לחובת היורוסטאר צריך לומר, שאתר האינטרנט שלה - שהוא באמת ידידותי ומאפשר להזמין כרטיסים ואפילו לבחור מקומות - לא מזכיר במילה שיש צורך בדרכונים במעבר בין שתי המדינות. זה ממש לא דבר מובן מאליו כאשר מדובר במדינות החברות באיחוד האירופי, והוא נובע מכך שבריטניה איננה חלק ממעטפת המטבע האחיד. אז תזכרו: בלי דרכון - לא תוכלו לנסוע. מצד שני, כאשר תיירים עושים קניות באחת המדינות, הם יכולים לקבל בחזרה את המע"מ רק כאשר ייצאו סופית מגבולות האיחוד האירופי. וזה לא שהממשלות ממש רוצות להחזיר את המס הזה, שמעצם טבעו מוטל רק על אזרחיהן. קודם כל, לפחות על קניות בבריטניה - תקבלו בחזרה רק מחצית מתוך 20% המע"מ ששילמתם. שנית, התהליך ארוך ונועד לייאש אתכם. הנה מה שעברתי לאחר שקניתי מצלמה בסלפרידג'ס שבמרכז לונדון. את הקבלה הייתי צריך לקחת לשירות הלקוחות, הממוקם בקצה קומת המרתף של הכל-בו הענק. היו שם 15 איש שהמתינו לפני, אם כי השירות היה מהיר ויעיל. כעת היה צורך להציג דרכון ולמלא טופס מפורט. את הטופס הזה צריך להציג בנמל התעופה דה-גול בפריז; תחילה יש להראות אותו ואת המצלמה לאנשי המכס לפני הצ'ק-אין, אבל הם נמצאים רק בטרמינל 1 - והטיסה שלנו יצאה מטרמינל 2. אחרי הצ'ק-אין צריך למצוא את עמדת החזרת המכס, ושם להציג שוב את הטופס ולקבל החזר במזומן או בהעברה לכרטיס האשראי. כל זה, במקרה שלי, בשביל בערך 10 ליש"ט. לא שווה את בלבול המוח מבחינתי, ורווח נקי מבחינת ממשלת בריטניה.

הייתי בלונדון פעמים רבות, וזו הפעם הראשונה בה ראיתי באוקספורד סטריט שורה של חנויות שעל סף סגירה. ספרתי שלוש-ארבע כאלו, לא בטוח שראיתי את כולן, ובכל מקרה - בעבר לא הייתה אפילו אחת כזאת. וזה לא טריק בנוסח השדרה החמישית בניו-יורק, שם אותן חנויות או-טו-טו נסגרות כבר חמש שנים; זה על אמת. כמעט כל החנויות האחרות מציעות מבצעים והנחות של עשרות אחוזים. גם בפריז ראיתי מבצעים, אבל לא בכזה היקף. אם תרצו, זוהי בקליפת אגוז תמצית ההבדל בין הכלכלה הבריטית המקרטעת והנמצאת על סף מיתון כפול, לבין הכלכלה הצרפתית שנותרה אחת החזקות באירופה. בעוד המסעדות בלונדון מציעות ארוחות צהריים של "אכול כפי יכולתך" ב-7-6 ליש"ט, במרכז פריז בתי הקפה והמסעדות מלאים עד אפס מקום. ואנחנו מדברים על רחובות בהם מספר המקומות לאכול הוא בערך כמספר הבתים. מאידך-גיסא, במרכז פריז יש גם מאות קבצנים וחסרי בית, בעוד בלונדון התופעה כמעט נעלמה. אני לא זוכר שראיתי כל-כך הרבה פושטי יד בעיר גדולה כלשהי, אפילו לא בניו-יורק שלפני עידן רודי ג'וליאני (שסילק אותם בכוח ממנהטן). אינני יודע אם הדבר מצביע על אדישות של ממשל סרקוזי או על הרמת ידיים; מה שבטוח, שמדובר במראות נוגעים ללב המביישים את המדינה שכבודה העצמי כל-כך חשוב לה.

למה לטוס מפריז ללונדון ובחזרה? במקום להיטלטל לשדות תעופה מחוץ לעיר ולעבור את כל סידורי הביטחון המעצבנים, מומלץ לנסוע ברכבת. כל העסק לוקח שעתיים וחצי, אפשר להגיע כמעט ברגע האחרון, הנסיעה הרבה יותר זולה מאשר טיסה, התחנות ממוקמות בלב הערים והטרוריסטים עדיין לא הגיעו לכאן כך שסידורי הביטחון מינימליים (פחות מאשר בכניסה לתחנות המרכזיות אצלנו). הנסיעה עצמה היא חוויה. הרכבת מהירה מאוד ובמקביל גם שקטה מאוד. לתשומת ליבה של רכבת ישראל: הנסיעות בקו הזה, שאורכו 800 ק"מ, יוצאות על הדקה ומגיעות על הדקה. ופלא גדול עוד יותר: גם בתחנת פריז-נורד, גם בתחנת סט. פנקרס בלונדון וגם בנסיעה עצמה, מסתדרים אלפי נוסעים ללא הכריזה שמכניסה אותך לקריזה. כולם מוצאים את הרכבות שלהם בלי הודעה מדי שתי דקות על הרכבת שתצא ותעבור ותעצור, ויורדים בשלום בלי הודעות על זהירות וכרטיס ומטען.