כל האמת על האליטות (1)

יש הטוענים כי קיימים ריכוזיות במשק וקשרי אליטות בישראל. נטען כי, אכן, זו אסטרטגיה מכוונת, בעיקר מצד העשירים. השאלות הנשאלות הן אלו: האם, בחסות אמות-מידה אובייקטיביות, ניתן להצביע בבירור על ריכוזיות יתר במשק, ואם אומנם האליטות בישראל אכן קיימות במציאות החברתית-כלכלית ובמיוחד בתור אימתניות שכאלה? אם התשובה חיובית ואין האליטות בבחינת אגדה אורבאנית: האם האליטות בכלל, ובעלי ההון בפרט, מאוחדים ופועלים יחד מול השלטון? ומה כוחם והאם מזיקים, בפועל או בכוח? מטרת מאמרי היא לבחון קיומה או אי-קיומה של ריכוזיות משקים ואליטות, והקשרים ביניהם. ההשערה ההשערה שלי: בישראל של היום קיימת ריכוזיות בענפי המשק וקיימות אליטות, אולם אין ביניהם שיתוף פעולה קבוע וממוסד. הריכוזיות במשק והאליטות השונות נוצרו עקב הנסיבות הקיימות שאיפשרו זאת; לא באו לעולמנו בכוח הזרוע ואינן פרי תכנון ותיאום מוקדם. בשורות הבאות אשאף להוכיח השערה זו, לפיה האליטות אינן קשורות זו בזו ולא פועלות, יחד או לחוד, מול השלטון. הפילוסוף היווני אפלטון בחיבורו "המדינה" סבר, כי המדינה האידיאלית היא זו שנשלטת על-ידי מלך-פילוסוף. לשיטתו, שלושה חלקים שונים מרכיבים את המדינה הרצויה: השולטים, החיילים ועושי הממון. כל אחד מהשלושה מבצע את המשימה המתאימה לו, ואינו חורג מתחומי אחריותו. לפי אפלטון, "צדק" מוגדר כמדינה בה כל אחד עושה את משימותיו, מבלי להפריע למלאכתם של אחרים: Justice consists in the performance of one's tasks and not meddling in others (tasks). דהיינו, הצדק משמעו לא להתערב בענייניהם של אחרים. מאידך-גיסא, אי-הצדק חושף התערבות של קבוצה אחת בחברתה: Injustice is correspondingly the meddling by these groups in each other's tasks. מכאן שבמשטר הרצוי, לפי אפלטון, קיימת הפרדה ברורה בין השולטים לבין בעלי ההון (money makers) ואנשי הצבא. לכל אחד תפקיד ומעמד משלו. במדינה של אפלטון אין כל מקום לקבוצות אינטרס ובוודאי שלא להתערבות בשיקול דעתם של השולטים, מכל סיבה שתהיה. לפי אפלטון, במשטר הרצוי בעלי הון ואנשי הצבא, לא אמורים לקבוע מדיניות אלא לבצע את תפקידם. חריגה מכך היא סטייה חמורה, המהווה אי-צדק (injustice). כללו של דבר: קשרים בין מחזיקי השלטון לבין מחזיקי ההון הם ערבוב בעשייה בין בעלי התפקידים השונים - דבר המזיק למדינה.