לפני שלוש שנים יצא כותב טורים אלו במאמר רחב יריעה המבאר מדוע (כשם המאמר) "שמאל הוא ימין, ימין הוא שמאל". כבר אז אובחנה התופעה כי ציבורי שמאל רבים מצאו בית אידיאולוגי בקרב הימין המתון, באשר מפלגותיהם המסורתיות הידרדרו במורד שאול-השמאל לעבר אנרכיה קומוניסטית איסלאמיסטית, ואילו אנשי השמאל האותנטי לא היו יכולים להשלים עימה כבנים לעם היהודי בארצו ישראל.
מאז עוד הוחרפה הנטייה אשר תוארה אז כבר בהתהוות. כיום הולך ונוצר מיזוג וולונטארי (אינטגרציה) הדוק יותר, אשר מאבד אט-אט את אפיונו המפלגתי האנכרוניסטי לעבר אפיון יהודי-ישראלי-לאומי אשר אנו כאן בחרנו לכנותו "חובבי ציון" בעוד שאנו מתייגים את המחנה האחר כ"מקעקעי ציון".
הידרדרות האקדמיה הישראלית מפאת קוצר היריעה לא נוכל להתייחס כעת (זה יגיע מאוחר יותר) לסיבות לשינוי בכל רובדי החברה הישראלית ובמאמר זה נתייחס בקצרה אך לסקטור האקדמי בישראל ובפרט לפקולטות "הרוח" בו, אשר הקיטוב בין חובבי למקעקעי ציון הגיע שם לגבהים חדשים. הסקטור האקדמי הפך מעמוד האש החברתי למוסד הבזוי על-ידי רבים, לשנוי במחלוקת בעוד שעליו להיות לב הקונצנזוס. כמובן שההתייחסות להלן מצביעה על חלק יחסי קטן מתוך האקדמיה המגיע בעיקרו מלימודי "הרוח", אך צעקני ובעל משקל סגולי העצום ורב ממספרו הממשי, באשר מגובה הוא באורח רב-עוצמה וגורף על-ידי תקשורת ומערכת המשפט הישראלית שוטמת מדינת היהודים בארצם ישראל.
העוסקים בלימודי "הרוח" אומנם אצים דצים לתייג את מקצועם כ"מדעי הרוח", דהיינו - כ"מדע", אך כמובן כי אין שטות גדולה מזו. מדע הוא עניין לנושא מחקר, בדיקה והוכחה אמפירית, יש להוכיח את הנטען באופן שלא כל בעל דעה, נכוחה או מעוקמת, יוכל לזעזעה באצבע צרדה. אנשי מדע אומנם טוענים למסקנות שונות, אך אלו נשענות על עובדות, בעוד לימודי "הרוח" נשענים על הלכי-רוח מזדמנים בעלי ביסוס עובדתי חובבני.
מדעי הרוח, סוציולוגיה, עבודה סוציאלית, "'מדע' המדינה" וכיוצא באלו הם עניין לדעה, ודעה זו משתנה מאוניברסיטה לאוניברסיטה, ממרצה למרצה, ואף אותו המרצה יכול לשנות דעתו בהתאם לחומר הקריאה שנחשף אליו בליל אמש בלא שיסתור כל תזה מושרשת אחרת, באשר אין בנמצא תזה מוסכמת ומקובלת על ציבור מרצי "הרוח", דהיינו - לימודי-הרוח הם חוג מתנ"סי של בעלי עניין המוכנים לקלוט כל משב-רוח מבלי לתת לכך מיצוק מדעי באשר אין בנמצא כל ביסוס מדעי.
לא בכדי, מרבית המרצים באקדמיה העוסקים הן בכיתות והן מחוצה להן בפוליטיקה, באים מלימודי-הרוח, ולא בכדי חלקים ניכרים בהם שוטמי ומאררי ישראל.
הם מודעים היטב לעובדה כי מעמדם האקדמי, המדעי, רעוע, וכך מנסים הם למשוך תשומת לב באמצעות מעורבותם בעניינים פוליטיים. נושא חסך תשומת הלב בו אותם מרצים לוקים אינו נשאר בגדר האוניברסיטה והם מפיצים מרכולתם הפוסט-אקדמית בארצות הים, באשר אך שם מחפשים אנטישמים מושבעים את חיית המחמד הישראלית להתגדר ולהתגנדר בה למען הסר מעליהם את התווית האנטישמית. כלומר, מרצינו מפקולטות "הרוח" משמשים ברצון ובידיעה ברורה כ"אידיוטים מועילים" להכפשת ישראל בידי האנטישמים מבחוץ (וגם - אוי לאותה הבושה - אלו המתייוונים מבפנים). מכירת החיסול של מדינת ישראל יש בה יתרונות עבורם כגון הזמנות להרצאות בארצות הים, כיבודים שונים, פרסים שמטרתם נשכחה מרגע שהוענקו וכמובן, שלמוני כסף מזומן או שווה-ערך.
