רבים התייחסו לנושא זה, אך ספר חשוב שיצא לאור לאחרונה הוא ספרו של סלים פתאל "צֶלֶם בַּהיכל", שיצא לאור על-ידי אגודת האקדמית יוצאי עירק. בַּספר מִתְעמֵּת סלים עם טענותיו של פרופ' ששון סומך, שניסה למזער את חשיבות האירוע והשפעתו על זירוז העלייה ההמונית. הפרהוד לא היה אפיזודה חד-פעמית, אלא אירוע מכונן שלאחריו התודעה היהודית לא הייתה כִּלְפָנָיו. גם מר צבי גבאי במאמרו בהארץ מ-1.6.11 טען שהפרהוד עם יתר הפרעות בארצות ערב כלפי היהודים, הם בחזקת נַכְּבָּה نكبة. - הַשֵּׁם הערבי למלחמת העצמאות של ישראל וכן כינוי לאסון הפלשתינים עם הקמת ישראל. על דעה זו, של מר צבי גבאי חָלַק שלמה הִלֵּל גם בעיתון הארץ וטען שאין לכַנּוֹת הפרעות ביהודי ארצות ערב נַכְּבָּה, כי יהודי ארצות ערב לא לַחְמוּ כנגד המדינות בהן גרו כמו שעשו הפלשתינים. ספר חשוב בנדון הוא "שנאת יהודים ופרעות בעירק" בעריכת שמואל מורה וצבי יהודה, שלאחרונה יצא גם באנגלית. גם נסים קזז, שאביו נהרג בפרהוד, התייחס בספרו "סיפא וספרא" בהרחבה לפרהוד בפרק ג' של ספרו. עֵדוּת חשובה נמצאת בספרו של שלום דרויש "כֻּלִּי שַׁיְאִין הָאדִאְ פִי לְעִיָאדָה" كل شيئ هادىء في العيادة (עמודים 62-56). על הפרהוד תמצאו מידע גם בספר رحلة العمر של מאיר בצרי (עמוד 59), וכן בספרה של אסתר מאיר, "התנועה הציונית ויהודי עירק", בפרק הראשון של ספרה זה. ואסיים מאמרי זה, במספר הערות קצרות מאוד על השתַּקְפות הפרהוד בראי הספרות: 1. מרבית הסופרים הערבים ראו ברשיד עלי אל כילאני ומרעיו כפטריוטים לאומיים שנאבקו באימפריאליזים. מלבד בודדים כמו חמזה אל חסן וד"ר רשיד אל חיון שֶׁהִסְתַּיּגוּ מהמעשים שאירעו. אך היחידי שהקדיש לנושא מחקר היסטורי רציני המעוגן במסמכים ובמחקרים הוא כָּאדִ'ם חָבִיב, "היהודים והאזרחות העירקית – או ההתלבטות של יהודי עירק בין המַּאֲסר האְַכזר או ההגירה המאולצת", ספר שיצא בסולימאניה בשתי מהדורות - 2007 ו-2010. ספר אחר, המפרט את שורשי הנאציזם בעירק מאז שלטון המלך ג'אזי, הוא של השופט זהיר כאצם עבוד (2010). שני ספרים יצאו לאור באנגלית, האחד "הפרהוד – טבח 1941 בעירק" בעריכת פרופסור שמואל מורה וד"ר צבי יהודה, ירושלים, בהוצאת מרכז וידאל ששון העולמי ללימודי האנטישמיות, דפוס מגניס – האוניברסיטה העברית ירושלים ומרכז מורשת יהדות בבל. הספר השני הוא של החוקר האמריקני אדוין בלאק, "הפרהוד - שורשי האחריות הערבית–נאצית בתקופת השואה", בו דן בתפקידו של חאג' אמין אל חוסייני במלחמת העולם השנייה בשיתוף היטלר וחבורתו. המעניין הוא - רק בימינו אלה, 2011, החלו משכילים עירקיים להיות מודעים לטרגדיה שאירעה ליהדות עירק ב-1941 ושגרמה לגירוש–הגירה מעירק. 2. חֻבְּרוּ הוֹסוֹת "זה היום בו רצינו!" ושיר עממי שהובא לעיל. 3. משוררים וסופרים כתבו על אודות הפרהוד. אציין את קינתו של שלמה צאלח גבאי, סמי מיכאל (סוּפָה בֵין הדְקָלִים), אלי עמיר, שלום כתב, הרצל ו בלפור חקק, יחזקאל מוראל, ואני בספרי "נוֹפֵי ילדוּת מבית אבא".
|
פרהוד: מִלָּה כורדית עתיקה, מורכֶּבת משתי מילים, פֵיר שמובנה פחד, אֵימה והוד פירושה ברוטאליות כלפי נשלטים.
