יוצרים מסה

חלק ניכר משלושת הימים הוקדש להצגת סתירות, לטעמה של התביעה, בין דבריו של אולמרט במשטרה לבין עדותו בבית המשפט. אולמרט נאלץ להודות שהיו כמה סתירות כאלו, והסביר אותן בעיקר באווירה בה התנהלה חקירתו, בצורך האינסטינקטיבי שלו להגן על עצמו, וגם בצורה בה הבין את שאלותיהם של החוקרים ובעיקר את כוונותיהם הנסתרות. זהו כנראה ההישג העיקרי שיכול קורב לרשום לעצמו. שופטים מאוד לא אוהבים חילופי גרסאות, וראו את דבריו הקשים השבוע של בית המשפט העליון בנושא זה בערעורו של אברהם הירשזון. ההסברים שנתן אולמרט נשמעו ברובם לא משכנעים, ופה ושם גם השופטים תהו עליהם בקול.

כפי שהיה צפוי, שלושת השופטים - ושוב אלו בעיקר מוסיה ארד ויעקב צבן - מגלים קוצר רוח יחסי כלפי התובע, אורי קורב, למרות שהם מקפידים על כך שהסניגורים לא יפריעו לו יתר על המידה. לצבן היו (יום ה', 7.7.11) שתי הערות יוצאות דופן: תחילה נזף בקורב על כך שבמשך שלוש שעות "שמענו סיכומים ואף עובדה", ואחר כך העיר - אולי בפליטת פה - שבאחת הנקודות חלק מראיות התביעה הן "לא מי יודע מה". ארד מצידה לוחצת על קורב לקצר בשאלותיו ולמקד אותן, כדי לקבל תשובות קצרות, וגם תוהה - באדיבות רבה ובצורה עניינית - כמה ישיבות עוד תימשך החקירה הנגדית. לא ראינו את אותה התנהגות כאשר אולמרט פרס (בחקירה הראשית) במשך שעות רבות את קורות חייו, והשופטים גם לא מפסיקים אותו כעת כאשר תשובותיו מפליגות למחוזות רחוקים. מדי פעם הם שואלים אותו, לאחר תשובה כזאת, שאלות שנועדו למקד את דבריו. אבל גם לתת לאולמרט לדבר כאוות נפשו, וגם לרמוז לקורב שהוא צריך יותר להתמקד ולזרז את החקירה הנגדית - זהו שילוב תמוה.

ביום השלישי לחקירה, אולי בעצת עורכי דינו ויועצי התקשורת שלו (ששמעו את הלגלוג מספסלי העיתונות), נטש אולמרט את הכינוי המתנשא-משהו שהדביק לקורב ביומיים הראשונים - "השואל". הוא החל לכנותו "התובע" ומדי פעם אפילו הביט לעברו. כאשר קורב פתח בטעות שאלה במילה "אהוד", השיב אולמרט שהוא רשאי בהחלט לפנות אליו בשמו הפרטי (אם כי קורב, כמובן וכראוי, המשיך לכנותו "מר אולמרט"). בסוף היום השתמש אולמרט מצידו בשם הכמעט-מפורש: "מר קורב", "עו"ד קורב". מישהו בספסלי ההגנה הציע שאולי דווקא אולמרט יעבור לשם "אורי", וקורב השיב שאולמרט יכול לכנותו כיצד שירצה. צבן, האחראי גם להומור באולם, סיכם את היום והשבוע ועורר צחוק כללי: "אולי זוהי תחילתה של ידידות מופלאה".

אורי מסר, ידידו הטוב של אולמרט, כנראה גנב מאות אלפי דולרים ממשה טלנסקי כדי לכסות את חובות הבחירות של אולמרט. הוא גם התנהג בצורה מוזרה בכל הקשור לכספי הקופה הסודית של אולמרט, ומשום מה שמר אותם במזומן. שלא לדבר על כך ש-150,000 דולר שלטענתו החזיר לאולמרט, מעולם לא הגיעו לידיו. משה טלנסקי, ידיד טוב מאוד של אולמרט, הוא נוכל שחשף רק אחרי 15 שנים של היכרות, צדדים באישיותו שלא היו מוכרים כלל לאולמרט. הוא פנטזיונר, שסיפר סיפורים כדי להגדיל את מעמדו ואולי גם את הכנסותיו. בחקירותיו היו לו 80 או 800 גרסאות ואי-אפשר להאמין לאף אחת מהן. זה שאולמרט תוקף את שני אלו - לא חדש, אבל עדיין מעורר אי-אמון. כיצד זה לא הכיר מספיק טוב את שני האנשים שעסקו בכסף הגדול ביותר שלו - מיליונים רבים של שקלים? כיצד יכול היה שותפו-לשעבר, אותו הוא מכיר מזה 30 שנה, להטעות אותו בצורה כזאת? מדוע אדם שאולמרט היה אסיר תודה לו על סיועו הכספי, החליט לספר עליו סיפורי אלף לילה ולילה? אולמרט נשאל על כך מספר פעמים, אך לא הייתה לו תשובה. מפתיעות יותר ההאשמות החלקיות שהוא מפזר מדי פעם כלפי שולה זקן. היא קיבלה את הכסף והייתה אמורה לרשום אותו; מסר אומר שהוא נתן לה את אותם 150,000 דולר שכאמור לא הגיעו לידי אולמרט. עד עתה נדמה היה, שבין השניים יש או ידידות אמת בלתי ניתנת לערעור, או מאזן אימה. זה לא שהסכר נפרץ, אבל דומה שיש בו סדקים.

אחרי שלושה ימים של חקירה נגדית, ברור שאורי קורב לא יגרום לאהוד אולמרט לשנות בצורה מהותית את גירסתו. בעצם זה היה די ברור מראש; כעת זה ברור לחלוטין. עם זאת, קורב הצליח להביא את אולמרט לחשוף כמה פרטים שלא אמר בעבר: איך קיבל כסף במזומן מתורמים, איך העביר כסף במזומן לאורי מסר ואולי עוד נקודה או שתיים. אבל לא זה העיקר. קורב יוצר תמונה של התנהגות שיטתית מצד אולמרט, המעוררת לכל הפחות תמיהות קשות - ולדעת התביעה גם מחזקת את היסוד הנפשי של התנהלותו הפלילית. הנה יש כסף שמגיע במזומן, והנה נעלמים סכומי עתק מהקופה הסודית, והנה יש הלוואה שאינה מדווחת, והנה מאות אלפי דולרים המוחזקים בכספת, והנה יוסי אולמרט מקבל 30,000 דולר בצירוף מקרים מתמיה, וכך הלאה וכך הלאה. כל זה הולך ויוצר מסה, שעשויה להפוך למסה קריטית. יש פה יותר מדי סימני שאלה, יש פה יותר מדי מקרים שמחפשים לשווא הסבר תמים, יש פה יותר מדי דברים שבני אדם סבירים אינם עושים. ייתכן שקורב היה עושה שירות טוב יותר לעצמו, אילו היה מנהל חקירה מהירה יותר וכך יוצר גם אפקט דרמטי של הצטברות המקרים, אם כי זה לא תלוי רק בו.