אחלק הפעם את רשימתי. בחלקה הראשון אתייחס למרכול אחד בבת ים, בו מחירי מוצרים בסיסיים הם מחצית ממחירו של כל מצרך במרכזי קניות, המורחים עמודי פרסום בעיתונות, קונים שעות פרסום ברדיו ובטלוויזיה. מרכזי קניות שמכערים גם בשלטי חוצות את הנוף האורבני שלנו.
למרכול המדובר בבת ים, הסמוכה לעיר מגוריי, התוודעתי במקרה בסוף השבוע שעבר עקב בדיקה רפואית במכון של קופת-חולים. טרם הבדיקה נדרשתי לצום, לכן דבר ראשון שעשיתי אחר הבדיקה היה להיכנס למרכול סמוך למכון מתוך מטרה לקנות לחמניה. להפתעתי, במרכול ניתן לקנות לחמניה טרייה ישר מהתנור במחצית השקל.
העפתי מבט סביבי והבנתי שזה מרכול, אליו מגיעים בעיקר קונים משכונה חרדית הממוקמת בסמיכות. מצאתי מחירים מפתיעים כמו: חלת שבת בשלושה שקלים. הקוטג' המדובר ב-4.40 שקל. מה שהלהיב אותי זו השיחה הקצרה עם בעל המרכול, אדם חרדי, לדבריו, "אנחנו כבר שנים גוזרים על עצמנו נתח רווחים קטן. לכן ההוזלות שלנו אינן מהיום, הן בעיקר במצרכי יסוד - לחם, שמן, אורז, חלב, ביצים ומדי פעם מצליחים להגיע לרמת מחירים נמוכה של עופות ודגים וירקות. אנחנו יודעים כמה קשה ללקוחות שלנו, וזה מחייב אותנו".
המרכול נקי. צורת האריזה והסידור שונה מהסופרמרקטים הנוצצים. מאחר שמדובר בלקוחות ממשפחות מרובות ילדים, הרי אריזות הסוכר, האורז והקמח הן יותר גדולות. מיד חשתי שלא מדובר כאן בשיטה הנלוזה של צרכנות בזבזנית, שהיא חלק מצרכנות של קפיטליזם קלוקל - "תקנה שניים, השני הוא בחצי מחיר". כאן האריזות של 2 קילו קמח או 3 קילו אורז ואף יותר משרתות צרכים של לקוח הזקוק לכמויות גדולות של קמח. אין כאן ההתניה של השני בחצי מחיר. האריזות הגדולות הולמות את הצרכים של משפחות מרובות ילדים.
אפשר להניח בצד ויכוח על תפישות-עולם חרדיות, אבל בהחלט אהבתי את מה שמצאתי במקרה במרכול בבת ים. כמה צעדים מה"בת-ימון" מצאתי מרכול, שבעליו משדרים תפישת-עולם חברתית. אהבתי לראות את הילד המלקק שלגון תמורת מחצית שקל. לא פרסומת ראוותנית של רגע, אלא דרך חיים ראויה להערכה של רשת צנועה, וזאת למרות השקפות עולם מנוגדות.
התוודעתי למרכול צנוע, שאינו מתחרה בהצגות הראוותניות של
נוחי דנקנר המצטלם כנדבן בכל פינה. אבל המרכול הנושק ל"בת-ימון" הוא מתחרה המשאיר הרחק מאחור את הרשת של נוחי דנקנר במחיר ובהתייחסות ללקוחות קשי-יום.