▪ ▪ ▪
|
מצבם הכללי של יהודי עירק בִּתְקופת המלך פֵיצל הראשון היה טוב ואפילו טוב מאוד. פיצל הֵחֵל למְלוךְ מאז 1920 הוא היה "פַי" (בערבית צֵל) ליהודים. יש לציין שֶׁבִּתְבוּנָתוֹ הרַבָּה יָדע, כי אוכלוסיית עירק שְׁסוּעה ומפולגת: שיעים, סונים, יהודים, נוצרים, צובאים, כורדים, אשורים, פרסים ואחרים, לפיכך: המֶּלֶך קָבַע את הסיסמה: הדת לאלוהים והמולדת לכֹל! במובן הַפְרדת הדת מהמדינה. בשְׁנות שלטונו היהודים שולבו: בשלטון, בחברה, במסחר ובכלכלה. יהודים עסקו כבנקאים, יצואנים, יבואנים, סוחרים, פקידים והם היו השכבה הוותיקה והמבוססת, המשכילה והמובילה בעירק. הקהילה שָׁמְרה על תודעה דתית יהודית וקיימה חיי קהילה אוטונומיים. בתי הספר שלה הוקמו על-פי סגנון מערבי חילוני. הן ידוע שֶׁשׂר האוצר הראשון של המלך היה יחזקאל ששון (1932-1860) שהיה בקיא בשפות רבות: ערבית, עברית, טורקית, פרסית, אנגלית, צרפתית וגרמנית לצד השפות העתיקות: יונית ולטינית. ראוי לציין שהמשורר הלאומי העירקי מַעְרוּף אֶל רִצָאפִי הקדיש אפילו שיר הַלֵּל לכבודו. ועד היום אינטלקטואלים בעירק מהללים אותו.
|
נקדים ונציין שהצעירים בני עשר או אחד עשרה שֶׁאִלּוּ היו היום עֵדים לפרהוד אמורים להיות בני שמונים ויותר, לפיכך הולכים ומתמעטים העדים החיים של אותו מאורע מכונן, עצוּב איום ונורא שאירע ליהדות עירק ב-1941. יהדות עירק ותיקה ושורשית ביותר בארץ הנהריים, היא סייעה בכל תחומי החיים לכינון המדינה החדשה ב-1920 לאחר התפוררות האימפריה העותומאנית במלחמת העולם הראשונה. בשנות הארבעים היו רוב יהודי עירק עירוניים וכ-65% מרוכזים בבגדד. אך מצבם הטוב של יהודי בבל החל להתערער עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה בגלל סיבות רבות ושונות: 1. פרעות שהתחוללו בארץ בשנים 1939-1936, והַטָפָה לשִׂנְאַת יהודים וְזִיהוּיָם עִם הַצִֹיונים יְרִיבֵי הפלשתינים בארץ ישראל. 2. עֲלִיַּת המֶּלֶךְ ג'ָאזי בן פֵיְצל הַלְּאֻמּן (נהרג ב-1939) ופרוץ מלחמת העולם השנייה. בתקופה זו אירעו חמש הפיכות צבאיות בהן הועלו והורדו ממשלות על-פי הוראות מפקדים צבאיים. 3. הַגּעַת המופתי הירושלמי חאג' אָמִין אֶל חוּסיְנִי לבגדד בשנת 1939 שהחל בהסתה נגד היהודים ונגד האנגלים. 4. מורים, סורים ופלשתינים בבתי הספר שהטיפו לשׂנאַת יהודים, ללאומָנות, לפאשִׁיזם ולנאצִיזם. 5. הציר הגרמני בבגדד פְרנץ גְּרוֹבָה לא טמן ידו בצלחת והחל בהסתה פרועה נגד היהודים - תעמולה נאצית ארסית, דרך תחנות השידור בערבית של גרמניה ועירק. שַׁדְרן הרדיו העירקי אז, יוּנִיס בַּחְרִי, הוכתר בתואר "גיבּוֹר הגּרוּן" بطل ألحِنْجَرة מפאת חריפוּת ביטאוֹנוֹ, חַדוּת לְשוֹנו ועוז דקלוּמוֹ. ההסתות שלו בהפצת התעמולה הנאצית הארסית נגד היהודים השפיעו על ההמונים בצורה ארסית ביותר. 6. נטייה טבעית של ההמונים להִיגָּרֵר אחרי עגלות מְנַצְּחִים, ובפרט כאשר הציר רומה-טוקיו-ברלין נראית כְּכַזֶּה כּשׁהגנֵרל רומֵל היה קרוב לְאֶל-עלָמֵין בצפון אפריקה כּשֶׁהַצֶּפִי היה שגרמניה עוד במוקדם או במאוחר תִּשׁתַּלֵּט על המזרח התיכון כולו והשמחה בעולם הערבי תהיה רבה. 7. הסֶפֶר של היטלר: מיין קמפף, תורגם לערבית והופץ ברבים. ובני הנוער קראו והושפעו. 8. העיתונות בכל ארצות ערב ובפרט בעירק שָׂשָׂה לתקוף את היהודים כְּגיס חמישי. 