדינת וואסלים") עיכב הנשיא רייגן את הסיוע האמריקני. הלחצים הברוטאליים נמשכו גם בהמשך מצידם של הנשיא ג'ורג' בוש האב ומזכירו האנטישמי ג'יימס בייקר על שמיר (הקפאת הבנייה בהתנחלויות בתמורה לקבלת הערבויות לקליטת עולים חדשים). לזכותו של שמיר יש לומר, כי לא נכנע למכבש הלחצים שהופעל עליו הן מהאמריקנים, והן מסייעני גיס חמישי מהארץ. ומה לגבי הלחץ האמריקני על מדינת ישראל לבטל את פרויקט הלביא? וזאת עקב חששם מתחרות מול השוק האמריקני מצידה של ישראל? ומה לגבי הלחץ האמריקני על ישראל לבטל את עסקת הפאלקון עם סין? האם בתמורה ליחס מנוכר זה מצד ארה"ב, צריכה מדינת ישראל להושיט את הלחי השנייה? האם בתמורה ליחס פטרוני ומנוכר זה עלינו לשעבד את מדינתנו לחסדי האמריקנים? האם יש לבטל את האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל ולהתפרק מכל נכסינו, וזאת בתמורה להבטחות ולערבויות ביטחוניות ריקות מתוכן מצד ארה"ב? האם עלינו למחול על כבודנו העצמי ולהתנהל כ"מדינת נתינים" של ארה"ב? האם צריכים השרים והח"כים להשתתף בחגיגות העצמאות של ארה"ב בבית השגריר האמריקני? יש לציין כי לאור תקדימי העבר, ניתן לומר למרבה הצער כי הרפיסות ונמיכות הקומה הן אלו המכתיבות את התנהלותם של "מנהיגינו האמיצים", ועובדה היא כי למרות כל מסעות הדה-לגיטימציה נגד ישראל, למרות העיתונות האנטישמית, למרות ההשפלות והעלבונות הרבים אותם ספגנו מצד מצרים, ולמרות ששגרירינו בירדן ובמצרים יושבים שם מבודדים ודחויים כעצורים במעצר בית - למרות כל זאת הראשונים שבאו לחגיגות בביתו של שגריר מצרים לשעבר מוחמד בסיוני היו השרים והח"כים של ממשלות ישראל! אותה רפיסות קיימת גם ביחס למדינות אחרות; הטורקים מבזים את מדינת ישראל בכל פורום אפשרי, משדרים תוכניות וסרטים אנטישמיים בסגנון ה"דר-שטרימר", מעודדים הסתה רצחנית נגד ישראל. העיתונות הטורקית היא עיתונות אנטישמית במוצהר! ואצלנו? אצלנו לעומת זאת (כמה מפתיע) עוברים על כך לסדר היום, וגם כאשר לא עברו לסדר היום, ולאחר שממשלת ישראל הביעה מחאה מוצדקת נגד הסדרות האנטישמיות המשודרות בטורקיה (באמצעות הנזיפה המפורסמת בשגריר הטורקי היושב על כיסא נמוך) מיד חזרה בה הממשלה. זאת נוכח המחאה הטורקית, ועקב "הזעם הטורקי הבלתי נשלט". הממשלה התבזתה ו...התנצלה בפני הטורקים, על ש"העזה למחות" נגד הסדרות האנטישמיות בטלוויזיה הטורקית. שוב חזרה הממשלה למדיניות הרפיסות, הגמגומים ונמיכות הקומה - כל זאת בסיוע ובגיבוי תקשורת הגיס החמישי של מדינת ישראל. אותה תקשורת ישראלית אשר ליבתה את האש וטענה (כמה צפוי) שדווקא שר החוץ אביגדור ליברמן וסגנו דני איילון אשמים בכך ש"השפילו את השגריר הטורקי" - כידוע, על-פי התקשורת הישראלית, להשפיל מותר רק את מדינת ישראל, ולישראל, כידוע, אסור למחות על כך. אדרבה, לאחר שנבחר שוב "חובב ציון" רג'פ ארדואן, משגר אליו נתניהו ראש ממשלתנו ה"חזק" וה"נחוש" אגרת בה הוא (שימו לב) "מברך את ארדואן על זכייתו ומקווה להמשיך ולשתף פעולה עם טורקיה, תוך שמירה על אווירה חיובית". האם שכח נתניהו את שאירע אך