פרשת מעצרו של הרב
דב ליאור היא עוד חוליה בשרשרת ארוכה של מאבקים בין הממלכה לבין ההלכה באשר לעתידה של ישראל, אופייה ודרכה. מי שסבור שפרשת הרב ליאור היא פרשה העומדת בפני עצמה ואין לה כול קשר לאירועים אחרים, טועה ומטעה. ועוד הערה מקדימה : מי שחושב שהמאבק הניטש בין שני המחנות קשור רק לערבים או עתיד השטחים, הרי שעיניו טחו מראות את המציאות נכוחה.
טבעה של כל הכללה לחטוא לאמת הצרופה אך לצורך הדיון כאן נשתמש בה כדי לסמן את המחנות הנלחמים זה בזה עד זוב דם. ברור שישנם יוצאים מן הכלל ברם אין באלה כדי לסתור את הפרדיגמה כולה.
לא תהיה זו הפרזה רבתי אם נקבע שהמחנה הדתי - לאומי, ברובו הגדול, כבר הכריע ביחס לעליונות ההלכה לעומת עליונות הממלכה. לכול הפחות, דובריו הבולטים של מחנה זה טוענים שבעת מחלוקת בין ההלכה לבין הממלכה, ידה של ההלכה תהיה על העליונה. זו הפרדיגמה שממנה נגזרות כל הפעולות של המחנה הזה. הציווי הוא ברור, המצווים מוכרים היטב ודעתם אינה ניתנת לסתירה. כל מי שאיינו מקבל פרדיגמה הנ"ל, הופך מיידית לאויבם, אויב התורה, אויב ישראל או עוכר ישראל. לזכותם יאמר שמרבית האוכלוסיה בישראל הפנימה את "תורתם" האידיאולוגית, ומכאן ההשתקפות הפוליטית אינה רחוקה מכך.
לא מן הנמנע שדרך מעצרו של הרב דב ליאור לא הייתה אלגנטית, בלשון המעטה. מה בין כך לבין הלגיטימיות של שלטונות החוק לחקור את הרב, בין אם בביתו ובים אם במקום אחר, ומאידך חובתו של הרב להתייצב לחקירה כמו כל אזרח במדינת חוק? אם שרים או נשיאים נחקרים או נחקרו, מדוע אסור לחקור רב? התשובה מאוד ברורה ונחרצת, כפי שאנשיו של הרב ליאור טענו זאת: ככלל, אין לעצור רב בגלל אמירות כאלה ואחרות, תהיינה קשות ככל שתהיינה. המשמעות היא שרב לעולם אינו כושל בלשנו או חוטא בכתיבתו.
שנית, גם אם לדעת הממלכה, יש בדברי הרב חשש להסתה או לשון הרע, לדידי תלמידיו ותומכיו,
חופש הביטוי גובר. המשמעות היא שיש לתקן את סעיפי חוק העונשין ולפטור מעונש כל רב העובר על החוק, לכאורה, אם דבריו יחשבו להסתה. לזאת קוראים חסינות. האם מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית מוכנה לכך? סביר מאוד שאם הציבור יישאל , יהיה לכך רוב גורף.
ננסה להיעזר בדוגמה אחרת: מדינת ישראל, באמצעות משרדי הממשלה או הכנסת, הגדירו יישובים מסוימים מעבר למה שמכונה הקו הירוק כיישובים בלתי חוקיים, משמע שנבנו שלא לפי החוק של הממלכה. לא ניטעה אם נקבע שבאלפי הזדמנויות, מאז 67' ועד היום, ה
מתנחלים ורבניהם לא היו מוכנים לקבל את עמדת הממלכה וניהלו מאבקים קשים ביותר, כולל מעשים אלימים כדי למנוע אכיפת חוק הממלכה. לדידם של המתנחלים ומנהיגיהם, אין מושג חוק ממלכה האוסר על יהודים לבנות בכל מקום בארץ ישראל. משום כך, כל החלטת ממשלה האוסרת בנייה או המורה להרוס יישוב שלא נבנה לפי חוק הממלכה, דינו, בעיני המתנחלים ותומכיהם, להתבטל ומייד.
זאת ועוד: חיילים או שוטרים המגיעים כדי לאכוף את חוק הממלכה "זוכים" למנה גדושה של גידופים או אמירות המשוות בינם לבין משטרים אפלים מן העבר. לגבי אלימות אין צורך להוסיף. הסיבה היא שבעיני אותם מתנחלים, חיילי צה"ל המבצעים את הוראות הממשלה הם קלגסים. למען האמת, יש להודות שבקרב רוב האזרחים היהודים בישראל ישנה תמיכה הולכת וגדלה למעשים מסוג זה. לאלה שזיכרונם איתן דיו יובהר שפעם היינו במצב דומה ולאחר מכן יצאנו לגלות של 2000 שנה.
ולחוב קטן בעקבות מאמרי הקודם שיש בו ספיח לפרשת הרב ליאור. טענתי שסירוב פקודה מטעמים פוליטיים, משמאל ומימין, זהו פגע רע. לא ניתן לקיים צבא כאשר החיילים נשמעים לסמכויות שונות זולת הממלכה. מעשה חיילי גולני אשר לבשו חולצות עם כיתוב פוליטי ברור שמשמעותו קריאה לסירוב פקודה הוא מעשה מגונה. מבחינתם של אותם חיילים ואלה אשר ארגנו את מחזה המביש, הרי שהמעשה לגיטימי לחלוטין משום היותו חלק מאותה הפרדיגמה שהוזכרה לעיל.
ווידוי אישי: כלל לא הופתעתי עד כמה התגובות למאמרי הקודם לא היו קשורות למהות המאמר אלא נועדו להשמיץ במקום להתעמת עם הטענות. על זה נאמר: זה מה יש!.
