העדר מס ירושה - עיוורון כלכלי חברתי

סמי עופר ז"ל הותיר אחריו רכוש הנאמד בעשרה מיליארד. אין זה משנה אם זה בדולרים או בשקלים. בהעדר מס עיזבון, יורשיו, יבדל"א, לא ישלמו אגורה מס. סמי ז"ל תרם בנדיבותו בחייו סכום נאה של כ-200 מיליון דולר, אך לא ציווה את מרבית עזבונו לקהילה, כפי שעשו באפט וביל גייטס למשל, וכפי שמקובל בתרבות האמריקנית. לו היה קיים מס כזה, כפי שקיים בכל העולם המערבי, מחצית מהרכוש הנ"ל היה מגיע למדינה. אני מוקיר את פועלו וזכרו של האיש, והדברים שלהלן אינם נובעים חלילה מקנאה או משנאה לעשירים מופלגים, אלא מתוך ראיה כלכלית חברתית רחבה של טובת המדינה ובכלל זה גם טובת עשירי ישראל. המצב של התעלמות מהצורך להנהיג מס כזה מדהים, עד כדי כך שבחרתי לכנותו כעיוורון כלכלי חברתי. זאת מנימוקים רבים וחד-משמעיים:

• כמעט בכל המדינות המפותחות ונאורות קיים מס כזה - בארה"ב, בבריטניה, בצרפת ובגרמניה. שעור המס בארה"ב נע בין 18% ל-55%(!) מסכום עיזבון שמעל מיליון דולר. בבריטניה בין 20 ל40%,באוסטריה הוא יכול להגיע עד ל-60% וביפן עד ל-80%. אז מדוע דווקא בישראל מועלות טענות שונות ומשונות שהמס אינו צודק, אינו נכון כלכלית, אינו יעיל, תמיד אפשר להתחמק ממנו, יגרום להברחת הון, זהו מס פופוליסטי ועוד טענות מטענות שונות, שכולן אינן נכונות. אנחנו החכמים והצודקים היחידים?

• ועדה נכבדה שמונתה בשעתו על-ידי שר האוצר, בראשות פרופ' אבי בן בסט, וחבריה היו פרופ' אמיר ברנע, דוד ברודט, יצחק סוארי, ופרופ' דוד גליקסברג ואחרים - המליצה בשנת 2000 להנהיג מס עיזבון בשיעור של 10% בלבד על סכום עיזבון שמעל ל-2 מיליון ש"ח. אפילו המלצה מתונה זו נדחתה. הצעת ח"כ אמיר פרץ מ-2005 לא התממשה, במרס 2010 הגישו ח"כ שלי יחימוביץ ומרינה סלודקין, הצעת חוק בעניין זה שעדיין לא נדונה.

• נימוק "היעילות" - רבים טוענים שהמס לא יהיה יעיל, יתחמקו מתשלומו ויגרום לנזקים למשק. טענות אלה מתעלמות מהשינויים שחלו בכלכלה מאז בוטל החוק ב-1981: כבר אין אינפלציה בת שתי ספרות לחודש, בסיס המס היום הוא אישי ולא טריטוריאלי כפי שהיה אז (דהיינו משלמים מס גם על הכנסות ורכוש בחו"ל),מהפכת המחשוב מקלה מאד על הגבייה, בעולם של איסור הלבנת הון והידוק המצוד גם אחר מעלימי המס במדינות השונות (כבצפון אמריקה ובמערב אירופה) - אין היום להון לאן לברוח, כך שהטענות לגבי הון שיברח מכאן הן טענות בעלמא. היום ישראל משופעת בהון. גם מבחינה משפטית , אפשר היום לסגור פרצות בחוק ,על-ידי הטלת מס מתנות, צמצום מספר הנישומים ומנגנון מהיר לתיקון פרצות.

• טענות סרק והפחדה - זהו מס על מס ולכן הוא אינו צודק. איזה טעון הוא זה?, וכי מע"מ ומס הבריאות וכל המסים העקיפים אינם מס על מס?. כל אזרח אמיד חושש מהטלת מס כזה. אז כדי להרגיע את רובם המכריע של עשירי ישראל - אפשר לקבוע סף גבוה מאד של פטור ממס : 10 מיליון דולר,20, 50 ואפילו 100 מיליון דולר, כך שרק אותם כמה מאות אנשים ישלמו את המס. אנשים אלה מנהלים ספרים ודוחות כחוק ולא תהיה בעיה לגבות את המס. את הנושא תוקפים לפעמים במלים בעלמא כגון: זוהי הצעה פופוליסטית , דמגוגית. לי ברור שאמירה ללא הוכחה היא הדבר הדמגוגי. טוענים שהמס יפגע בצמיחה - לא נכון כי הוא לא מוטל על הפעילות הכלכלית השוטפת.

• התעלמות מהתועלת - חוששים כיום מאד מנושא הריכוזיות במשק.האם יש מכשיר יעיל וחד יותר ממס על ירושה ,לתקן תופעה זו? ההכנסות ממס זה בשנות השבעים הסתכמו ב-0.4% מהתמ"ג - כשני מיליארד שקלים במונחי שנת 2000 , כארבעה עד חמישה מיליארד שקלים כיום. אלה הם סכומים משמעותיים מאד שיכולים לממן מטרות חשובות וחיוניות לקיומנו ( הגדלת תקציב הביטחון למשל).

• הצדק היהודי והחלוקתי - המס הזה הוא עתיק יומין ואחד החוקים הסוציאליים היפים בתנ"ך: בשנת היובל הכול חוזרים לנקודת ההתחלה. כל שבט חוזר לנחלתו המקורית, וכך מתקיים שוויון מוחלט. כיום קוראים לזה צדק חלוקתי. מקור העושר הוא מהמדינה ( שכחו כמה הרוויחו מההפרטה) והוא צריך לחזור בחלקו לחברה, למדינה. בעולם עושים זאת דרך מיסוי ודרך תרומות מאסיביות של רוב העושר שהצטבר. בארץ כלום.

כשיש צדק חלוקתי ישנה גם רגיעה חברתית ,פחות קנאה ושנאה ואלימות, יותר יחסי שלום ורעות בין אזרחים. זהו דווקא אינטרס של העשירים מאד שיהיה איזון ושיווי משקל כלכלי - חברתי בחלוקת העושר. ההיסטוריה מלמדת שמידה גבוהה של חוסר איזון כזה גרמה למשברים כלכליים - חברתיים קשים. ראו איזה פרץ רגשות שלילי נתגלה בעניין הקוטג'. לעשירים יש תפקיד חשוב מאד בכלכלה , אך גם ליתר האזרחים. הרמוניה ביניהם תגדיל את הרווחה ואת איכות החיים. מדהים עד כמה הדברים מובנים מאליהם ועד כמה מתעלמים מהם ומוכנים , בהיסח הדעת או מחוסר אכפתיות, להתעלם מהם ולרוץ אמוק אחר הכסף בלבד.