9. תנועת הנוער העירקית שארגנה את תלמידי התיכון בארגון קְדם-צבאי בְּשֵׁם אֶל–פִתֻּוָּה, שֶׁפּירושׁהּ: בַּחֲרוּת, נְעוּרִים, גְּבוּרָה שֶׂמביעה בִּריונוּת וגבריוּת. תנועה זו הייתה בשנות מלחמה העולם השנייה בשיא כּוחהּ. ואפילו משלחת מטעם תנועה זו ביקרה בוועידה הנאצית בברלין בירת גרמניה. 10. במחצית השנייה של שנות השלושים והארבעים, פָּרַח החינּוּך הלּאומָני קיצוני, שהטיף לאיחוד העולם הערבי כולו, דוגמת ביסמארְק 1898-1815, המדינאי הפרוּסי שֶׁכּוּנָּה "קנצלר הברזל", קַנְצְלר האימפריה הגרמנית החדשה. אגב, יָאסִין אֶל הָאשִׁמי, ראש ממשלת עירק, באמצע שנות השלושים כּונָּה ביסמארק אל-ערב. 11. פער כלכלי קוטבי בין יהודים להמוני עניים ונדכָּאים שביקשו להיטיב את מצבם שהזדמנה להם האפשרות בתפר שבין חילופי השלטון. 12. כַּעַס ואכְזבה מכישלון הצבא העירקי בַּמּרד שלּו כנגד האנגלים. הכעס הופנה כלפי היהודים ורכושם. 13. אי-התערבות הצבא האנגלי שהיה במבואות בגדד ב-1 ביוני 1941 במתרחש, ואולי מפקדיו סברו כי מוטב שההמונים יִפְרְקו זַעֲמם בְגין כישלון הצבא העירקי ביהודים עד שֶיִּרַגְעוּ. 14. ארגון הנוער إلفتُوّه אל פוּתֻוָּה, שהיה חיקוי לתנועת הנוער ההיטלריסטית בגרמניה. הקיף את רוב תלמידי בתי הספר בעירק. והעיר לי המלומד פרופסור שמואל מורה כי פירוש המילה הוא גם: אבירות לפי אמְרָתו של מוחמד لا فتى إلا عليّ ولا سيف إلا ذو الفقار- في مدح علي بن أبي طالب . כמו-כן נוסד מסדר של פתווה בימי הביניים שהיו להם כללים של אבירים. אחד מהִמְנוֹני הנוער הזכורים לי מילְדוּת הוא השיר "נַחְנוּ אֶל שָׁבָּאבּ" שהבית השלישישלו מטיף לאחדות ערבית בזו הלשון: "לָנוּ, עִירָק וְאֶרֶץ השַָּׁאם (צוּרִיָּה) וּמִצרַיִם וְהַכַּעְבָּה בְּמֶכָּה אָנוּ נִזְחַל גַּם אֶל הַמָּוֵת! רַק קָדִימָה וְתָמִיד קָדִימָה. נִבְנֵה וְלֹא נִסְמוֹךְ עַל אֲחֵרִים, נַעֲדִיף לְהִכָּחֵד וְלֹא לִהְיוֹת מוּשְׁפָּלִים, כָּאֶלֶּה אָנוּ בְּנֵי הַנְּעוּרִים!" (תרגום שלי) וההמנון השני של "אל פוּתֻוָּח" אומר: הִנֶּה לְפנינוּ רָאשֵׁי הַחֲרָבוֹת מַבְרִיקוֹת בֵּין הַגְּבָעוֹת אֵלֶּה הֶם מִשְׁלַחוֹת בְּנֵי הַנְּעוּרִים הִכֹּונוּ הִכֹּונוּ! הַגִּבּוֹרִים! לַמַּאֲבָק כֵּן! הִכּוֹנוּ! הִכּוֹנוּ לַגִ'יהָאד! בְּרוּכִים הַבָּאִים אֲרָיוֹת הַמִּדְבָּר, בְּרוּכִים מַגִנֵּי הַמּוֹלֶדֶת הִכּוֹנוּ לִשְׁמִירִַת הַעֲרָכִים הִנֶּה חַיָּילֵי כְּפָרֶינוּ, אָחֵינוּ מַגִנֶּנוּ נַעֲנוּ לִקְרִיאָתֵנוּ הוֹי אִמָּא! הָסִירי דִּמְעתֵךְ וְצַפִּי לְשׁוּבֶנוּ שֶׁמְּדִינָתֵנוּ קַרְאָה לְכֻלָּנוּ הוֹי אִמָּא! דְּעִי לֹא נָשׁוּב עַד נַשִּׂיג מַטְרָתֵנוּ וַאֲפִלּוּ נִכָחֵד אוֹ נִפֹּל שַׁהִידִים הָרִיעִי! קָדִימָה לַגִ'הָאד. הַשִׂנְאָה בעירק הרימה ראש, הן כלפי יורש העֶצר עַבְד אֶל אִילָאהּ וממשלתו, הן כלפי הבריטים, הן כלפי היהודים. שׂיא ההידרדרות בין בריטניה לעירק, אירעה אצל מפקדי הצבא העירקי וחלק מן השכבה השולטת, עד להפיכת ראשיד עָלי אֶל כּילָאני וארבעת הקצינים: פַהְמִי סָעִיד, צָלָאח אִדִּין אֶל צַבַּאג', כָּאמִל שָׁבִיב וּמַחְמוּד סַלְמָן ב-1 באפריל 1941, ובריחת יורש העֶצֶר עַבְד אֶל אִלָאהּ עם פָּמַלְיַת תומכָיו לְחַבָּנִיּה ומשָׁם לבַצְרָה ולרַבּת עמון למצוא מַחְסה אצל עַבְדַלּלָה מֶלך ירדן מבְני משפחת הָאשֵׁם. ההפיכה החזיקה מעמד חודש ימים עד 30 במאי, עת נכבשה בגדד על-ידי הבריטים ובריחת המורדים עם המופתי הירושלמי לפרס ומשם לברלין.
