מגיפות שצריך להדביר

משב רוח אופטימי החל לנשב. מערכות החיסון החברתי שלנו התעוררו מרבצן לאחר תרדמה ארוכה וחסרת אחריות. נוגדני הרעלים בדמוקרטיה החבוטה שלנו שנלחצו אל הדפנות החלו להגיב, לדכא, לדחות, להרחיק ולהשמיד את הנגיפים. הגרורות נבלמו, הנמק בּוּדָד והתאים הבריאים מתחילים להתרבות. אנחנו רחוקים מהחלמה שלאחריה תבוא תקופה ארוכה של שיקום עד להבראה המלאה, אבל את קרב הבלימה צלחנו. אין מה לקושש עלי דפנה ולקלוע זֵרים, אסור להתהלל כמפתחים, אדרבה, עיקר המאבק עוד לפנינו והוא יהיה ארוך וקשה. יש לגייס את כל תעצומות הנפש לעלילות שעוד נתכנו לנו. בל נהיה שאננים. הציבור הישראלי שטומטם במשך שנים רבות החל להתנער כי נקעה נפשו. נמאס לנו שקומץ עלוב ורשע מכתיב לנו סדרי ימים המבשרים חורבן ודאי. שכחנו שמגיע לנו את המובן מאליו מתקשורת שאנחנו בעליה. מקבלי המשכורות הנדיבות מצרורנו הנקוב מועלים בתפקידיהם בריש-גלי, לועגים לנו, סונטים ונוזפים בנו, מקללים אותנו, קובעים בשבילנו מה לשמוע ומה לראות ושותלים רעיונות הרסניים במוחותינו. ההגינות והיושר גורשו בבושת פנים ואת מקומותיהם תפסו הנבזות, הרֶשע ומלאכת הרמייה, והדרך הזאת לתהום הייתה רצופה מעשי נבלה. די! לא רוצים יותר! בוודאי לא על חשבוננו! הסתובבו לנו בין הרגליים יותר מדי נבלות ברשות זכויות האדם בתנאי שהאדם הזה אינו יהודי. במקום לעבוד ולייצר לתועלת כלשהי מצאו להם פרנסה בשפע במימון זר כשכל מלאכתם פיזור רעלים בכל פינה בריאה. הלומי ההזיה הזאת ראו כי כל-כך רע לכל ולהם כל-כך טוב שהם התרבו ונעצמו במאוד מאוד. מיליונים זורמים, "מרכזי שלום" מנקרי עיניים עולים מן הארץ ובתוכם מנכ"לים וסמנכ"לים ונהגים וגננים, טיסות, טיולים, ארוחות דשנות וכסף... המון כסף. הם מוכרים הכל! את עצמם, את אימא שלהם, את האמונה, את היושר, את הבושה, את הצדק ואת האמת. זהו, המסיבה הזאת נגמרה. לא עוד! כל הארגונים הללו נמאסו והציבור לא קונה יותר את הרעל שלהם. עוד רחוקה הדרך להדברה המוחלטת אבל ההתחלה הזאת מבטיחה לנו ימים טובים יותר בעתיד. הרקב זוהה והתגלה כסימפונות של עכירות בִּיוּבִית. ייקח זמן לבודד את הרעה הזאת ולנקות את המעברים, אבל יש להתברך באבחנת המגיפה. האבחנה המדויקת היא הצעד הראשון וההכרחי בטיפול הארוך שעוד מצפה לנו... נאחל לעצמנו עמידה עקשנית בפרץ הזה והצלחה במלאכת הדברת המזיקים.