עיתון הארץ מחפש צרות

"טרם הוחלט אם לחקור רבנים שאסרו למכור לערבים" (הארץ, 29.6.11, [קישור]). עיתון הארץ דוחף לעימות חילוני-דתי שסופו מי ישורנו. לפני כחצי שנה קמה מהומה כאשר 18 רבנים הפיצו מכתב ובו קראו שלא למכור או להשכיר דירה או חלקת אדמה בארץ-ישראל לגוי. הארץ פנה ליועץ המשפטי באמצעות דוברות משרד המשפטים, ושאל אם היועץ מתכוון להביע עמדה בעניין מכתב הרבנים או אם יורה על פתיחה בחקירה פלילית נגדם. אז נמסר בתגובה כי "פניות בנושא זה התקבלו במשרדנו, הועברו להתייחסות גורמי המקצוע הרלוונטיים ויטופלו בדחיפות המתבקשת". הארץ חיכה חצי שנה והיום פקעה סבלנותו. מזה שנים רבות נוהגים רבנים להורות הוראות ולפסוק פסיקות הלכתיות על-פי דין תורה. הציבור חופשי לחלוטין לבחור אם להישמע להם ואם לאו. אם הדמוקרטיה תנבור ותפשפש בעולם ההלכה היא תמצא אותו זרוע אינספור מוקשים לאורך ולרוחב. אז רבנים קראו שלא למכור או להשכיר לערבים. נו? בפועל ערבים רוכשים ושוכרים בתים, דירות ועסקים מיהודים. יש אנשים שלא ימכרו ולא ישכירו ליהודים בגלל ההסתה במסגדים, מישהו קורא לחקור את זה? יש בארץ ציבור ענק של יהודים מסורתיים שאינו מקפיד בקיום מצוות, אבל אם הם יידעו שזו לא רק הוראה של הרבנים האלה אלא ציווי מפורש של "הנשר הגדול" הלא הוא הרמב"ם - תקום פה הרי מהומת אלוהים. מישהו נותן על כך את דעתו? העיקרון הנ"ל שאין מוכרין ואין משכירין לגוי נלמד מאות שנים ולא יימצא ולו רב אחד שיסתור את הפסיקה הזאת. אז לפני שהארץ יחריף את מלחמת האזרחים שאנחנו בעיצומה, הנה שיעור קצר בהלכה הזאת: המקור להוראה הוא פסוק ב' בפרק ז' מחומש דברים - "(א) כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ: (ב) וּנְתָנָם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלא תְחָנֵּם: (ג) וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ:". "וְלא תְחָנֵּם" פירש רש"י: "לא תתן להם חן. אסור לו לאדם לומר כמה נאה גוי זה. דבר אחר אל תתן להם חנייה בארץ". במנין המצוות לרמב"ם נכתב: "שלא לחון על עובדי עבודה זרה שנאמר ולא תחנם". בהלכות עבודה זרה כותב הרמב"ם: "אין מוכרין להם בתים ושדות בארץ ישראל ובסוריא מוכרין להם בתים אבל לא שדות, ומשכירין להם בתים בארץ ישראל ובלבד שלא יעשו שכונה ואין שכונה פחות משלושה, ואין משכירין להם שדות, ובסוריא משכירין להם שדות, ומפני מה החמירו בשדה מפני שיש בה שתים, מפקיעה מן המעשרות ונותן להם חנייה בקרקע, ומותר למכור להם בתים ושדות בחוצה לארץ מפני שאינה ארצנו" (רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק י', הלכה ג'). המהומה שתקום בדרבון 'הארץ' תפנה רבים לאותו עמוד באותו ספר ויימצאו קוראים רבים משננים דווקא את הלכה א': "אין כורתין ברית לשבעה עממין כדי שנעשה עמהן שלום ונניח אותם לעבוד עכו"ם שנאמר לא תכרות להם ברית אלא יחזרו מעבודתם או יהרגו, ואסור לרחם עליהם שנאמר ולא תחנם, לפיכך אם ראה מהם אובד או טובע בנהר לא יעלנו, ראהו נטוי למות לא יצילנו אבל לאבדו בידו או לדחפו לבור וכיוצא בזה אסור מפני שאינו עושה עמנו מלחמה, במה דברים אמורים בשבעה עממין אבל המוסרים והאפיקורסין מישראל היה דין לאבדן ביד ולהורידן עד באר שחת מפני שהיו מצירים לישראל ומסירין את העם מאחרי ה'" (רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק י', הלכה א'). לא מסוכן מדי?