אליה וקוץ בה. כאשר הם מערבים עצמם בפוליטיקה הרי דעתם אינה נחשבת יותר מדעתם של "מסעודה מאופקים וברקוביץ' מכרמיאל". הללו מביאים עצמם למישור שווה עם כלל האוכלוסיה ומאבדים את יתרונם האקדמי המתמקצע היחסי והופכים בכך כאחד
האדם, ובכך חושפים עצמם לביקורת לגיטימית ("מקארתיזם" הם מכנים ביקורת זו). האמור נכון שבעתיים באשר לאמנים, ידוענים, סופרים ובכלל, כל המכנים עצמם על אחריותם "אנשי רוח". הללו, אין בחזקתם ולו מושג ירוק עודף על פני "יוסי נהג המונית" ו"חביב השרת בבית הספר", אך בנכלולי אין קץ עושים פרסומם קרדום לחפור בו, לקדוח מוחותינו ולשתול בו דעתם המופרכת ותלושת המציאות.
יתרה מזו, גדולים וחכמים כדוגמת סוקרטס וג'ורג' אורוול בנוסף לאחרים כמובן, כבר גרסו כי רק אינטלקטואלים מסוגלים לחשוב ולהתבטא כה בטיפשות בנושאים שאינם בתחום התמקצעותם. דהיינו, אנשי הרוח והצלצולים מרעילים בטיפשותם את נפשם הרכה של תלמידיהם/תלמידינו ומפיצים את משנתם הקלוקלת, המנותקת, חסרת הבסיס, התלושה מכל שבילי היגיון וחוכמה.
הרעלה אידיאולוגית זו, הנוטה ברובה המכריע לעבר השמאל הקיצוני ומשנתו, מביאה בסופו של יום את ילדינו לראות עצמם כשייכים לכת מקעקעי ציון. ככל שחולף הזמן אנו מאבדים צברים יקרים מילדינו לאידיאולוגיית המולך, המתייוונת, מרקדת עשתורת והבעל המודרנים. ובשפת היום-יום, במקומותינו גדלים דורות תלמידים אשר אינם רואים סיבה לישיבתם דווקא בארץ ישראל וקשרם עימה הוא אקראי בלבד עקב שטיפת המוח האנטי-יהודית וציונית אותה הם עוברים בחדרי הכיתות וההרצאות.
כפי שמשובט מביא משובט במערכת המשפט, צה"ל והתקשורת, ובכך מגיעים הבינונים לדרגות השפיטה הבכירה והפיקוד הצה"לי, כך גם במערכת האקדמית תהליך הברירה הטבעית מכלל האוכלוסיה האמור להביא אל האקדמיה את הטובים ביותר מכלל הציבור סובל ממדגם סטטיסטי המקדם אך חלק קטן באוכלוסיה למשרות מרצים בלימודי הרוח. בהערכה גסה ובהכללה, המדגם לבחירת מרצים מגיע מ-25% בלבד מהאוכלוסיה בעוד 75% מודרים, מנופים, נחסמים מהמשרות הנחשבות.
התוצאה, כמו בנישואי קרובים, איכות אלו הנבחרים לתפקידים בכירים במערכות המשפט, התקשורת, האקדמיה וקציני צה"ל הבכירים, איכות זו הולכת ומידרדרת, וככל שיימשך מצב אנומלי זה, נלך כולנו ונידרדר עם הממונים הכושלים למשרות הקובעות.
ללא שינוי מקצה עד הקצה בתהליך מינוי לתפקידים בכירים בכל זרועות השלטון, הצבא, האקדמיה, התקשורת והמשפט תלך מדינת ישראל ותידרדר מדחי ליותר דחי. אין הכוונה כאן להפוך את הקערה על פיה, אלא להביא לאיזון ופתיחות לדעות המבטאת את כלל האוכלוסיה בישראל על גווניה וזרמיה השונים באמצעות פעילות מינויים מתקנת. כיום מדינת ישראל נחשבת למדינה דמוקרטית דה-יורה, אך לאמיתו של דבר ממודרת ומודרת מרביתו של העם בכוונת מכוון מכלל הגופים אשר אינם נבחרים על-ידי הציבור, אלא ממנים את עצמם מתוך עצמם בעוד אין כל אחריות על מעשיהם נחה על כתפיהם.