|
ז.
|
השלכות הפרהוד על יהדות עירק
|
|
אחרי הפרהוד, האירוע הטראומתי שזעזע את יהדות עירק מן היסוד, החלו תהיות בבחינת לאן? והיו שלוש מגמות שאמנה אותן כאן בקצרה: 1. מגמה ראשונה - הֶמְשֵׁךְ פַּטריוטיזם: היו יהודים שסברו כי כל שאירע היה חריג, חד-פעמי ולפיכך יש להמשיך בְּהישַׂרְדּוּת. מגמה זו ביטא המשורר אנוָר שָׁאוּל, שכתב שיר בו הוא משַׁבֵּח את האיסלאם הסובלני שמעניק חסות ליהודים וכך הוא כתב: אִם אֶת אֱמוּנָתִי קיבלְתי מִמֹּשה הרי אני חי בְּצֵל דינו של מוחמד ופתיחוּת האיסלאם הינָּה מַבָּעִי ומלִיצַת הקוּראן הִיא מַשְׁאַבִּי הוי מה אֲני מַעֲריץ את אֻמַּת מוחמד אף אם אני מִדַּת נוֹתֵן הַדִּבְּרוֹת דתי עוד אשאֵר כּמוֹ סַמַוְאָל בנֶאֱמָנוּת אם אני מאושר בבגדד ואם לא אל סַמַוְאָל – הוא שמואל בן עדיה, משורר יהודי-ערבי בתקופת אל ג'רהליה, שחי במאה השישית – הוא סמל הנאמנות. האגדה מספרת שאֶל סָמַוְאָל קִבֵּל למִשְׁמֶרֶת שִׁרְיוֹן של אוּמְרוּא אֶל קֵיס אֶל כִּנְדִּי ששָמַר עלֶיהָ גם בִּמחיר מוֹת בנו. 2. מגמה שנייה – קומוניזם: היו שטענו כי פתרון שִׂנְאַת היהודים יבוא עם שינוי משטר הרשע למשטר קומוניסטי, שוויוני וְאֶתֵאִסְטִי בו יוָּשְׁעוּ המעוטים ובכללם היהודים. על מקרה דומה ברוסיה כתב ביאליק את שירו "על הַשְׁחִיטָה" שהתייַחס לפרעות קישינב ברוסיה, בו זעק: שָׁמִַיִם בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלַי אִם יֵשׁ בָּכֶם אֶל וְלָאֶל בַּכֶם נְתִיב וַאֲנִי לֹא מְצָאתִיו הִתְפַלְּלוּ אַתֶּם עַלַי אֲנִי לִבִּי מֵת וְאֵין עוֹד תְּפִילָּה בִּשְׂפָתַי ובהמשך כתב: וְאִם אַחֲרֵי הִשַּׁמְדִּי מִתַּחַת רָקִיעַ הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ יְמֻגַּר-נָא כִּסְאוֹ לַעַד. 3. מגמה שלישית – ציונות: רבים מבני הנוער סָבְרו ובצֶדק שהפתרון ציונות! לפיכך נרתמו לפניית שליחים מארץ ישראל להקים את תנועות הֶחָלוּץ והַשּׁוּרָה בעזרת שליחים ארץ-ישראלים וחיילים יהודים של הצבא הבריטי ואנשי סולל בונה, שהגיעו לבגדד. תנועת החלוץ עסקה בחינוך, בלימוד עברית ובעלייה בלתי לגאלית. אך הַשּׁוּרָה אימנה צעירים להתגוננות על-ידי שימוש בנשק ואגירתו בסליקים. יש לציין, שהתנועה הציונית, כולל השורה, היו מיעוּט של צעירים איכותיים שהבעירו והפיחו את השאיפה הכללית, המסורתית-דתית לגאולה בארץ ישראל, כפי שהתבטאה בתפילות, בפיוטים וּבִשְׁבָחוֹת. בְהבדל אחד, הצעירים של חברי התנועה לא היו דתיים אלא אנשי הציונות המעשית. בסופו של תהליך, הפרהוד גרם לשינוי בתודעת היהודים שצעירייהם הקימו את תנועת החלוץ שדחפה לעלייה, שגרמה בסופו של התהליך לעלייה ההמונית לישראל בשנות החמישים.
