בימים אלו ממש "מריץ" השר לפיתוח הנגב והגליל והמשנה לראש הממשלה
סילבן שלום הצעת חוק לשבוע מנוחה ארוך; כלומר, יום ראשון בשבוע יהפוך ליום שבתון. רוצה לומר: לא נעבוד ביום שבת, לא ביום שישי, שזה מה שקורה כבר כמעט עשור שנים, ועכשיו - גם לא ביום א'.
נו, הגענו לימות המשיח: לא צריך להיות שילוב של יהודי, נוצרי ומוסלמי כד ליהנות משלושה ימי מנוחה בשבוע. די יהיה לגור בישראל, בתחומי הקו הירוק, כדי להתפנן שלושה ימים בשבוע!!! פנטסטי. חגיגה לעובדים.
אלא מה? נשאלת שאלה פשוטה: מי כאן אצלנו בישראל עובד וכמה ימים בשנה? אז הבה נעשה חשבון אריתמטי פשוט. בשנה יש 365 ימים. ממספר זה יש להפחית 52 שבתות בשנה, 60 ימי חופש גדול לילדים, שהרי אנחנו ההורים צריכים לשהות עימם בקייטנה, בים, בבריכה ואפילו בפארקים הציבוריים, כדי שחלילה לא ידקרו זה את זה אחרי שילגמו כמה בקבוקי וודקה גרגוס, 8 ימי חופשת פסח, 21 ימי ראש השנה-כיפור-סוכות-שמחת-תורה, 8 ימי חנוכה, שבעה שבועות של עומר ושבועות, יום אחד של ט"ו בשבט, כנ"ל ט"ו באב, כנ"ל תשעה באב, כנ"ל צום גדליה, 3 ימי פורים, יום אחד תענית אסתר, 30 ימי חופשה שנתית, 30 ימי מחלה ו-15 ימים שהילדים חולים וצריך לקחת אותם לרופא או להישאר איתם בבית. בסך-הכל: 365 מינוס 281 = 84 ימים.
אלא מה? מאחר שבישראל יום עבודה הוא 8 שעות בלבד, הרי שיש לחלק את 84 הימים לשלוש (שליש יממה) ואז מגיעים למספר הבא: 28! בישראל עובדים 28 ימים בשנה בלבד, לא יותר. אבל רגע, רגע. מה עם פגרה, שיוצאים אליה עובדי בית המשפט, עובדי הרשויות המקומיות והמגזר הציבורי בכלל? נכון, באמת נכון. מה עם הימים האלה ומהו מניינם? כמדומני הם עומדים על... 28!!! אבל בדיוק 28!!!
אז אני שואל: מי לעזאזל עובד במדינה הזו חוץ ממני, מי? רק אני הפראייר היחידי שעובד, רק אני, ועוד כל יום משמונה בבוקר ועד לשבע בערב כולל שישי ולפעמים מוצ"ש! אז לעזאזל העבודה, לא רוצה להיות יותר ערבי! גם אני רוצה דמי אבטלה ואחר-כך הבטחת הכנסה. ואתם יודעים מה? אני רוצה זאת 365 יום בשנה. מ ע כ ש י ו. מבחינתי, העבודה היא אומנם חיינו, אבל לא בשבילנו, כלומר לא בשבילי.
אלא אם השר שלום יתפכח מעט ויבין, אחת ולתמיד, כי כאן ישראל, לא שווייץ. כאן מי שעובדים זה רק ערבים, טורקים, סינים, תאילנדים, סודאנים, רומנים ומעט, אבל מעט מאוד, ישראלים. ככה ששבוע מנוחה ארוך הוא אחלה פרס דווקא לבטלנים שבקרבנו, לא שיפור ולא שדרוג החיים של כולנו.