לא מזמן? "תקריות זניחות" כאוניית המרמרה, סרטי התעמולה האנטישמיים בטלוויזיה הטורקית, הגידופים וההשמצות מצד ארדואן כלפי ישראל? האם נתניהו אינו מבין כי ככל שירבה להתרפס ולהתחנן בפני טורקיה וארדואן, כך רק יגבר זלזולם בו ובמדינת ישראל? האם ממשיך נתניהו את מדיניות ההתרפסות מצד מחנה השמאל כלפי מצרים ושאר מדינות אירופה האנטישמיות? האם אינו מבין כי במעשיו אלו הוא ממשיל את עצמו ואת מדינת ישראל לאסקופה נדרסת ונרמסת, ולמדינה המוחלת על כבודה? האם נתניהו אינו מבין כי הוא ממשיל את עצמו ואת מדינת ישראל לנייר טואלט שימושי? התקשורת הישראלית תורמת במידה רבה לאווירת הפקרות זו, אווירה בה כל "מצורע וזב חוטם" יכול לגדף ולהשמיץ את מדינת ישראל, תוך ידיעה ברורה כי מדינת ישראל והתקשורת הישראלית יבליגו על כך, וברוב המקרים אף יאשימו את עצמם, ויצדיקו את אותם משמיצים. ראו באיזו קלות עוברים אצלנו לסדר היום, ראו כיצד "מחליקים" את החדשות הלא נעימות, זאת לאחר ה"זובור" שחטפה ישראל מארה"ב בכל הנוגע לעניין פולארד. ראו עד כמה משתיקים בתקשורת את ה"עניין הזניח" הזה, ראו עד כמה משתיקים את היחס הברוטאלי מצד ארה"ב ומצד ממשל אובמה כלפי פולארד וכלפי מדינת ישראל; אך מאידך-גיסא ממשיכים לפמפם שוב ושוב על השבוי גלעד שליט. התקשורת הישראלית בבחינת רומזת: "פולארד הוא מרגל", ולכן "ניתן להבין את אובמה וארה"ב", שהרי "ארה"ב היא ידידתנו הגדולה, אבל אסור לרגל בה", וכי "גלעד שליט (ולא פולארד המרגל) הוא זה אשר ראוי להתייחסות העיקרית". רגע, ומי היו אלה אשר שלחו את פולארד לרגל ולאסוף מידע? האם לא היו אלה ישראלים בעמדות המפתח הבכירות? מה פירוש ההפקרה הזו של פולארד? מה ההתחסדות הזו? היש צביעות גדולה מזו? "מנהיגי הימין" המתראיינים בכלי התקשורת נשאלים שוב ושוב על אודות עסקת שליט, הם נדרשים ונאלצים להסביר שוב ושוב "מדוע הם מתנגדים לעסקה שכה ברור שצריך לבצע". מאידך-גיסא, שום שאלה לא נשאלת על שחרור פולארד. הוא, פולארד, הרי "אינו נחשב" בעיני תקשורת הגיס החמישי של מדינת ישראל! וכי מה שוויין של 26 שנות ישיבה מצד פולארד המבוגר והחולה בכלא האמריקני? מה שוות הן לעומת חמש השנים שיושב שליט החייל הצעיר בשבי החמאס? השר בוגי יעלון התראיין (21.6.11) אצל רזי ברקאי בגל"צ ונשאל מה דעתו על עסקת שליט. שום שאלה לא נשאלת על ג'ונתן פולארד. עוד נשאל יעלון מה דעתו על ההפגנות מול ביתו של תא"ל ניצן אלון ("אלון עכשיו". אותו תא"ל אשר הוציא את המסמך המורה "להדיר חיילים בעלי השקפת עולם ימנית מכל מידע מודיעני על פינוי מאחזים). הוא לא נשאל על המסמך השנוי במחלוקת (המתויג כמובן מאליו), אלא רק על "דעתו על הפגנות הימין מול ביתו של אלון ניצן". בוגי יעלון, כ"פיינשמקר מצוי", נופל למלכודת התקשורתית ו"מגנה את ההפגנות הללו". עוד טוען "מנהיג הימין" יעלון: במידה שהפלשתינים יכירו בנו כמדינה יהודית, וכעם יהודי, או אז נהיה מוכנים לוויתורים ולפשרות כואבות". על מה לוותר? לשם מה לוותר? שום אמירה שורשית, שום אמונה בצדקת הדרך אין בדבריו של יעלון! יאמרו הפלשתינים