|
המרד נגד הממשלה החוקית בעירק והשתלטות הצבא על המדינה גרמו לשינוי רדיקאלי בסיסי. המורדים לא שיערו את תוצאות מעשיהם, כּי עַל הצבא העירקי להתמודד כנגד הצבא הבריטי ומחנותיו. עוד ביום ו', 18 באפריל 1941, בשעות הערב, הפגיזה משחתת בריטית את רִכּוזי הצבא העירקי בְּבַצרָה ובחיפוי אוִירִי טיהרו את האזור. כוחות גּוֹרְקה הודיים, הובאו לתגבורת. הם נעו צפונה לכיוון בגדד לדיכוי המרד. הצבא האנגלי הביס את הצבא העירקי והניסיון להשיב המצב לקדמותו צָלַח. חבורת אל כּילאני וּמֵרעַיו בָּרְחָה לְפָרָס עִם המופתי הירושלמי, ולצערנו בימי התֶפֶר בין לבין חילופי השלטון, פרצו הפרעות.
|
|
"המוסלמים יצאו לתקוף את בתי היהודים ואת בתי המסחר שלהם, פותחים וגונבים מִמָּה שׁיֵּשׁ ומשְׁמידים והורסים את מה שלא יָכלו לִיטוֹל עימהם. מבַקְּעִים כִּרְסֵי הנשים ההרות, הורגים ילדים ושוחטים גברים" | |
|
|
|
באותם ימים של 1 ביוני 1941 היה יוניס אל סְַבְעָאוִי - שׂונא ישראל – ששלט על ארגונים כמו "כָּתָאִב אֶל שָֹבָּאבּ" ו"ְכּוֹחוֹת אֶל סַבְעָאן הַלְּאֻמִּיִּים" ואחרים, בין המורדים המעטים שלא ברחו והוא נותר כמושל בגדד. לפני חג השבועות הוא ציווה על שׂשׂון כֹדוּרִי, הרב הראשי של קהילת בגדד היהודית, שמוטב שיודיע ליהודים להסְתַּגֵּר בבתיהם בימי החג. ואפשר לנחֵשׁ מה הייתה כוונתו בכך. מאידך-גיסא, ראש עיריית בגדד אָרְשָׁד אֶל עוּמָרִי, ביטל את מצב החירום, ואת העוצר ואז ההמון המוסת ניצל אל התפר בין חילופי השלטון לפרועַ ביהודים. שלושה ימים השתוללו אלפי מוסלמים מוסתים ופרעו ביהודים השְׁלֵוִים שאמורים היו לחוג את השבועות, חג מתן תורה בשמחה ובהילולה. בין הפורעים היו שוטרים ואנשי ביטחון. הפורעים סִמְּנוּ מראש חנויות של יהודים. בְּ-1 ביוני 1941 חל חג השבועות שנחוג בגולה יומיים – חג הביכורים שהפך בעירק לחג הביקורים אצל קברות הקדושים - אז בבגדד יצאו יהודים בלבוש חגיגי לבן לבקֵּר את קברו של יְהשֹע כֹּהן, נתקלו בהמון אזרחים אנשי משטרה וחיילים שפרעו בהם. במקומות אחרים יצא המון מן המסגדים והתנפל על היהודים באשר נמצאו. הפורעים יצאו לרחובות עם אלות, סכינים, נשק חם וכל הבא ליד. נשים נאנסו, בתים נשדדו, חנויות שוברו ונגזלו. ראוי לציין, שוועדת חקירה על אודות הפרהוד הוקמה על-פי החלטת הממשלה העירקית ב-7 ביוני 1941, בראשות מוחמד תַּוְפִיק אל נָאִיב שממצאיו פורסמו רק לאחר 17 שנים בספר ההיסטוריה של ההיסטוריון העירקי עַבְּד אֶל רָזָּאק אֶל חוֹסְנִי (1997-1903). פַרְהוּד 1941 הַפּוֹאֵמָה לְעִלּוּי נִשְׁמַת הַטְבוּחִים מִתּוֹך סִפְרִי "נוֹפֵי יַלְדּוּת מִבֵּית אַבָּא", עָמוּד 219 בַּגְדַאד עִיר מְלוּכָה, חוֹמָה לִיהוּדַיִךְ מַה לָּךְ כֹּה נְּבוּכָה? אָן נָסוּ שָׂרַיִךְ? וּבְאֵין יוֹרֵשׁ עֶצֶר1 וּבְאֵין מִמְשֶׁלֶת הֲיִמְשֹׁל הַיֵּצֶר וְתִמְשֹׁל מַכְשֶׁלֶת? מַה לָּךְ בַּגְדַאד? אֵיך פָּנַיִךְ הֶחֱוִירוּ? שָׁבַת פָּתַע חַגֶּךְ, שָׁמַיִךְ הִשְׁחִירוּ? סָטִית מָרִית נִכְשַלְתְּ כְּמוֹ עִַלִי רָשִׁיד אֵיך בָּגֹד בָּגַדְתְּ בַּגְדָדוֹ שֶֹל רַשִׁיד? בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת אוֹי לָהּ לָעֶדָה הֵחֵלּוּ פְּרָעוֹת הַחֵלָּה עֲקֵדָה אֵךְ אֵיךְ קָרָה פִּתְאֹם? וּמִי הַמִּתְפַּרְעִים? מָה הַקּוֹל "עָלֵיהוּם!"