מי אתה, שלמה גזית?

במאמרו בהארץ ("אני טרוריסט גאה", 19.7.11) מתאר האלוף (בדימ.) שלמה גזית את פעילותו במסגרת ארגון "יש דין", אליו הצטרף לפני כמה שנים. אומר שלמה גזית, בין היתר: "אם לא ניפרד, ובהקדם, מן האוכלוסיה הפלשתינית שבשטח, לא תוכל ישראל היהודית והדמוקרטית להתקיים... במציאות הקיימת היום...אין דין שווה ליהודי ולערבי בכל הנוגע לאכיפת החוק. מערכת משפט המיישמת את החוק באופן מפלה על בסיס זהות לאומית, מקיימת בעצם משטר של אפרטהייד. ואת זאת ביקשתי למנוע בפעילותי ובתרומתי כחבר המועצה של ארגון 'יש דין'... אני רואה בפעילותנו ניסיון חיוני להציל את מדינת ישראל ממשטר אפרטהייד". קריאת דבריו של גזית לא מותירה מקום לספק: מדובר באדם רגיש המתחלחל מקיומה של מדינת אפרטהייד, הנושם דמוקרטיה, וזכויות אדם באשר הוא זורמות בעוז בעורקיו. אבל הנה אך לפני עשר שנים, בכינוס של הסוכנות היהודית, הציע שלמה גזית להקים בישראל "משטר חירום לא דמוקרטי" וכינה את ישראל "אומה סופנית שזקוקה לדיקטטורה של כמה שנים". וגזית לא הסתפק אז בהטפה לדיקטטורה: הוא גם הציע להגביל את הילודה במגזר הערבי והזהיר כי "אם לא נתעשת בנושא זה, בתוך דור, או לכל היותר שני דורות, מדינת ישראל תחדל להתקיים כמדינה יהודית ציונית". האם אביגדור ליברמן, שאותו תוקף גזית במאמרו מאתמול, היה מעז להשמיע אמירות שכאלה? הנה כי כן, לפני עשר שנים, כשגזית היה בן 75, הוא הסתובב עדיין עם סכין בין השיניים וייחס חשיבות עילאית לקיומנו "כמדינה יהודית ציונית" - עד כדי שהטיף לדיקטטורה של כמה שנים, ואף להגבלת הילודה במגזר הערבי. ואילו עתה, כשהוא בן 85, המדינה "היהודית ציונית" פינתה את מקומה ל"יהודית דמוקרטית", הדיקטטורה שהטיף לה נכבשה על-ידי ארגון "יש דין", והגבלת הילודה במגזר הערבי הוחלפה בחרדה מאפרטהייד. נשמע קצת מוזר שאדם עובר מהפך שכזה בין העשור השמיני והתשיעי של חייו. אני מתקשה לחכות למוצא פיו של שלמה גזית לכשיהיה בן 95.