בשנת 1967 יצא לאור בהוצאת ספרית פועלים קובץ סיפורים של הסופר היהודי-צ'כי ארנושט לוסטיג. זה היה התרגום הראשון לעברית של יצירתו. המתרגם, אליהו פורת, תרגם את סיפורי הקובץ מגרמנית. הוא היה פוליגלוט מבריק, רב לשונאי, ותרגם משש שפות. אך צ'כית הוא לא ידע... פרטים נוספים על התרגום אפשר למצוא בספר הזיכרון לאליהו פורת, "אדם ונוף בקיבוץ", ספרית פועלים 1968, בפרק על תרגומיו. אליהו פורת נפטר בשנת 1966 ולא זכה לראות את התרגום. רשלנות של ההוצאה גרמה לכך שלא נדפס מאיזו לשון תורגם הספר.
ארנושט לוסטיג האריך ימים ונפטר בפראג בשנת 2011 בן 84 במותו. סיפור חייו בצעירותו הוא ממש מרתק. שזורים בו ילדות מאושרת בפראג לימודים ניסיונות כתיבה ראשונים. אבל הכיבוש הנאצי שם קץ לחיים מבטיחים אלה, וארנושט לוסטיג עבר דרך ייסורים, כליאה במחנות, משלוח אל המוות ובריחה מהגורל הנורא. עם הפלישה הסובייטית לפראג, קיץ 1968, הוא נמלט למערב. ביקר כמה פעמים בארץ ואף ישב כאן תקופה קצרה. לימים גלה לארה"ב וישב בה שנים רבות. עם נפילת האימפריה הסובייטית שב לוסטיג לפראג.
לאחרונה, עם מותו של לוסטיג, נתעורר עניין ביצירתו כולה, ובעיקר בסיפורו "תפילה על קתרינה הורוביץ", שעוסק בדמות נשית מדהימה, אחת מגיבורות השואה היהודיות הלא מוכרות דיין.
אני מביא כאן מובאה ממאמרה של פרופ' יהודית באומל-שווארץ בעניין:
"...קתרינה הורוביץ לא הפכה לגיבורת שואה בארץ מוצאה - בלגיה, צרפת (או פולין, לפי אחת משלוש גירסאות העלילה) אלא דווקא בצ'כוסלובקיה. סיפורה פורסם לראשונה בספרו של ניצול אושוויץ הפולני תדאוש בורובסקי, "מכאן לגז, גבירותי ורבותי... וסיפורים אחרים", אולם רק בשנת 1964, עם פרסום הרומן "תפילה על קתרינה הורוביץ" מאת הסופר הצ'כי ארנושט לוסטיג (Lustig), היכה סיפורה הדים בקרב הציבור. לוסטיג הפך אותה לאזרחית אמריקנית שנתפסה בידי הנאצים יחד עם 19 יהודים נוספים בעלי אזרחות זרה. הספר מסתיים בסצינה מצמררת, בה חוטפת הורוביץ את הרובה מאיש הס"ס העומד בכניסה לתאי הגזים ונוקמת את נקמת יהדותה ונשיותה גם יחד.
בשנת 1965 הפיקה הטלוויזיה הצ'כית סרט עלילתי על בסיס הספר, ובכך החדירה את דמותה עוד יותר לתוך מודעות הציבור בצ'כוסלובקיה. אולם למרות העובדה, שהספר ראה אור באנגלית כעבור שמונה שנים ומאוחר יותר גם בשפות אחרות (ביניהן עברית), לא הוקרן הסרט מחוץ לגבולות צ'כוסלובקיה. וכידוע, בעולם שנע לפי קצב סיבובי הסלילים בקלטות הווידאו, למימד הכתוב פחות תוקף מן הויזואלי. משוך כך הייתה הורוביץ ל'גיבורה חלקית' - סיפורה נקלט בזיכרון השואה הבינלאומי יותר בתור פולקלור אנקדוטי מאשר כמעשה היסטורי, וברוב המקרים שמה של הגיבורה לא הוזכר כלל..."
