אנשי הפלורסנטים, אותם אלה ש"איבדו את הפרופורציות" ומארגנים עצומות בפייסבוק, הם יפי הבלורית והטוהר של ימינו. הם אלה שאוחזים בנשק ובמקלדת בו-זמנית. אנשי הפלורסנטים הם חוד החנית של ישראל. אלו אותם בחורים ובחורות שישבו בבית ולמדו לתואר אקדמי ראשון ושני. הם אלו שבזכותם מדינת ישראל יכולה להתהדר בטייטל של "מעצמת היי-טק". אנשי הפלורסנטים הם אותו מעמד ביניים חבוט שנושא בנטל ונשחק עד דק. הם אלו שהפכו בשנים האחרונות לשק החבטות של משרד האוצר. "המעמד המדושן" שניתן לגזול ממנו כי יש לו "עודפי שומן". אנשים שקנאה העבירה אותם על דעתם יצאו בקול תרועה רמה נגד אותם "מקבלי מכוניות בחינם" - אחת מן הסיסמאות שכה אהבו להשתמש בהן כתירוץ טוב להכניס יד לכיס ולקחת עוד לטובת "קופת המדינה". אך מי שהקפיד לקרוא בעיון את האותיות הקטנות ידע גם ידע כי הם משלמים על כך במיטב כספם. וגם אם יש בכך סוג של הטבה, אין בכך כל רע. מותר ומגיע לקבל הטבות במסגרת העבודה. זהו לא שוחד וגם לא טובות הנאה. לא מדובר בבונוסים של מיליוני שקלים, ויש כאן אפילו סיוע בפן הלאומי. הטבה זו היא שמסייעת לשכבת הביניים להתרחב ולצאת אל הפריפריה ולא להישאר בין כותלי גוש דן, בעוד שהמדינה, זאת שאמורה לספק את התשתית, מדשדשת בביורוקרטיה ובשחיתות של רכבת ישראל. מחאת הקוטג' היא הסממן הראשון לכך שהחבל שנמתח מתחיל להיקרע. זהו האיתות של שכבת הביניים לכך שהגיעו מים עד נפש. זהו האות לכך שמישהו אכן איבד את הפרופורציות בישראל, והפרופורציות הנכונות הן לא על איזה סוג של מאבק חשוב יותר לנהל. הדוגמה המגוחכת לסטטוס שכתב ילד בן 14 בפייסבוק על כך שבספטמבר עומדת לקום מדינה פלשתינית בעוד שהחברה בישראל מנהלת מאבק על מה? על קוטג'? - היא ההוכחה לכך שבישראל עוד לא איבדו את הפרופורציות הנכונות. היא ההוכחה לכך שבמדינת ישראל חיים אנשים שרוצים לנהל חיים נורמליים. אובדן הפרופורציות שנכון שיש לדבר עליו הוא "אובדן הבושה". אותו קפיטליזם חזירי שבהינף יד מעלה מחירים, מכניס יד לכיס ומוציא ממנה עוד כמה שקלים לטובת שורת הרווח. מחאת הקוטג', היא באמת הקרב על הבית. זהו חוסר היכולת של היצרנים להבין ש-7.5 שקלים לגביע קוטג' הם אובדן פרופורציות לשמו. ואם על כך יש להחליף העם - אבדה המדינה.