הלוואה ושאלות בצידה

עדותו של אהוד אולמרט בנושא הכספים שקיבל מג'ו אלמליח, הותירה לא מעט סימני שאלה: 1. מדוע ביקש וקיבל אולמרט הלוואה בסך 72,000 דולר מאלמליח ולא ממוסד בנקאי? הוא עצמו טען, כי ההלוואה הייתה בתנאי שוק - אז מדוע לא לקבל אותה מבנק? המרכיב היחיד בהלוואה שהיה חריג הוא העובדה שלא נקבע לה מועד השבה. זוהי בהחלט הטבה ניכרת - ולכן ברורה חשדנותו המתמשכת של מבקר המדינה. 2. אולמרט אומר כי היה סיכון קטן בלבד לכך שאלמליח ידרוש ממנו לפרוע את ההלוואה כאשר לא יהיה לו נוח לעשות זאת. גם זו הטבה משמעותית, שייתכן שיש אף לכמת אותה לצורכי מס. מכל מקום, הרושם שנוצר הוא יותר של מענק ופחות של הלוואה. 3. אולמרט הגדיר את אלמליח כ"חברי הטוב" וסיפר על הקשרים ארוכי השנים בינו לבין משפחת אלמליח. הוא ידע אפילו לספר על המרציפנים שהיה מקבל בבית הוריו של ג'ו, על כך שאלמליח אוהב לאכול במסעדת "פרדי" ומוכר בידי כל המלצרים, שהם נפגשו פעמים רבות בחו"ל, ושהוא אפילו החל לשבת שבעה על אמו בבית משפחת אולמרט. אבל למרות זאת, ולמרות שהוא אומר שהידידות נמשכת עד היום, אולמרט טוען שאינו יודע כלל במה עוסק אלמליח מאז חיסל את עסקיו בארץ לפני כמעט שני עשורים. 4. בסוף 2008 הזכיר עו"ד אלי זהר לאולמרט, כי בינואר הקרוב עליו לפרוע את ההלוואה מאלמליח. אולמרט טוען, כי היה טרוד מאוד בענייניו כראש הממשלה (במיוחד במו"מ עם סוריה ובמצב המסלים בדרום), ולכן אמר לזהר שאין לו ראש וזמן לזה כעת. בעקבות זאת, קיבל אולמרט שנה נוספת להחזר ההלוואה. כאן השאלה היא כפולה: האם כך יש לנהוג בהתחייבות מפורשת שניתנה למבקר המדינה, והאם התקבלה הסכמתו לדחייה? ומה חשב אולמרט שיקרה כעבור שנה, והאם ציפה/קיווה שלא יהיה ראש הממשלה? 5. בשולי אותה הלוואה, התייחס אולמרט גם להלוואה שקיבל מאביה של ליזה צ'מפה, שהיה לקוח שלו, בסך 35,000 דולר. גם הלוואה זו הייתה בתנאי on call, דהיינו: כאשר המלווה ידרוש זאת. כאשר המבקר החל לדרוש פרטים גם הלוואה זו, החליט אולמרט לפרוע אותה. בדרך אגב אמר, כי קצת התקשה לאתר את צ'מפה לצורך כך. ואז נשאלת השאלה: כיצד חשב אולמרט באופן עקרוני להחזיר את ההלוואה, אם לא ידע כיצד לאתר את המלווה? האם חיכה שצ'מפה תפנה אליו, או שמא קיווה/שיער שזה בכלל לא יקרה? נכון שפורמלית הוא יכול היה להמתין לפנייתה, אף הסדר הטוב וההיגיון מחייבים שהוא יידע היכן מצוי המלווה.