אנטישמיות היא כידוע מילה הבאה לתאר שנאה שאינה תלוייה בדבר כלפי יהודים. האנטישמיות קנתה לעצמה שם רע לאחר הניסיון להביאה לידי מימוש הגיוני (דהיינו חיסול פיזי של מושא האנטישמיות) בשנות ה-40' של המאה ה-20, ועל כן משתדלים כל האנטישמים להימנע מן התיוג, ולמיין את האנטישמיות תחת סיווגים אחרים.
במערב מקובל לומר כי ביקורת על מדיניותה של ממשלת ישראל אינה אנטישמיות אלא ביקורת לגיטימית כפי שמותחים על כל ממשלה דמוקרטית. מקובל לומר כי שלילת קיומה של המדינה היהודית אינה אנטישמיות אלא אנטי-ציונות, והרי נקבע כבר שציונות היא גזענות. התארגנות אזרחית לטובת ארגוני טרור גם היא אינה אנטישמיות, כיוון שרצח יהודים ריבוניים אינו טרור אלא גבורת לוחמי החופש. גם תמיכה כספית בארגוני טרור שנשבעו לחסל את מדינת היהודים אינה אנטישמיות כיוון שעצם הרעיון של קיום מדינה יהודית שיש לה בסיס על פיסת אדמה הוא מחוסר יסוד. גם פרסום הפרוטוקולים של זקני ציון והפרוטוקולים של השדולה היהודית אייפאק בארצות הברית אינו אנטישמיות, כיוון שיהודים טובים אינם שותפים למזימות היהודיות והמטרה היחידה של הגילוי היא הצלת היהודים הטובים ושותפיהם הגויים הטובים מציפורניהם הטורפות של המועצות היהודיות הנסתרות השולטות בעולם בדרכי עורמה נפשעות.
בעולם הערבי מקובל לומר שערבים אינם יכולים להיות אנטישמים משום שהם בעצמם גזע שמי, המצוי תחת מתקפה גזענית של הציונים, שאינם אלא זרוע האימפריאליזם של הגזע הלבן. מקובל עוד לומר כי היהודים אינם אומה אלא אמונה בלבד, ולכן השתלחות בדתם הטמאה הבזוייה, הפחדנית והקלוקלת אינה מהווה אנטישמיות, אלא רק חשיפת הריקבון לעין כל.
כל אותם סיווגים, בידולים, מסוות ואיצטלות אינם נחלתם של הגויים בלבד, שכן גם יהודים המבקשים להוכיח שהם יהודים טובים האמת, נוקטים בדיוק באותן שיטות, איצטלות, טענות והצטדקויות. יתר על כן, כל האנטישמיים מתהדרים ביהודים "שלהם", ומעלים את דבריהם האנטישמים על נס, שכן יהודי טוב הוא יהודי שונא-ישראל.
כשרב נקרא ל"תשאול" בישראל הומצא גוון מיוחד של אנטישמיות, שנאת יהודים שאינה תלוייה בדבר, הקרויה "שלטון החוק". באיצטלה של שלטון החוק, יכולות זרועות השלטון להשתלח בכל יהודי, לנקוט פעולות אנטי-יהודיות, ולהפעיל את הכוחות המזוינים במתווה אנטישמי לכל דבר ועניין, ועדיין לטעון לניקיון-דעת ולשלול את קיומם של מניעים אנטישמיים. למשל, בשמו של "שלטון החוק" אפשר לשלול מיהודי את זכות הדיבור בטענה של הסתה, אבל רק כאשר דבריו מופנים נגד הגויים. אם ידבר נגד יהודים, זכותו מוגנת בחוק. הוא למשל מאפשר להרוס את ביתו של יהודי בצו בית משפט שנאכף אך ורק על יהודי, למרות ששכנו הגוי עבר בדיוק אותה עבירה, רק בקנה מידה של פי אלף. אפשר לאטום את ביתו של יהודי רק כיוון שגוי גם נטל את הכסף וגם שיקר במצח נחושה. למשל, אפשר בשמו להאשים ציבור יהודי גדול במעשיו של יהודי אחד, רק כיוון שחבש פיסת אריג לראשו בזמן שעשה את מה שעשה. אפשר גם לחטוף יהודי על אם הדרך משל היה מחבל, בעיקר אם התאפיין בתסמינים החיצוניים של יהודי מסורתי כגון כובע שחור ומקטורן ארוך חגור בחגורה שחורה. אפשר גם להקים מחלקה מיוחדת בשירותי הביטחון, למנות לה ראש וסגן ולמלא בה שפע של תקנים ומשכורות, לקרוא לה "המחלקה היהודית" (לא האנטישמית חס וחלילה) כי היא הרי חלק משלטון החוק ולא חלק מן המנגנונים האנטישמיים של המנדט. מה היו יהודי קנדה אומרים, לו הייתה ממשלת קנדה מקימה מחלקה יהודית בשירותי הביטחון שלה? ההיו צועקים "אנטישמיות"? ועוד איך. אבל אם מדינת ישראל עושה זאת, הרי זהו "שלטון החוק".