למעט אי הדיוק בעניין "ומאוחר יותר גם בשפות אחרות (ביניהן עברית)" הדברים מאד מעניינים. וניתן לקרוא עוד על כך בעבודתה של פרופ' באומל-שווארץ. אי הדיוק שלה, מזערי אולי, אך חשוב. כמובן שהתרגום הראשון לעברית הקדים את רוב התרגומים האחרים ובעיקר את זה לאנגלית!. ולציטוט מתדיאוש בורובסקי יש להעיר בצער שרק ספר אחד תורגם לעברית מספריו, "פרידה ממריה", תרגמה עדה פגיס, עם עובד, 1996.
על-פי המקורות השונים שאספתי, התפילה נדפס לראשונה בפראג בשנת 1964. מאמרים שונים בעיתונות הנדפסת ובאינטרנט עוסקים ביצירתו של לוסטיג שתורגמה לעברית. וכמובן שרוב הציטוטים בעברית הם מהנוסח המאוחר, שתרגם המשורר והמתרגם משה דור, בשביל הוצאת זמורה ביתן, 1997. משה דור תרגם את התפילה מהלשון האנגלית. גם הוא, ממש כאליהו פורת, אינו יודע צ'כית! ועוד יותר: התרגום לאנגלית של התפילה הוא מאוחר מאד. על-פי החוקרת פרופ' יהודית באומל-שווארץ מאוניברסיטת בר-אילן, הוא נעשה רק כשמונה שנים לאחר פרסום הספר בצ'כית, כלומר בשנות השבעים הראשונות. ואילו תרגומו של פורת נעשה כבר בשנת 1966 ונדפס בשנת 1967.
לימים סיפר לי שמואל הופרט ז"ל, איש הספרות הוותיק מהרדיו, שהיה בעצמו יליד צ'כיה, שלוסטיג צלל בעולם ההנאות של האקדמיה האמריקנית, ושכח את עברו קצת. אני יכול להבין אותו. לשרוד את גיטו טרזין ומחנות נוספים, זה לא מתכון לזיכרונות נעימים. הסטודנטיות האמריקניות המקסימות מהחוגים לספרות, המשכורת, המעמד, ואולי גם ההתנכרות ליהדות, כל אלה פיתו אותו יותר. שמואל הופרט תיעד את ביקוריו בארץ ואף הקליט עם לוסטיג כמה שיחות.
פאר פרידמן, מבקר ספרות ומתמחה בספרות צ'כית, מאוניברסיטת תל אביב, היושב לאחרונה בפראג, השיב לי על שאלתי, שלדעתו הממוסמכת, לוסטיג לא כתב גרמנית. אם כך ברור שאליהו פורת לא תרגם את הספר מגרמנית. אבל אני התעקשתי, שעל-פי הידוע לי, אכן תרגם אבי ז'ל את התפילה מגרמנית. פאר פרידמן חקר חיטט ומצא, והנה דבריו:
ידידי,
הרשה לי להסתמך על מקורות מוסמכים מעט יותר מאתרי אינטרנט. (כוונתו למאמרי האינטרנט בעברית שאני הבאתי לאשש טענתי, אלישע) למשל, עבודתה של הסטודנטית רומנה פאבשובה, בהשגחתו של הדוקטור איוואן ניימץ, שהוגשה ב-2009 באוניברסיטת מסריק בברנו. כותבת פאבשובה:
הנובלה "תפילה על קתרינה הורוביץ" ראתה אור לראשונה בשנת 1964 בהוצאת "צ'סקוסלובנסקי ספיסובטל". מביקורות בנות-הזמן ניתן להבין כי זכתה לשבחים יוצאי דופן... וכאן מובאים שלל ציטוטים ומראי מקום מכתבי עת צ'כיים.