? וּמִי הַמַּשְׁמִיעִים? שָׁם עַל יַד "בַּאב אֶל שֵׁיךְ"2 כֵּן סָמוּךְ לַמִּסְגַּד הָאַסַפְסוּף הוֹלֵךְ וְקוֹרֵא: הֵידַָד! וּכְמַקְהֵלָה שַָׁר "לַיּוֹם הַזֶּה קִוִּינוּ!" "עָלֵיהוּם יָשָׁר לַיּוֹם זֶה צִפִּינוּ!" "הַכּוּ! הַכּוּ בַּ"יְהוּד"! הַכּוּ לְלֹא הֶרֶף! בָּאוּ יְמֵי פַרְהוּד הֶפְקֵר שֹׁד וָהֶרֶג!" יְהוּדִיָּה כְּשֵׁרָה אוֹי לָהּ לַבּוּשָׁה גּוֹיִים כִּבּוּ נֵרָהּ וּמַחֲצוּ רֹאשָׁהּ יֶלֶד קַט נֶאֱנַח בִּקְרִיאַָה נוֹאֶשֶׁת "הַצִּילוּ!" חִישׁ הָשְׁלַךְ כְּמוֹ חֵץ מִקֶּשֶׁת כִּתּוֹת כִּתּוֹת יַחְדָיו עַל בְּנֵי עַמֵּנוּ אָנְסוּ הָרְגוּ גַּם טַף שָׁפְכוּ אֶת דַּמֵנוּ סוֹף סוֹף לַמַּהֲפַָּךְ יוֹרֵשׁ עֶצֶר בָֹּעִיר דַּמֵּנוּ רַק נִשְׁפָּךְ זָעַק מִכָּל קִיר הַמֵּתִים קֻבְּרוּ אֱלֶי קֶבֶר אָחִים וְהַזַּעַם נִנְצַר בִּלְבָבוֹת בּוֹכִים יְחֶזְקֵאל אָז נִבָּא חֲיִי בְּדַָמַיִךְ כִּי שׁוֹאַת אֵירוֹפָּה לֹא פָּסְחָה עָלַיִךְ! אַךְ בַּלְבָבוֹת מֵאָז אֵׁש עַזָּה יוֹקֶדֶת אָכֵן מַשְּׁהוּ זָז עָרַג לַמּוֹלֶדֶת. [1. ב-1941 פֵיצל השני בנוֹ של גאזי היה קטין לכֵן דודו עַבד אל אלָהּ מָלַךְ בִּמקומו. 2. בָּאבּ אֶל שֵׁיךְ – שֵם רחוב בבגדד.] לגבי מספר ההרוגים אין גירסה מדויקת. משערים שבין 189 ל-200 יהודים נטבחו, ונקברו לאחר מכן בקבר אחים משותף. מאות פצועים היו וכאלף חנויות ובתים של יהודים נשדדו. וראוי להביא לידיעת הקוראים, את דברי הסופר המלומד העירקי היחיד אשר תיאר ללא כחל ושרק את הטרגדיה בסיפור שטרם פורסם, הוא הסופר עו"ד עדנאן נור אדין. בסיפורו ההיסטורי "היטלר בקומקום", שהעיתונות הערבית סירבה לפרסם אך פרופסור שמואל מורה הואיל בטובו לפרסם בערבית קטעים בעיתון האלקטרוני "אילאף", ובו מספר מפי עַדְנַאן נוּר אִדִּין ולהלן קטעים בתרגומי מן הערבית שעשויים לעניין את הקורא: "...המוסלמים יצאו לתקוף את בתי היהודים ואת בתי המסחר שלהם, פותחים וגונבים מִמָּה שׁיֵּשׁ ומשְׁמידים והורסים את מה שלא יָכלו לִיטוֹל עימהם. מבַקְּעִים כִּרְסֵי הנשים ההרות, הורגים ילדים ושוחטים גברים ואחרי כן פונים לגניבת רהיטי הבית ותכולתוֹ או אל בֵּית המסחר לשדוֹד את הסחורות בדיוק כְּשׁוֹד הבדְווים המסורתי. השכֵן המוסלמי התנפֵּל על שכֵנו היהודי שֶׁחי עִמּו מאז הילדוּת בְשלום ובידידות כדי לאנוס את בנותיו ונשותיו ולהוציא מידיהן התכשיטים מכסף ומזהב, תוך אִנּוּסן באכזריות והֶרֶג כל מי שבַבֹית בִּמְלֹא האכזריות... כך שכוּנותֹ בגדד ואל אעצ'מיה ובתי היהודים היו עדים לטרגדיות שהאנשים סִפְרו עליהם בהנאה מוזרה". מעניין לציין שמלומד נכבד זה מציין את מספר ההרוגים: "שלושת אלפים ואלפי מקרֵי שׁוֹד ואונס של בְּנות חַדְלֵי אונִים או ילָדוֹת, רְכוּשׁ המוערך במיליוני דינָארים מֵהֶם ארבע מאות אופניים ושלוש מאות כלי רכב...". הסופר עדנאן נור אדין ממשיך לספֵּר על מקרים נוספים ומציין שרק ביום השני הצליחו השלטונות להשתַלּט על המצב והחלו לתוּר אחר הבוזזים ויותר מאלף איש נעצְרוּ לחקירות. "גם הרדיו פָנָה לַתושבים להשיב ליהודים את אשר נגזל מהם".
