מי מסכן באמת את שלטון החוק

השוואה בין משה קצב לבין אהוד אולמרט אינה הוגנת כלפי האחרון. בעוד נשיא המדינה לשעבר הורשע בעבירות מין חמורות ובית המשפט קבע שהוא שקרן, ראש הממשלה לשעבר מואשם בעבירות צווארון לבן ועומדת לו חזקת החפות. אך לצד רטוריקה דומה של השניים בעומדם על דוכן העדים, יש כמה נקודות דמיון בהתנהלות רשויות החקירה, שצריכות לעורר דאגה בלב מי שהחוק יקר לו. אפשר כמובן לציין את ההדלפות המגמתיות משתי החקירות, אם כי בשתיהן מדובר בחשודים/נאשמים שלא טמנו את ידם בצלחת והשיבו מלחמה שערה. בסופו של יום, לא זה מה שמדאיג באמת, אלא סימני השאלה העולים סביב התנהלות המשטרה והפרקליטות, במה שנראה כניצול כוחן לרעה כדי לפגוע בהגנתם של השניים. בנוגע לקצב, הכוונה היא לחקירת החשדות לכאורה לנסיונות להדיח עדים ולהטרידם בין ההרשעה במחוזי לבין הערעור בעליון. אני מניח, שלא הייתה למשטרה ברירה אלא לנהל את החקירה כעת ולפרסם את דבר קיומה. ככלות הכל, אי-אפשר לשבת בשקט ולאפשר - על-פי החשד - לפגוע בהליך המשפטי הנמצא בעיצומו. אבל מדוע צריך לגבות עדות, ולו פתוחה, דווקא עכשיו, שלושה שבועות בלבד לפני הדיון בערעור מעו"ד ציון אמיר? אם יש חשש שישבשו את החקירה, ניתן למנוע זאת על-ידי מעקבים, האזנות סתר ויתר אמצעי הבילוש העומדים לרשותה של המשטרה. מה עוד, שקשה מאוד להניח שהחשודים יאבדו לחלוטין את הצפון ויפעלו בדרכים פסולות בכלל, וכאשר דבר קיומה של החקירה ידוע לכל בפרט. לכן, יש לכל הפחות הרגשה לא נוחה (בלשון המעטה) מכך שמזמנים את פרקליטו של קצב לעדות - גם אם מדובר בעדות פתוחה ובלא חשד נגדו - בשלב כל-כך קריטי. בנוגע לאולמרט, הכוונה היא לשימועים בפרשות הנוספות בהן הוא חשוד - המינויים הפוליטיים והולילנד. אני פשוט לא מצליח להבין, מה כל כך דחוף לפרקליטות לקיים את השימועים כעת, בעוד אולמרט ניצב על דוכן העדים שבועות ארוכים. מה כל כך קדוש בחודש יולי 2011, עד שלא ניתן לחכות עוד כמה חודשים. גם כאן אפשר למצוא נימוקים לטובת הפרקליטות. ככלות הכל, הפרשות הללו נמשכות כבר שנים, וגם משפטו הנוכחי של אולמרט אינו עומד לפני סיום בעתיד הנראה לעין. בפרשת הולילנד מדובר בלא פחות מ-18 חשודים, ואולי קשה להפריד את השימועים של 16 מהם מאלו של אולמרט ושולה זקן. אלא שהנימוקים הללו אינם יכולים להכריע את הכף אל מול הפגיעה הקשה בזכות השימוע של אולמרט וזקן. הם לא ביקשו דחייה עד אין קץ: סניגורה של זקן, מיכה פטמן, הציע את נובמבר; סניגוריו של אולמרט, אלי זהר ורועי בלכר, ביקשו מתישהו אחרי דצמבר. אני משער שהפרקליטות יכולה הייתה להתפשר איתם איפשהו באמצע, אבל היא התבצרה בעמדתה: יולי וזהו. מעבר לכך שמדובר בהתעקשות מסוכנת מבחינת הפרקליטות, היכולה להביא להעלת טענה של הגנה מן הצדק כאשר יחל משפט הולילנד, היא גם נראית כהתעקשות לשמה. היא נראית כאילו פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) לא קוראת עיתונים, לא שומעת רדיו, לא רואה טלוויזיה ולא גולשת באינטרנט - ולא יודעת שאולמרט נמצא כעת בעיצומה של עדותו. בהנחה שלא חיים שם על המאדים, זה נראה לפחות כאילו מישהו החליט להראות מי בעל הבית, אם לא לחבל במתכוון בשימועים. אין ספק שבפרקליטות על שלוחותיה מכירים היטב את שורת פסקי הדין הקובעים שעל רשות ציבורית מוטלת חובת תום לב מוגברת. אלא שההתנהלות של המשטרה והפרקליטות בנוגע לקצב ולאולמרט מעלה את החשש, שיש שם שכרון כוח, תחושה של "אני ואפסי עוד". זה מסוכן לשלטון החוק ולדמוקרטיה עוד יותר מאשר הפשעים נגדם נלחמות רשויות אלו.