תארו לכם שיום אחד אתם מגיעים לבקר את אחיכם או אחותכם, את בנכם או בתכם או כל קרוב משפחה אחר שיש לכם. אתם באים לבקר אותו בעבודתו ואתם מגלים שהוא חי במצב בלתי נסבל, אתם מגלים שנמנעת ממנו האפשרות לשתות. פשוט אין לו מים. שנמנעת ממנו האפשרות לזוז בחופשיות. שנמנעת ממנו אפילו האפשרות להיות תחת מקום מוצל, שהוא כל היום בשמש החמה. מה הייתם חושבים לעצמכם במצב כזה? מה הייתם עושים במצב כזה? סביר להניח שהייתם בטוחים (ובצדק) שנעשה לו עוול נוראי, סביר להניח שהייתם נחלצים לעזרתו, שהייתם עושים הכל בשביל לתקן את המצב הנוראי.
אז נכון, הפעם לא מדובר בקרוב משפחה שלכם ואפילו לא בחבר טוב. הפעם מדובר בחיות, מדובר בכלבי שמירה, כלבים שמטרתם לשמור על בסיסי חיל האוויר, אבל
בתנאים תת-אנושיים: אין להם מקום מוצל, לפעמים אין להם מים ואוכל, הם קשורים בשרשראות ברזל ובעצם הם נמצאים פחות או יותר בכלא רותח במהלך היום, חסרי ישע וחסרי כל.
האם לאותם הכלבים לא מגיע לחיות בתנאים בסיסיים? לא מגיע להם לחיות בצורה נורמלית כמו שלנו מגיע? כמו לנו, גם להם יש רגשות של שנאה ואהבה, גם להם יש רגשות של כאב וסבל. גם להם, לפעמים חם ולפעמים קר. הם בדיוק כמונו. ובכל זאת אנחנו מתעללים בהם או מניחים להתעללות כזאת לקרות תחת אפנו. כמו שלא הייתם מניחים שדבר כזה יקרה לקרוב משפחה שלכם או לחברכם, כמו שלא הייתם עומדים באדישות לנוכח מראות כאלו אצלם - אתם לא אמורים לתת לדברים כאלו לקרות לבעלי החיים (במקרה הזה לכלבים, אבל במקרים אחרים לכל בעל-חיים). הגיע הזמן לצאת מהאדישות ולעשות מעשה. לא לתת לדברים כאלו לקרות תחת אפנו, לעורר מודעות לעניין ולפעול נגד התיישנות של דברים כאלו.
סביר להניח שיש בינינו הסכמה על כך שלא צריך להישאר אדישים כלפי המראות האלו, אבל גם אם אין בשלב הזה, חשוב לדעת מה אומר החוק בנוגע לבעלי-חיים ככלל וכלבי שמירה בפרט. סעיף 2(א) בחוק צער בעלי חיים אשר חוקק בשנת 1994 אומר כך: "לא יענה אדם בעל חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהי". הסעיף הזה יכול להספיק לנו בשביל להראות את הפסול בתופעה. אני די בטוח שקשירה קבועה של כלב אשר מונעת ממנו לזוז בחופשיות, מניעה ממנו לשתות מים וחוסר במקום מוצל נופלים תחת ההגדרה של "עינוי", שכמו שאנו יכולים לראות אסור על-פי הסעיף הזה.
בשנת 1999 הופיעו לנו תקנות אשר נוגעות לאופן ההתייחסות לבעלי החיים. אחת התקנות, תקנה 8(א), אומרת כך: "לא יקשור אדם בעל חיים אם יש אפשרות ממשית שאופן קשירתו יגרום נזק לגופו או לבריאותו". כפי שאנחנו רואים, התקנה הזאת לא מאפשרת לנו לקשור את בעל-החיים במידה שזה פוגע בו. אין כל ספק שקשירה קבועה של כלב ומניעה ממנו לזוז כמו שצריך, כאשר תוך כדי הוא מתפתל ומסתבך עם השרשרת, לא גורמת לו יותר מדי אושר או בריאות.
יותר מזה - תקנה 8(ה) אומרת לנו את הדבר הבא: "לא יקשור אדם בעל-חיים למקומו במקום החזקתו הקבוע בלא הפסקה לפעילות גופנית". לעניין פסקה זו, "פעילות גופנית - יציאה לטיול או שחרור בעל-החיים בחצר". זה מוכיח מעל כל ספק את העובדה שאי-שחרורו של בעל-החיים לטיול או בחצר, שחרור מכל השרשראות, פוגע בו ואיננו חוקי כלל בכל מקרה. נסו לחשוב שמונעים מכם את החופש הבסיסי הזה. נסו לחשוב שכל היום אתם קשורים בשרשרת ולא יכולים לעשות יותר מדי.
תקנה נוספת - 8(ד): "גישה חופשית למרחב מוצל ששטחו אינו פחות משלושה מטרים רבועים; בחישוב שטחו של מרחב כאמור לא יכלל שטח המלונה". כפי שאנו רואים, חובה שיהיה לבעל-החיים שטח מוצל שהוא לא המלונה. במה שאפשר היה לראות בחיל האוויר, אומנם יש להם שטח מוצל, אבל הוא אחר ורק שטח המלונה.
ישנם עוד סעיפים ועוד תקנות, אבל אני חושב שהנקודה ברורה. לבעל-החיים יש את זכויות המחיה הבסיסיות שיש לבן-אדם. הבעיה היא, שלצערנו - ולא רק בחיל האוויר - אנחנו רואים הרבה פעמים שמתייחסים אל בעלי-החיים באופן מחפיר, באופן מגעיל ובאופן חסר כל צלם אנוש, חסר כל הומניות. עלינו לדאוג שדברים כאלו לא יקרו, שדברים כאלו לא יתיישנו, והכי חשוב שלא נהיה אדישים. עלינו להגיד לא עוד. עלינו לעשות הכל בשביל שהם יזכו לחיים נורמליים ולא לחיי סבל, וזאת אנחנו יכולים לעשות על-ידי העצמת המודעות, על-ידי הפגנות ועל-ידי דרישות שדברים כאלו יטופלו - אם זה על-ידי פניות לגורמים כאלו ואחרים, בין השאר במערכת הפוליטית, ואם על-ידי דרישה להעמדה לדין.
חשוב לזכור: אנחנו זה הם והם זה אנחנו. כמו שלא היינו רוצים שיתייחסו אלינו בתנאים כאלו שהם תנאי עבדות, תנאים שהמינימום נלקח ממך - כך עלינו לנהוג כלפיהם. בסופו של דבר, גם אנחנו בעלי-חיים, בסופו של דבר הם נורא דומים לנו - גם להם יש רגשות, גם הם יכולים להרגיש כאב וסבל, אושר ואהבה, שמחה ועצב. עלינו לדאוג שהם לא ידעו ולא ירגישו את הכאב ואת הסבל וגם את העצב. עלינו לדאוג עד כמה שאפשר שהם ירגישו רק את הרגשות הטובים, את האהבה ואת האושר וכמובן את השמחה.