|
שירי "שִׂמְחת הפורעים" מסִּפרי "נופי ילדות מבית אבא" נכתב על סמך שיר עממי שחובר על-ידי אלמוני. את השיר שמעתי מפי מלאכי מיכאל שאינו תושב בגדד דווקא, אלא גר בעירק בעיר עאנה והיום תושב קריית מלאכי. השיר הובא גם בספר "שׂנאת יהודים ופרעות בעירק" בעריכת פרופ' שמואל מורה וד"ר צבי יהודה בעמוד 189: שִׂמְחַת הַפּוֹרְעִים וְכַךְ שָׁרוּ שְׁמַָם יִמַּח "מַה מָּתוֹק הַפַּרְהוּד? מִי יִתֵן – מִדֵּי יוֹם יַחֲזֹר וְיָשׁוּב! מַה מָּתוֹק הַפַּרְהוּד הוֹי אִמִּי הוֹי אָבִי! שְׁתֵי אָזְנַי הוֹחְרְשׁוּ מִשְׁבִירַת מַנְעוּלִים אֶשְׁאַלְךָ? עַל אָבּוּ אֱלִיָּהוּ שָׁדְדוּ מָמוֹנוֹ יוֹשֵׁב וְקוֹרֵא מַבַכֶּה עֶלְבּוֹנוֹ קוֹרֵא בַּתּוֹרָה וּדְלָתוֹת נֶעֶקְרוּ וּבָחוּרֵנוּ מְרִיעִים, אוֹנְסִים וּפוֹרְעִים... וְאֶשְׁאַלְךָ עַל שׁוֹטְרֵנוּ פָּרָשֵׁינוּ... וְעַל גַ'מִילָה שָׁאוֹמֶרֶת? אֵיזֶה יֹפִי שֶׁל שָׁטִיחַ הֶן כָּמוֹהוּ רַבִּים סָגְרָה עַל מַנְעוּל וּבָרִיחַ. וַאֲנִי בַּמֶּה זָכִיתִי? בְּאַרְגַּז שַׁיִשׁ עִם מַרְאָה וְיוֹתֵר עַל רִצפָּה לֹא אִישַׁן כִּי עַתָּה לִי מִטָּה, מִטָּה יָפָה מְקֻשָּׁטָה בְּקִשּוּט שֶׁל נַחַשׁ מַה מַּתּוֹק הַפַּרְהוּד מִי יִתֵּן מִדֵּי יוֹם יַחֲזֹר וְיָשׁוּב?
|
|
"היינו בבית, שמענו צעקות. המונים היו בחוץ. יצאנו למרפסת. ראינו ערבים צובאים על בתי היהודים. נושאים עשרות כלים ורהיטים בידיהם. הם רוקנו את בתי היהודים ולקחו מכל הבא ליד ואפילו ברזים עקרו" | |
|
|
|
יהודי בגדד ספגו את המכה האכזרית ביותר מכל יתר ערי עירק, אך התפרעויות, ביזה ושוד היו גם בערים אחרות. היו עוד שמונה קורבנות של יהודים שנרצחו: חמישה בסַנדוּר, אחד באל שָׁאמִיָּה, אחד בְּחִילּה ואחד בְּאַרְבִּיל. הפרהוד בבצרה דוד שגיב בספרו "יהודים במפגש הנהריים" הקדיש את הפרק החמישי לפרהוד בעיר בצרה. בפרק מיוחד מובאות עדויותיהם של אברהם יעקב עובדיה, קנת קטן, שלמה עזריה, שאול מנשה, יואל צורף, דוד חכם, אך כאן אציין את עֵדותהּ של הילָּה צארף חרגוּלָה: "שמעתי קריאות: פרהוד הוי אוּמַּת מוחמד! فرهود يا امت محمد. לפתע שכנים הפכו לאויבים, שוטרים שאמורים להגן, היו ראשוני הפורעים ביהודים. אבל היו גם גויים אנושיים שהגנו על היהודים. "גרנו ברחוב סיף במרכז בצרה. היינו תשע נפשות. אבי עבד עם המיליונר עדס. זה היה בחג השבועות. היינו בבית, שמענו צעקות. המונים היו בחוץ. יצאנו למרפסת. ראינו ערבים צובאים על בתי היהודים. נושאים עשרות כלים ורהיטים בידיהם. הם רוקנו את בתי היהודים ולקחו מכל הבא ליד ואפילו ברזים עקרו... דודתי שגרה ברחוב הסמוך הייתה בין הקורבנות". הפרהוד בעמארה פרעות סוף מאי 1941. אירוע זה אירע בעיר עמארה שבעירק, בהיותי בן שמונה. ביום שישי, ה-30 במאי 1941, יום בו נמלטו חברי ממשלת עירק ומפקדי הצבא עקב כשלון מרד רשיד עלי אל כילאני, הפרהוד ביהודי בגדד אירע לאחר יומיים, ביום הראשון לחג השבועות ה-1 ביוני. ...