בעבודה נוספת, שנכתבה ב-2007 תחת השגחתו של הד"ר דויד קרוצ'ה, נכתב: "הנובלה יצאה לאור בשנת 1964, תורגמה לאנגלית וראתה אור בלונדון".
מראי המקום בשני המקרים מציינים את ההוצאה "צ'סקוסלובנסקי ספיסובטל", 1964 (שם ההוצאה בתרגום לעברית: הסופר הצ'כי. זו ההוצאה הגדולה ביותר, דומני, שפעלה בצ'כיה בימי הקומוניזם).
בקתדרה לספרות ושפה צ'כית באוניברסיטת פלאצקי שבאולומוץ הוגשה בשנת 2010 עבודה מקיפה בשם "אלמנטים של ריאליזם ביצירתו של ארנושט לוסטיג", בהדרכתה של הד"ר יאנה סלאדובה. שם מצוין כי הספר ראה אור בשנת 1964, ובמהדורה שבה נוספו מעט תיקונים גם ב-1967.
ובכל זאת, מתוך הנחה שעובדות אלה עדיין לא יניחו את דעתך, חיטטתי מעט בקטלוג הספרייה הלאומית הצ'כית. שם אכן מופיע הספר במהדורה זו. אך הנה, הפתעה: בשנת 1964 מופיע גם ספר נוסף, אכן, בגרמנית! והוא כולל שלוש יצירות של לוסטיג! ובכלל זה גם את קתרינה הורוביץ!
ובכל זאת, למרבה הצער, אכן מדובר בתרגום. הספר בגרמנית ראה אור בצ'כיה, בשם Demanten der Nacht, והיצירות שבו תורגמו מצ'כית על-ידי לוטה אלסנר-רייטר ורודולף אילטיס. פרטי הספר לפניך, כאן, ובהנחה שאינך קורא צ'כית, הרי שאולי גרמנית אתה קורא, ואם אומנם כך הדבר, הרי תוכל לראות שם במפורש, בגרמנית, את ההתייחסות לתרגום - deutsch von Lotte Elsner-Reiter und Rudolf Iltis.
ייתכן מאוד שאביך תרגם לעברית מן התרגום הזה לגרמנית. שפת המקור של היצירה היא צ'כית, ועל כך, דומני, כבר אי-אפשר להתווכח.
בברכה, פאר פרידמן.
ואני מוסיף: התפילה תורגמה מצ'כית לגרמנית בידי דר' רודולף אילטיס, אסיר טרזין אף הוא, יליד פראג, סופר ועיתונאי, 1898 - 1977. ולוטה אלסנר-רייטר.
וברישום הספר בספרייה הלאומית הצ'כית בפראג מובא לצד התרגום הגרמני התרגום לעברית של ספרית פועלים, אליהו פורת 1967. התרגום של משה דור וזמורה ביתן אינו נזכר.
לתהייתי, כיצד הגיע הספר כה מוקדם מהגוש הקומוניסטי לידי ספרית פועלים, השיבה פרופ' באומל-שווארץ שהייתה כל העת תנועה תרבותית דו-סטרית, בין ישראל לדמוקרטיות העממיות. הן דרך קשרים דיפלומטיים והן דרך קשרים של כל מיני ארגונים חסויים. ויש להניח שמישהו שהיטיב לקרוא ולהבין הבחין בייחודו של הספר, דאג להשיג עותק מהתרגום לגרמנית, והעבירו ארצה.
וכך, כמעט חמישים שנה לאחר הופעת התרגום של התפילה, אוששה ללא עוררין ידיעתנו הראשונה שאכן, אליהו פורת ז'ל תרגם את הספר מגרמנית. הערתו של פאר פרידמן, שגם תרגום מוקדם זה הוא רק תרגום, היא נכונה, אך חורגת מתחום עניינו ודיוננו כאן.