התיוג בין ימין לשמאל שגוי אפשר כי לנו לכולנו יד בעיוות התרבותי והחברתי העובר על מדינת ישראל. התיוג בין שמאל לימין הוא אנכרוניסטי ואינו עונה על המציאות בשטח. בכך שאנו מתייגים אנשי שמאל לשלילה באורח גורף כעוכרי ישראל, אנו דוחפים ציבורים אלו לעבר קווים אדומים שאינם רצויים להם ולנו. בדיוק כפי שאנו מתייגים אנשי ימין באורח גורף לשלילה וגורמים בכך את אותו הנזק מהצד הפוליטי הנגדי.
למעשה, האבחנה בין שמאל לימין שגויה מעיקרה. לא אך אנשי ימין הם לאומיים ונוצרים בליבם את קיום מדינת ישאל בליבם בעוד אנשי שמאל הם המנסים להחריבה.
בעובדה היא כי קיימים בינינו מאות אלפים של אנשי שמאל אשר מחזיקים בערכי היהדות, הציונות והדמוקרטיה בדיוק כאנשי הימין. יתרה מכך, ציבורים עצומים של אנשי שמאל אותנטי (שמאל יהודי, ציוני ודמוקרטי, כפי שהיה קיים ופעל בשנות הארבעים, החמישים, השישים והשבעים למאה הקודמת במקומותינו), נמצאים כיום במחנה הימין המתון, אשר בניגוד לעבר מתפרש כיום החל במרכז המפה הפוליטי ועד הקיר הימני ביותר צפונה, באשר לא היו יכולים יותר למצוא בית אידיאולוגי העונה למאווייהם הלאומיים במחנה השמאל שהפך פניו, שהלך והקצין שמאלה לעבר השמאל הרדיקלי-אנרכיסטי-פשיסטי בעודו חובר לאויבי ישראל האיסלאמיסטים הפלשתינים, והפך בכך יותר ויותר לפוסט יהודי-ציוני-ודמוקרטי.
די אם נסבר את האוזן בעובדה כי מפלגת קדימה אשר (למצער) התיימרה לייצג את מרכז המפה הפוליטי, הפכה במובנים רבים אף שמאלית יותר למפלגת מרצ. חברים בכירים במפלגה זו חברו לאויבי ישראל הפלשתינים (תוך חתירה, הסתה ושכנוע הפלשתינים באורח בוגדני להלל, לסרב לניסיונות ההידברות של ממשלתנו עימם), קדימה חברה הדוקות לארגון שוטם-ישראל מובהק החותר להפיכתה למדינת כל אזרחיה הלא הוא ג'יי-סטריט האמריקני, ובכך, במשתמע, חברה לשוטם-ישראל הגדול מכולם המהווה איום אסטרטגי על קיומה של מדינת ישראל, הוא הסוס הטרויאני הישראלי: "הקרן לישראל חדשה", אשר ג'יי-סטרייט הוא יציר-כפיה. וכתבלין אחרון, איבדה המפלגה את כל הכיוון החברתי אשר כה התיימרה לאחוז בו.
גם אם אנשי ימין, שמאל, חילונים ודתיים הנמנים על גוש חובבי-ציון המאוחדים על-ידי ערכי המוסר היהודי, הציונות והדמוקרטיה כגישה בסיסית עקרונית, חייבים אנו כולנו להכיר בעובדות החיים, כי אפשר שתמיד יהיו אנשים אשר דעותיהם בנושאי חברה, מדינה ופוליטיקה תהיינה שונות. אך כל זמן שהמטרה הכוללת, דהיינו - קיומו של עם-לאום ומדינת העם היהודי בארץ ישראל, הרי שעלינו לכבד את דעתו של האחר המחזיק בהנחות בסיס כשלנו. כמובן, ניתן להתווכח, ניתן לחלוק, ניתן להתנגד אך כל זאת תוך כבוד הדדי, פתיחות וניסיון כן להבין את טיעוני המתנגדים. הם אינם טיעונים מופרכים, לכל כיוון, אנשים טובים מבין חובבי ציון זכאים לדעות משלהם גם אם אינן מקובלות על האחר מאותו המחנה.
