השבוע החל
עיתוןידיעות אחרונות בפרויקט הצינוק. בפרויקט זה נכנס כל שעה ידוען אחר כאות הזדהות לשבי של החייל החטוף גלעד שליט. כפטריות אחר הגשם צצו המבקרים והציניקנים שפסקו חד-משמעית כי הפרויקט הוא גימיק נטו, חסר רגישות ומנסה לקדם כל אינטרס אחר מלבד את שחרורו של גלעד.
הפייסבוק התמלא בקולות מחאה, אחד מהם מכיוון מפתיע - שלמה ארצי. הזמר המצליח כתב פתק, שאחר כך פורסם גם בעיתון הארץ, בו הוא מסביר מדוע סירב בנימוס להיכנס לצינוק. השאלה המתבקשת היא - האם גם שלמה ארצי חפץ רק בנושא "חם" שיעלה אותו לכותרות היום? בין אם כן ובין אם לא הנושא הפך לשיחת היום, השתתפותו של הזמר המפורסם בשיח, העלתה את המודעות לזמר ולקמפיין גם יחד.
תדמיתו של ארצי נקייה בד"כ ובסטטוס שפרסם על קמפיין הצינוק "מדוע לא השתתפתי" ביד אחת ביקר את הקמפיין וביד השנייה העביר מסר חד לביבי לשחרר את גלעד כי פשוט נמאס מהגימיקים. כיאה לשיריו של ארצי. בכך שביקר את הקמפיין וחולל סערה במדיה החברתית (ואח"כ במודפסת), מבחינה תקשורתית- דומה הדבר להשתתפות בפרויקט ולישיבה בצינוק. עבורי , ברגע זה ישב ארצי עם יתר הסלב בצינוק "אחר",הרי גם הוא סלב.
אז נכון, שעה בודדת בבידוד בתוך צינוק סטרילי שבסיומה חוזרים חיש מהר לציוויליזציה ואל חיק האהובים, לא יכולה להשתוות ולו לרגע למסע הייסורים, הבדידות,והסבל שחש גלעד. גימיק או לא, מניעים טהורים או אינטרסנטים, הקמפיין מעלה את הנושא לכותרות היום, שהופך לשיחת היום. אחרי חמש שנים שגלעד עדיין בשבי ולא נראה כי מושקעים בשחרורו מירב המאמצים, כל יוזמה כזאת היא מבורכת. קמפיינים רבים בעד חיילים חטופים ולמען השבתם היו ויהיו וטוב שכך.
עם ישראל נושא על גבו טראומות שונות, אחת מהן היא פרשת רון ארד. החייל החטוף שמעולם לא שב הביתה: למרות הניסיונות, המגעים והתהליכים השונים, נשאר רון ארד בשבי ונחרט בזיכרוננו לעד.
היום, הפך רון ארד למותג, סמל שכולל בתוכו אוסף אסוציאציות, זיכרונות, פרשנויות ותמונות. הסמל הזה מראה את חוזקו של החמאס. הסמל הזה מחזק את החמאס ומחליש את עם ישראל.
אי החזרת חייל חטוף הביתה מעוררת אצל כל אחד ואחד מאיתנו פחדים, חששות וחרדות וגורמת לכתם נוסף בתודעת העם. הורים החוששים לעתיד ילדיהם, ונוער הקרב אל גיוסו לצה"ל, הולך בידיעה כי בשעת צרה המדינה ומנהיגה לא יעמדו לימינם. תחושות ההחמצה בתהליך החזרתו של גלעד שליט מלוות את כולנו וככל שהזמן עובר, תמונתו של גלעד שליט הופכת לאייקונית יותר, בדומה לתמונתו של רון ארד, היא מתרחקת מהאדם, מחייו ומאנושיותו. כאן, אני מתחברת לדבריו של שלמה ארצי שכתב : אולי מרוב טיולי אופניים עם חולצות, גלעד נהיה פולקלור. החזירו את גלעד שליט".