הימים ימי השלטון הבריטי בארץ ישראל , לוחמי המחתרות האצ"ל והלח"י נלחמים תוך סיכון חייהם וחירותם בשלטון הבריטי על-מנת לגרשו מארץ ישראל ולהקים בית לעם היהודי במולדתו. במקביל נלחמים גיבורי ישראל אלה תוך סיכון חייהם וחירותם גם בפורעים הערבים שרוצחים ופוגעים שוב ושוב ביישוב היהודי. תנועת השמאל השולטת אותה עת ביישוב היהודי בארץ ישראל באמצעות ארגון "ההגנה" פותחת בשלב מסוים בסזון , מסע הרדיפה והצייד נגד אותם לוחמי אצ"ל ולח"י , שכלל בין היתר הפעלת אלימות קשה, הלשנות והסגרות של הלוחמים היהודים האמיצים האלה לידי הבריטים. קרוב לאלף יהודים הוסגרו במהלך הסזון ע"י אנשי השמאל לידי הבולשת הבריטית כחשודים בהשתייכות לאצ"ל, כאשר חלקם הוגלו מארץ ישראל למחנות המעצר באפריקה. נוסף להלשנות נחטפו גם עשרות חברי אצ"ל והוחזקו בבתי מעצר בקיבוצים. החטופים נחקרו בידי אנשי ה-ש"י (שירות הידיעות של ההגנה) כאשר בחלק מהמקרים לוו החקירות גם בעינויים קשים. עם הקמת מדינת ישראל הצעירה פורקו המחתרות האצ"ל והלח"י והוקם צה"ל, כאשר הממשלה ששלטה בארץ הייתה ממשלת השמאל של מפא"י לימים "המערך" ולימים "מפלגת העבודה". בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל הייתה כאמור מפלגת מפא"י למפלגת השלטון העיקרית והציר המרכזי לקבלת ההחלטות במדינת ישראל. כאשר מימין לה עמדו אנשי תנועת החרות לימים "תנועת הליכוד" שראש הממשלה ומנהיג מפא"י בן-גוריון דחק את רגליהם מכל מוסדות השלטון תחת הסיסמה המפורסמת: " בלי חרות ובלי מק"י". מפלגת מפא"י דאגה לבסס עצמה במדינה הצעירה תוך מינויים של אלה המזוהים עימה לתפקידי שליטה ברוב מוסדות השלטון ובהם גם התקשורת. כך הועדפו אנשי מפא"י בכל מוסדות השלטון, וכך גם שלט המנגנון המפלגתי של מפא"י גם במוסדות שלטון אשר לא היו מפלגתיים באופיים. שיטת הפתקים של מפא"י הידועה בשם "הנ"ל מאנ"ש" (הנ"ל מאנשי שלומנו) הביאה למנגנון של העדפה מפלגתית של אנשי השמאל בשירות המדינה ולהחרמתם של כל מי שלא נשא את "הפנקס האדום". כאמור לא קשה היה לנחש שהמוחרמים יהיו אותם אנשי ימין לוחמי המחתרות האצ"ל והלח"י ואלה אשר זוהו כתומכיהם. והנה, מאז קום המדינה ועד היום כבר חלפו עברו להם שנים רבות והימין מהווה את רובו של העם, אולם מסתבר כי הסזון והפנקס האדום מבית מדרשו של השמאל עדיין חי נושם ובועט ורק פשט והחליף במשך השנים מדים וכמשפט הידוע: "אותה הגברת רק בשינוי אדרת" . כעת מנהלים חוגים הנמנים על השמאל הישראלי סזון חדש ומסוכן , סזון אחר לוחמי צה"ל ומפקדיו כאשר הם קוראים להם פושעי מלחמה, מלשינים עליהם ופועלים להוצאת צווי הסגרה נגדם בעולם ולהעמדתם לדין. ואם לא די בכך הרי שבנוסף לסזון זה מבצעים הם גם סזון נוסף , סזון אחר במתיישבים היהודים ביהודה ושומרון תוך ביצוע מעקבים אחר מפת ההתיישבות שכוללת בין היתר הכנת תצלומי אויר והלשנות לאויב הערבי ולממשל האמריקני על בניה יהודית. אולם כך נראה בתקופה האחרונה עולה כי אותם חוגי שמאל לא מסתפקים רק בסזון זה אלא שהחלו להשתמש גם בנשק החרם , אותו חרם אשר מזכיר את הפנקס האדום. המדובר כאמור באותה קריאה לחרם כלכלי, לחרם תרבותי ולחרם אקדמי שנועד לפגוע בציבור הימני של המתיישבים הציוניים והחלוציים ביהודה ושומרון ובמי שמסייע להם. כאמור , אותם חוגים בשמאל הישראלי אשר רוממות הדמוקרטיה בגרונם ממאנים להשלים עם ההכרעה הדמוקרטית שהיא רצון העם כפי שהוא בא לידי ביטוי בקלפי בבחירות דמוקרטיות ומסרבים להשלים עם העובדה לפיה רוב העם (העם היהודי היושב בציון ) נוטה ימינה, כאשר רק בבחירות האחרונות 09 הפער בין גוש הימין לגוש השמאל עמד על כ-20 מנדטים. הם מנסים למצוא את מפלטם בסזון ובפנקס האדום החדשים, וכהגנה למעשיהם מנסים להיתלות באצטלות משפטיות של לכאורה חופש ביטוי תוך פנייתם לקבלת הגנה מאותם מערכות שלטון ותקשורת בהם יש לו עדיין לשמאל במדינה שליטה ואחיזה איתנים, שליטה ואחיזה שיסודותיה כאמור עוד מימי מפא"י ועד היום. וישאל השואל, האם מפלגת השלטון במדינת ישראל כיום שהיא תנועת הליכוד ועימה שאר מפלגות המחנה הלאומי שמהוות את רובו של העם (העם היהודי) יעמדו לנוכח התנהגות זו מנגד ויאפשרו את חזרתם של הסזון והפנקס האדום במלבושם החדש? או שמא, ישכילו למצוא כעת את הכוחות והדרך הצודקת לשלוט במדינה לפי רצון רוב העם שבחר בהם בבחירות דמוקרטיות ויהדפו בלי מורא את הרוחות הרעות והמסוכנות האלה המתחדשות ובאות עלינו מכיוונן של אותן אליטות שמאל קיצוני במדינה.