וּבְיוֹם הַשִׁשֵׁי וַיְכַלּוּ הַגּוֹיִים חֲמָתַם בָּנוּ וּלְלֹא אַתְרָאָה כָּלְתָה עָלֵינוֹ הָרָעָה חַיַּת הָאָדָם פָּרְצָה מִכִּלְאָהּ וְהַקֻּרְבַָּן כַּמּוּבָן מוּכָן וּמְזֻמָּן – אָבִי לָפֶתַע רָגְזָה הָאָרֶץ וַתִּרְעַשׁ הָעִיר וַיְּהֹם הַשּׁוּק וַיִטֹּשׁ אָבִהי חֲנוּתוֹ וְלֹא הָיְתָה זוּ כַּפָּרָתוֹ. כִּי בְּטֶרֶם יִצְעַד תַּ"ק פַּרְסָה עֲדַת פּוֹרְעִים רִשְׁתָּהּ פָּרְשָׂה וּכְהֶרֶף עָיִן – מוֹט בַּרְזֶל נָחַת עַל רֹאשֹׁו וְזַרְזִיף דַּם כִּסָּה פָּנָיו וְלֹא הָיָה מִי שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו. יְהוּדִי... וּבָעֵת הָהִיא גַּם הַגֹּוי הַטֹּוב יִדֹּם וְאָבִי בַּתַָּוֵךְ וּמַחֲסֶה אַיִן אָז... הוֹפִיעַ כַּבָרָק: "שֶׁלִּי הוּא! חֵי מֻחַמַּד! מִיַּדִי חַי לֹא יֵצֵא!" וְּבַדְבְּרוֹ סָטַר לִלְחָיָיו וַיִּגְעַר: "בֹּא בֶּן כַּלְבָּא נְחַסֵּל חֶשְׁבּוֹנוֹת! וּבִבְעִיטָה הִכְנִיסוֹ לַחֲנוּתוֹ וַיִּגַּף הַשַּׁעַר וַיִּלְחַשׁ: "סְלִיחָה! נַמְתִּין עַד יֲַעבֹר זַעַם וְאַחַר אֶקָּחְךָ הַבָּיְתָה", וַיִּקַּח "עָקָאל וְכַפִיָּה" וַיַּנַח עַל רֹאשׁוֹ וַיַשְׁקֵהוּ מַיִם וַיְאוֹשְׁשֹׁו. רָגְעוּ הָרוּחוֹת וַיִּצְאוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּיו וְהַבָּיִת סָגוּר וּמְסֻגַָּר כִּיְרִיחוֹ בִבְרִיחַ וּבְמַנְעוּל כָּפוּל אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא! "פִּתְחו זֶה אֲנִי!" קָרַא אָבִי וַיַָּסָר כַּפִיָּתוֹ מֵעַל רֹאשֹׁו וַיִגַּׁש לַגֹּוי וַיְנַשְּׁקוֹ "הִצַּלְתַּנִי יָא שֵׁיח', אֵיךְ אֶגְמֹל לְָךָ אֶיךְ? אַלְּלָא יַצִּילְךָ מֵרַע כשֵׁם שֶׁהִצַּלְתַּנִי! אַלְּלָא יַאֲרִיךְ יָמֶיךָ יִשְׁבֹר לַעַד קָמֶיךָ וַיִכַָּנֵס אָבִי זָב דַּם אַךְ חַי חַי בִּזְכוּת אוֹתוֹ גּוֹי אוֹתֹו אָדָם. ועל-פי עדותו של צאלח מודלל, יליד 1924, כך הוא סיפר לי: "בשנת 1941 אני זוכר שהבדווים הם שהצילו את יהודי עמארה מן הפרהוד. כי היה לנו שייח' בשם ח'זעל מבית אל עריץ שהלך לממונה על המחוז – المتصرف - ואיים עליו, שאם ליהודים יהיה פרהוד, אזי הוא והבדווים יצאו למאבק במתפרעים. אז הַמּוּתַצָרִף צִיוה על ניתוק הגשרים למניעת הֲגעת מתפרעים לעיר. "מאידך-גיסא, אני זוכר את תהלוכת המתפרעים ביום שישי בַּשּׁוּק המרכזי הפרסי שֶׁחָצַה אז את העיר - סוק אל עג'ם – במו עיניי ראיתי שמסמנים בגיר את חנויות היהודים. למזלנו הפרעות המתוכננות לא יצאו אל הפועל בגלל האיום של ח'זעל".
|
|