מאידך-גיסא, עלינו להילחם מלחמת חורמה במקעקעי ציון עד שלא יישאר להם זכר אידיאולוגי בינינו. זו חבורת השרלטנים הבאים לסובבנו בכחש, כי אומנם הם קוראים לחרמות נגדנו, הם קוראים להפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה הפלשתינים, אך כל זאת משום "אהבת ישראל הבוערת בליבם". לשיטתם, הרי כל לגיונות הדה-לגיטימציה הנוצרים בעידוד משנאינו מבפנים ברחבי העולם יהפכו באבחת יום לציונים דגולים, כל שנידרש הוא לחזור ל"קווי אושוויץ" (קווי 67') והנירוונה תרד על הארץ. נבצר מהם להשיג כי יהודי העולם בכל אתר ואתר עוד יספגו מאות בשנים את נחשול האנטישמיות שהם נותנים את ידם להיווצרותו כעת.
הדמוקרטיה מאפשרת לנו מרווח תגובה מספק במידה שאנו יודעים כיצד להפעילו במסגרת 'הדמוקרטיה המתגוננת'. סילוקם של מקעקעי-ציון לא יבוא ביום אחד, אידיאולוגיות, גם אם מופרכות ומעוותות, אינן מחוסלות באבחת החרב (כפי שמאמינים איסלאמינו הרצחנים). אם חפצים אנו לשמור על ערכינו היהודיים והדמוקרטיים המכתיבים מהלכינו, אזי נדרשים אנו לסבלנות, לנחישות ולהתמדה. ראו את שארע במקומותינו, בתוך כעשור נפקחו עיניו של העם הזה והוא הדף את משנאי החינם בינינו, את מקעקעי ציון, לנישות אשר משם יקשה עליהם להרים ראש. עוד סבלנות, עוד אורך נשימה, עוד עשור והמטרה תושג. בעובדה היא כי האור בקצה המנהרה, השלכת מקעקעי ציון לבור הווירטואלי שהמה כרו לנו לכולנו, האור הזה הולך וגובר, הולך ומתעצם, בהיר מאי פעם.
ללא אחדות המחנה אין לנו תקומה לפני אלפי שנים כבר נשמעה הקריאה "מי לאדוני אלי" וכך גם בימינו אנו. לא שמאל וימין הם המככבים למעשה בנתיבי החברה שלנו, אלא "מי לחובבי ציון המחנה יאסף", אלו הם היהודים האותנטיים בינינו, בניגוד ל"מקעקעי ציון", אלו שוללי היהדות וזכות היהודים להגדרה עצמית, המתייוונים עובדי הכוכבים והמזלות בינינו. לאושרנו, הולך ומעצים מחנה חובבי ציון וכולל בחובו אנשים מכל זרמי החברה והתרבות הישראלים, היהודיים דתיים, החילוניים, החרדיים, אנשי השמאל, אנשי הימין, הבאים מכל שדרות הציבור. מסממני הנהירה של אנשי שמאל לעבר הימין המתון ניתן לראות בשינוי הגוון של הימין מקפיטליזם דורסני מוחלט לעבר גוון חברתי מתעצם, סוציאליסטי. הימין הפך, וטוב שכך, מקפיטליסטי לקפיטל-סוציאלי בהשפעת אנשי השמאל האותנטי הממלאים כיום שורותיו.
על מקעקעי ציון נמנים חרדים קיצוניים מטורללים כנטורי-קרתא, אנשי שמאל בולשביקי-טרוצקיסטי-סטליניסטי, אנשי אקדמיה שרק הם מסוגלים לטיפשותם הארורה מקעקעת מדינתם, עיתונאים ופרשנים שוטמי מדינתם ועמם, אנשי משפט הנמנים על הקרן לישראל חדשה המתעלת אותם לחורבן המדינה היהודית בארץ ישראל, כמו גם אנרכיסטים בפרוטה אשר מוחם כבר הפך מרק דלוח ממנות יתר של סמי הזיה.
על חובבי-ציון להתהלך בגו זקוף, בגאווה על כי מחזיקים הם בערכי מוסר אוניברסלי ליברלי ומוסר היהדות יחדיו ומיישמים זאת בעצם ישיבתם ותמיכתם במדינת העם היהודי בארץ ישראל. עם ישראל ידע את פגיעתם הרעה של מקעקעי-ציון משך כל שנות קיומו, תמיד ידע העם הזה להתגבר על מדיחיו, מדוחיו ומארריו, לברשם הצידה כמטרד בזוי. ההיסטוריה של העם היהודי מורה כי אכן הצלחנו בכך ולכן גם נגבר בעתיד.
