שערוריית התקשורת שפרצה לאחרונה באנגליה מוכיחה איך ניתן לקחת את
חופש הביטוי המקודש ולהפוך אותו לחיה טורפת ולמכשיר דורסני במטרה להעשיר את קופתם של רודפי בצע ותאבי כוח.
איל ההון והתקשורת, רופרט מרדוק, הוא הנבל; האיש כבר עבר את גיל ה-80, אבל הוא עדיין עסוק בלהוכיח לאמא שלו (עדיין בחיים - בת 103), שהוא הילד הכי מוכשר שלה.
הפרשה הנחשפת בימים אלה באנגליה מביאה רבים מאד לטעון ברצינות, שראש ממשלת הוד מלכותה, דיוויד קאמרון, היה לא יותר מאשר פקיד בשרותו של מרדוק.
ואכן, כשאתה בעלים של השבועון והיומון הנפוצים ביותר, בתפוצה כפולה מהעיתון הבא אחריך, בכוחך להכריע מי הוא זה שיהיה ראש הממשלה (שגם יהיה חייב לך את כהונתו - על כל המשתמע מכך).
אבל מרדוק לא ידע שובע: הוא החליט לרכוש גם את רשת סקיי האוחזת בתחנת הטלוויזיה הגדולה ביותר בבריטניה. תהליך הרכישה היה בעיצומו כאשר הפרשה התפוצצה.
השיטות בהן נקט מרדוק כדי להפוך את ממשלת בריטניה לממשלת בובות - מעוררות חלחלה של ממש.
אילו היה מדובר במניפולציה של דעת הקהל באמצעות כלי התקשורת שברשותו, ואפילו בדרך של פרסומים כוזבים, ניחא.
אלא שהשבועון רב התפוצה של מרדוק לא הסתפק בכך. הוא הפעיל מערכת מסועפת של חוקרים פרטיים שתפקידם היה לצותת לטלפונים ולתיבות הקוליות של כל מה שזז. התגלו קרוב ל-4000 (ארבעת אלפים!) מקרים של ציתותים שכאלה. יעדי הציתות היו בעיקר פוליטיקאים וסלבריטאים.
וכרגיל במקרים מעין אלה - אנשיו של מרדוק לא ידעו גבול: התברר שהם צותתו גם לטלפונים של משפחות שכולות, ואת זאת הציבור כבר לא היה מוכן לבלוע.
אגב, תחילת הפרשה הייתה לפני כחמש שנים עקב שימוש לא זהיר של השבועון באחד התוצרים של הציתות: השבועון פרסם ידיעה על-כך שהנסיך ויליאם סובל ממתיחה בגיד הברך, וידיעה נוספת שהנסיך שאל מכשיר לעריכת סרטים מאחת מרשתות הטלוויזיה. הדבר עורר חשד בבית המלוכה ששתי הידיעות הללו הושגו בדרך לא כשרה. נפתחה חקירה שבמהלכה הודו העיתונאי המכסה את בית המלוכה וכן חוקר פרטי שהועסק על-ידו, בציתות לטלפון של אחד מעוזריו של הנסיך, והשניים נדונו למאסר.
אבל בכך לא היה די: התעוררו חשדות שהמשטרה שחקרה את המקרים הללו עשתה כן באופן שטחי ומיהרה לטעון שהמדובר במקרה בודד. לימים התברר שהשבועון של מרדוק שיחד כמה וכמה קציני משטרה בסכומי כסף גבוהים - מאפיה סיציליאנית במיטבה.
ואם יש מי שאינו מסתפק בכך, הנה התברר לפני יומיים שהמשטרה מעסיקה כיועץ אסטרטגי שלה לענייני תקשורת את סגן העורך לשעבר של השבועון של מרדוק (אגב, אותו סגן עורך הוא גם חבר בוועדת האתיקה של העיתונות, וכן חבר בוועדת התלונות).
הנה-כי-כן, מרדוק שלט בפוליטיקה באנגליה בתנועת מלקחיים: הזרוע האחת, הגלויה, הייתה באמצעות עיתוני הענק שבשליטתו; והזרוע השנייה, הסמויה, הייתה באמצעות הציתותים בכמות תעשייתית לסלבריטאים ולפוליטיקאים.
החשש מציתותים, שריחף באוויר בחמש השנים האחרונות מאז שהתגלו הציתותים לנסיך ויליאם, ממש שיתק את הפוליטיקאים. איש מהם לא העז להרים ראש נגד הכוח הבלתי מוגבל של מרדוק, וזאת עקב חששם של הפוליטיקאים שהם היו יעדים לציתותים. וכך - מרדוק אחז בהם במקום רגיש, והיה ביכולתו לשחרר לעיתונים שלו תוצרים של הציתותים לפי העניין. מאפיה סיציליאנית, כבר אמרנו?
ועכשיו, לא נותר אלא לתהות שמא גם כאן אצלנו צומח לו בשקט איזה מרדוק קטן.