החוק, כידוע, אינו תוצר של בני אדם, מוצר לא מושלם המכיל את כל ההטיות האפשריות של מי שחוקק אותו ומי שממונה על אכיפתו. החוק, ורק החוק הישראלי, הוא מוצר חסר פניות הטיות גחמות, שנאות וסלידות, שהגיע אלינו ממקום אחר נעלה ונשגב, לא מהר סיני, חלילה, שכן זה בגדר מעשיות ישנות, אלא מאירופה הנעלה והנשגבת שמעולם לא הרגה חף מפשע. אלא אם הוא יהודי. אמרת "שלטון החוק", ובזה חיסלת כל לזות שפתיים אודות האפשרות שמעצר וחטיפה של רב על אם הדרך היא מעשה שכל אנטישמי היה מתגאה בו. המנדט הישראלי הוא חסר פניות, אמר
יוחנן דנינו, כולם שווים בפני החוק, וכל מי שמביע את הסכמתו לדברי בלע כאלה או אחרים מייד מגיע ליחב"ל כדי להיחקר שתי וערב אודות דעותיו. כמובן אם דברי הבלע כוללים דרישה להטיל עיצומים אקדמיים וכלכליים על מדינת ישראל בעוון היותה מדינה יהודית, אלו דברים הכלולים בחוק במסגרת חופש הדיבור. מאידך, חתימת ידם של רבנים ישישים על ספר הגות שאיש לא ראה או שמע, היא על-פי אותו חוק - הסתה. אם יש עדיין איש במדינה המאמין ששלטון החוק אינו חלק מן האנטישמיות הממוסדת של המנדט הישראלי, הרי שהמרדף אחרי שני הרבנים הקשישים מסיר מליבו כל ספק.
חופש הדיבור הוא החופש לעסוק בכל הפנים של משמעות הריבונות של עם בארצו, וזו כוללת, מה לעשות, גם את דרכי ההתמודדות עם שונאים המיישמים אנטישמיות הלכה למעשה בתוך שטח הריבונות היהודית בארץ ישראל. מדינת ישראל הוקמה כדי שיהודים יוכלו לדון בחופשיות גם בנושאים שכאלו, בדיוק כמו שארה"ב מקיימת דיון ציבורי בזכותה ללכוד אנשי טרור ולכלוא אותם בגואנטנמו. שלילת חופש הדיבור מרב יהודי הוא גם מעשה אנטישמי וגם אנטי-דמוקרטי, ודווקא הציבור ה"נאור" היה צריך להתקומם נגדו. אלא שה"נאורות" כפופה לשיקולים פוליטיים, בדיוק כמו "שלטון החוק", וה"נאורים" מתגלים כאנטישמים לכל דבר ועניין כאשר יהודי בא לממש את זכותו על ארצו ואת ריבונותו.
טלו קורה מבין עיניכם. למה נתפלא ששכונה ירושלמית הופכת לשדה קרב בשליטת הג'יהאד כאשר משטרת ישראל עסוקה רובה ככולה בלכידת רבנים קשישים ל"תשאול"? זה מה שעושה שלטון החוק בישראל, ולכן זה מערכת אנטישמית. האמון שרוחש הציבור למערכת הולך ויורד, עד כדי עשיית דין עצמית, מתוך ידיעה ברורה שהחוק אינו מגן על יהודים, אלא מתעמר בהם. אם אין לדנינו מה לעשות, אשמח להראות לו 70 אלף מבנים בלתי חוקיים בעליל ברדיוס של 30 ק"מ מבאר-שבע, שכולם הם בבחינת אצבע משולשת בעיניו המפלבלות של שלטון החוק.
