פרשתינו מתחילה במפגש של רשע, של שנאה, מפגש בלק ובלעם שנהפך למפגש שונאי ישראל. אם מחברים את האותיות האחרונות של בלעם ובלק יוצא עמלק, ב ל ע ם ב ל ק = ע מ ל ק.
לא סתם הושוו בלעם ובלק לעמלק, שכן שני שונאי ישראל אלו, קיוו לעשות את מה שתמיד רצו העמלקים,- להשמיד את עם ישראל. שיתוף הפעולה בין בלק לבלעם כנגד ישראל, והפיכת קללת בלעם לברכה, כמו גם עצת בלעם להפקיר את בנות מואב לזנות, לא נודעו לישראל בזמן התרחשותם. אלא שבאותה הזמן עם ישראל עמד לפני הכניסה לארץ, לאחר הניצחונות על סיחון ועוג.עם ישראל עמד להגשים את ייעודו, וכך קרה שכאשר ישראל נתקלו לפתע בבנות מואב, לא עמדו בני ישראל בפיתוי, ונכשלו בחטא הזנות ועבודה זרה,
בלעם היה מגדולי שונאי ישראל בכל הזמנים. בלק אינו שואף להשמיד את ישראל, עצם קיומו של ישראל נסבל מצידו, אך יחד עם זאת בלק איננו חפץ שישראל ישכנו בקרבתו, אלא שיישארו כעם של נוודים במדבר סיני , לעומת זאת ,בלעם, שואף להשמיד כליל את עצם קיומו של עם ישראל. לצורך ביצוע מזימתו להשמדת ישראל, ניצל בלעם את מלוא כוחו הרוחני שהתבטא ב"ויודע דעת עליון", והתעקש לקלל את ישראל, בתמורה לבצע כסף נרתם בלעם במרץ למשימת חיסולו של העם היהודי, וזאת למרות שלבלעם לא נשקפה כל סכנה או איום כל שהוא מצד ישראל.
דווקא בשל מעמדו העליון של בלעם, היו קללותיו עלולות לגרום השמדה לישראל ח"ו, כמובא בגמ': "א"ר אלעזר: אמר להם הקב"ה לישראל, דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע, שאלמלי כעסתי, לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט" (ברכות ז.).
בלעם הרשע ,שחבש אתון מנקבה, אשר שימשה לו גם כאישה. וכך מובא בגמ': "אשר רכבת עלי...ולא עוד אלא שאני עושה לך מעשה אישות בלילה" (סנהדרין, קה). ידע היטב היכן נקודת התורפה של עם ישראל, באחדותו, בטוהר שלו, .
פרשת בלק מלמדת, כי אפילו שיתוף הפעולה בין שני אויביי ישראל בלק ובלעם, לא הועילה להם כנגד ישראל. אולם כאשר ישראל מזיקים לעצמם , כאשר ישראל פוגעים בטוהר המחנה, בייחודיות שבהם, בעם לבדד ישכון, כאן מתחילה הנפילה, חורבן בית המקדש , החיצוני, נובע מחורבן-ישראל הפנימי,וכמו הקלקול, כך גם התיקון, ורק אם נדע כולנו, לשמור על ייחודינו כעם ישראל, לשמור על תורת ישראל, על ערכי היהדות, רק אם נהיה מאוחדים ומלוכדים, כל הרוע והשנאה והקללות מבחוץ לא יוכלו לפגוע בנו.