את "מילות הקסם": "מדינה יהודית ועם יהודי", וכבמטה קסם יעלון יהיה מוכן לוותר ולהתקפל. עוד נשאל יעלון מה דעתו על תפילת ה"יזכור". "אני מעדיף את המונח יזכור עם ישראל מאשר יזכור אלוהים", השיב. וזו הבעיה! אינני אדם דתי, אך אני יכול להעיד ולומר כי ככל שהזיקה לדת מתרחקת, כך גם קטנה השורשיות וגדלה היכולת לוותר על שטחי מולדת לאויב הערבי! וכידוע, יעלון הוא הרי "מפא"יניק חילוני" ביסודו. עם "מנהיגי ימין" כאלו, שהם בהווייתם פיינשמקרים המחופשים לאנשי ימין, פלא שהימין לא מצליח לשלוט? מהתקשורת הישראלית ניתן להבין כי ככל שירבו להשמיץ ולפגוע במדינת ישראל, הם, בתקשורת, רק יתמוגגו מכך. מרצים באוניברסיטת בן-גוריון משמיעים דעות פוסט ציוניות ואנטי ציוניות עד כדי אנטישמיות ממש, קוראים "לפגוע ולשבור את המפרקת של משתתפי מצעד הדגלים" הצועדים בשכונת שמעון הצדיק, קוראים למדינת ישראל "ללכת לעזאזל", נתן זך משמיע אימרות המשוות את בחירתו של נתניהו לבחירתם של היטלר ומוסוליני. והתקשורת? שותקת ומשתיקה! אלו הן אמירות שכידוע אינן גובלות בהסתה ובהמרדה, והרי ידוע כי כאשר המתקפה היא מצד שמאל, זהו "חופש הביטוי" המקודש. ידוע כי פגיעה במדינת ישראל, פגיעה בנתניהו ובממשלתו - מהצד הפוליטי השמאלי - מותרות ואף רצויות על-פי "עולם המושגים" של התקשורת הישראלית! כל דבר שנועד לפגוע בנתניהו ובממשלתו הוא מבורך. לשם כך מגייסים את מיטב הפרשנים על-מנת "לשטוף את מוחותיהם" של האזרחים בדבר "הצורך המיידי בביצוע של עוד נסיגות, עוד ויתורים, הצורך להיכנע לחמאס ולבצע את עסקת שליט". מפמפמים ומפחידים אותנו עם "ספטמבר והצונאמי המדיני שעומד לבוא". בדרך מנצלים את מחאת הקוטג' ושביתת הרופאים, גם כן כדי לנגח ביתר שאת את נתניהו וממשלתו. באים ומאמצים את דבריה של ה"כוהנת הגדולה" גאולה כהן בזכות עסקת שליט, כדברי אלוהים חיים של ממש! כהן הופכת ל"אוראקל" של השמאל (ממש כמו מאיר דגן ואריאל שרון לפניה), זאת לאחר שאימצה את עמדותיו התבוסתניות של השמאל ביחס לעסקת שליט. כאשר אלו הם "מנהיגי הימין", המתגלים כפיינשמקרים, אשר נוהגים כ"מנהיגים" המסורסים על-ידי השמאל והתקשורת במקום לשלוט כפי שנדרש מהם, מה לנו כי נלין על העולם? כאשר במקום לשקול חלופות צבאיות ומבצעיות לשחרור שליט, כאשר במקום להפעיל אמצעי לחץ על מנהיגי החמאס ואסירי החמאס, בוחרים "מנהיגי הימין" להיכנע לליברליזם של בג"צ הגורס כי "אסור לנו לרדת לרמתם" וכי "אנחנו לא כמוהם", כאשר על-ידי התנהלות זו משאירים "מנהיגי הימין" למדינה את האופציה היחידה בצורת כניעה לתכתיבים של הטרוריסטים - מה לנו כי נלין על העולם? כאשר כך הם נוהגים, האם מפתיע היחס המזלזל כלפי מדינת ישראל מצד מדינות העולם? האם מפתיע כי לאור התנהלות זו מצד "מנהיגי הימין" ישראל נתפשת כמדינה רופסת וזוחלת? מדינה המוחלת על כבודה וריבונותה, מדינה ההופכת לאסקופה נדרסת ונרמסת? ניתן לסכם ולומר כי לאור הרפיסות, הגמגומים, וחוסר הביטחון בצדקת הדרך אותו מגלים "מנהיגי הימין", הם רק מזמינים יחס מזלזל וברוטאלי מצד העולם כלפי מדינת היהודים!