דואגים לעצמם

השופט העליון בדימוס אליהו מצא נחלץ לעזרתה של דורית ביניש וקורא גם הוא להקים ערכאת ערעור, אשר תאפשר לבית המשפט העליון להתמקד בבג"צים ובתיקים בעלי חשיבות מיוחדת. הנה לנו עוד הוכחה, שהשופטים - כולל הבכירים ביותר שבהם - יודעים להתנהג בדיוק כמו ועד עובדים הדואג רק לעצמו. העומס במערכת המשפט הולך וגדל ככל שיורדים במדרג, ולא ככל שעולים בו. 58% מהתיקים הם בבתי משפט השלום, בעוד בעליון מצויים רק 1.5% מכלל התיקים - ויש לו 2.5% מכלל השופטים במערכת. בנוסף לכך, הדיונים בעליון קצרים בהרבה ופסקי הדין ניתנים הרבה יותר מהר. חוץ מזה, הרוב המכריע של הציבור נזקק לבתי המשפט הנמוכים ולא לעליון, ולכן צריך קודם כל לתגבר אותם. כל זה אינו מעניין את ביניש ושות'. הם רוצים להתנתק מהתיקים המעצבנים של הערעורים, להתנשא מעל הסכסוכים הפעוטים של האזרחים הפשוטים, לא להתלכלך בעבירות הפליליות השגרתיות ולעסוק רק בסוגיות העומדות ברומו של עולם. ואחר כך הם מתפלאים שלציבור אין אמון בהם.

בתקופה האחרונה מוביל גלובס קו חברתי מפתיע למדי, בהתחשב בכך שקהל הקוראים שלו נמנה על עשירי המשק ולא על הסוציאליסטים. העיתון אף הגדיל לעשות כאשר קרא להכניס לפיקוח 50 מוצרי מזון בסיסיים, כדי להבטיח שמחיריהם לא יעלו בצורה בלתי סבירה. עיון ברשימה מעלה, שאין בה אף מוצר המיוצר בידי קבוצת אליעזר פישמן, בעלת השליטה בגלובס. עצם ההחלטה להתמקד במוצרי מזון הוציאה מהעסק את אחד המוצרים החשובים ביותר והמתייקרים ביותר - הדלק, אותו מוכר פישמן באמצעות חברת טן. גם לא תמצאו בה את המוצר הבועתי ביותר - הנדל"ן, לב פעילותו של פישמן. וגם בין מוצרי המזון, לא תראו מוצרים קפואים - תחום בו פעיל פישמן באמצעות חברת מילוטל. ועוד נקודה: בין יוני 2006 ליוני 2011, עלו מחירי ידיעות אחרונות ומעריב ב-4%, ואילו מחירו של הארץ ירד ב-2%. ומה עשה מחירו של גלובס? זינק ב-17%: מ-12.60 שקל לגליון באמצע השבוע ל-14.80 שקל. אז אולי העיתון מתנגד לעליות מחירים, אבל לא אצל עצמו.

מספרים על הרב יהושע לייב דיסקין, שזמן קצר לאחר עלייתו לירושלים במאה ה-19, הגיש לרב העיר, ר' שמואל סלנט, שורה של הצעות לתקנות שישפרו את הנעשה בה. עיין הרב סלנט בתקנות ואמר לרב דיסקין: תקנות טובות מאוד, אך חסרה בהן תקנה אחת הצריכה לגופן - שאדם העולה לירושלים, לא יתקין תקנות בטרם יישב בה שנתיים. נזכרתי בסיפור הזה לנוכח המהפכות הרבות בתחבורה: הרכבת הקלה בירושלים, הרפורמה באוטובוסים בגוש דן, השיפוצים ברכבת ועוד. יש לי רושם ברור, שאת כל המהפכות הללו מתכננים אנשים שלא משתמשים בעצמם בתחבורה הציבורית. משום שאם הם כן משתמשים בתחבורה הציבורית, אז הם כנראה מזוכיסטים.

איך אפשר בלי עובדי חברת החשמל, בשבוע בו מבשרת החברה שהיא זקוקה להעלאה של 25% בתעריפים? נכון, יש בעיה עם הגז המצרי שאספקתו נפגעת שוב ושוב בשל מעשי חבלה המתרחשים מאז המהפכה במדינה זו. נכון, המחירים ירדו בשנים קודמות. אבל כרגיל, את המחיר נשלם רק אנחנו, הרוב המכריע של אזרחי המדינה שהם "רק" צרכניה השבויים של החברה ו"רק" בעלי מניותיה. המיעוט שמחזיק את היד על השאלטר, עובדי חברת החשמל, לא ייפגעו במאומה. איש לא יעז לגעת בתנאי ההעסקה שלהם, כולל כמובן חשמל החינם (יהא מחירו אשר יהא), ואיש לא יעלה על דעתו לערוך את ההתייעלות שכל הגופים המקצועיים האובייקטיביים מצביעים על נחיצותה.

יש בישראל הרבה יותר מדי עורכי דין. זה ברור. הדבר ניכר גם בהשוואות בינלאומיות וגם בהליכים המיותרים המציפים את בתי המשפט. הראש הטרי של לשכת עורכי הדין, דורון ברזילי, הבטיח בקמפיין שלו לטפל בהצפת המקצוע. איך? באמצעות ועדה של כל הנוגעים בדבר שתחפש פתרונות. מאוד פופוליסטי ופשטני, אבל עובדה שברזילי נבחר. לזכותו של ברזילי יש להגיד, שאת ההבטחה הזאת הוא מילא במהירות, כאשר הוקמה ועדה משותפת ללשכה ולמשרד המשפטים. אלא שכלל לא ברור האם הלשכה והמשרד באמת דואגים לציבור, הנופל בידי עורכי דין שאינם ראויים מבחינה מקצועית ו/או אתית, או שמא בעיקר לאינטרסים של עורכי הדין הקיימים, שלא רוצים יותר מדי תחרות. מאחר שמדובר בגילדה מונופוליסטית שהחברות בה כפויה מכוח חוק, נטל ההוכחה הוא עליה.

כלכליסט חשף השבוע דוח של מבקר רכבת ישראל, על האופן הפגום בו מונו בעלי תפקידים בכירים בחברה - בעיקר בזכות היכרויות ופרוטקציות, ולעיתים תוך צפצוף על כללי המינהל התקין. זה כמובן נותן עוד הסבר לאיכות השירות הירודה ולבטיחות הלקויה של הרכבת, שהרי אם ממנים לצמרת הארגון מי שאינם אנשי מקצוע - זו התוצאה היחידה האפשרית. מה שמביא אותי לגוף דומה מאוד: רשות שדות התעופה. אני לא בטוח אם היא אלופת הנפוטיזם בשירות הציבורי, או שמא התואר הזה שייך לנמלים, אבל ברור שהיא בצמרת. וגם ברשות זו התגלו ליקויי בטיחות חמורים, שהביאו לכך שישראל נמצאת באותו דירוג עם מדינות העולם השלישי. ככה זה כאשר הממשלה היא הבעלים והעובדים הם המנהלים.