מעט מאוד חוקים שמצרים את חופש הביטוי חוקקו ב-63 שנות קיומה של המדינה. חוק לשון הרע, התיקון לחוק העונשין שאסר הסתה לטרור ואלימות, החוק להכחשת השואה - אלו הן הגבלות שחוקקו במשורה ולא היה להן שום שיח ושיג עם המפה הפוליטית. הן נועדו להגן על אינטרסים שעלולים היו להיפגע מחופש הביטוי, בלי למתוח קו אדום בין ימנים או שמאלנים, דתיים או חילונים. אבל לא עוד. החוקים האחרונים שניתכים עלינו בכל שני וחמישי, הם בפירוש חוקים אנטי-דמוקרטיים ואנטי-חוקתיים שנועדו להצר בעיקר את צעדי השמאל. כל תכליתם לפגוע במרקם הדמוקרטי באמצעים דמוקרטיים ולכן בחטא הולדתם. אם התקופה הזאת מזכירה לכם את הימים שלפני עלייתו של היטלר לשלטון - אלו לא אתם שאיבדתם את השפיות, אלו הם נבחרי הציבור שלכם. במאמר של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק על חופש הביטוי ומגבלותיו, מצאתי את המילים הבאות: "חופש הביטוי הוא תנאי הכרחי לקיומו ולהתפתחותו של המשטר הדמוקרטי, הוא מבטיח החלפה של דעות בין בני הציבור ובכך מאפשר להם לגבש את עמדתם בנושאים העומדים על סדר היום הלאומי. בכך ניתן לעצב את השלטון, לפקח עליו ולהחליפו". למקרא שורות אלו אי-אפשר שלא להגיע למסקנה שחברי-הכנסת שאחראים למבול החוקים האנטי-דמוקרטיים השוטף את הארץ, כנראה יודעים היטב מה הם רוצים - מדינה יהודית, דמוקרטית רק איפה שזה לא מתנגש. גם לנתניהו ברור לאן מועדות פניו - לקואליציה יציבה ונקייה ממתנגדים, או שאולי צריך לומר - בוגדים. ראש הממשלה שלנו אינו נוכח-נפקד בעשייה הפוליטית כפי שנהוג לחשוב. הוא איננו צל חיוור של המתנחלים, הוא בשר מבשרם. אל תצפו ממנו לגנות את חוק החרם, הרי במו פיו הודיע שהוא אישר אותו ושלדעתו החוק לגיטימי ונכון. תרגום לעברית של דברי ראש הממשלה לאלו המתקשים בהבנת הטרמינולוגיה הנתניהוהית ולמי שבתמימותם חושבים שהוא מזגזג: "יש לנו רוב. אכלתם אותה". נתניהו לא מזגזג גם אם הוא נעלם לפעמים. אחד שכן מזגזג, ולא רק מזגזג אלא גם מגלה נטייה סדרתית לברוח בכל פעם שקצת קשה, הוא שר הביטחון אהוד ברק. עכשיו הוא נזכר שלא נוח לו עם חוק החרם. איפה הוא היה אתמול? ואיפה היה נשיא המדינה, האזרח מספר אחת שלנו כשכל המדינה רתחה? "מחכה להחלטת בג"ץ", זה נוסח ההודעה שהוא הוציא. כדאי לפרס להתעורר כבר מהצורך החולני שלו באהבת הקהל, כי אם לשפוט לפי הקצב בו עובדת הכנסת הנוכחית יכול להיות שלא תהיה כזאת החלטה או שבכלל לא יהיה בג"ץ. מה שיבוא קודם. כמו שזה נראה לאחרונה, סרטן אלים השתלט על השיח הישראלי, שלח גרורות לאיבריה הפנימיים של הדמוקרטיה, ואין מי שמסוגל לקטוע את הנגע. היום אין ימין ואין שמאל. יש בני-חושך ובני-אור. לא צריך להיות שמאלני כדי להבין לאן מדרדרת אותנו הממשלה האטומה של נתניהו. זה לא רק הסכם השלום שמונח על כף המאזניים, גם אם על פניו נראה שתכליתו של חוק החרם היא להגן על ההתנחלויות. אם תסתכלו על המכלול, תבינו שהמחלוקת הוא לא על קווי הגבול ולא על עתיד השטחים הכבושים, מאבקים כאלו ידענו תמיד לעשות בתוך השיח הדמוקרטי. המלחמה החדשה היא על דמותה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית והזירה (כנסת ישראל) היא זירה חדשה לגמרי - לא מוכרת, אפלה וחורשת רעות.