יכול להיות שצונאמי התקשורת המציף את בריטניה יפיל שם את הממשלה הצעירה של דיוויד קמרון. יכול להיות שלא. האמת, זה לא כל כך מעניין, כי מעולם לא התמודדו הבריות עם מצב שממשלה פינתה את מקומה, ואחרת לא באה במקומה. זה חוק טבע האדם. מה הרבה יותר מעניין? איך יראה חופש העיתונות במערכת דמוקרטית אחרי שיסיימו בבריטניה לטחון את ברוני התקשורת, ששכחו שהם שם כדי לשרת את הציבור, לא להפך. זה היה צפוי, ואכן אמש הגיעה קריאת S.O.S. ראשונה מעמיתינו במועצת העיתונות הבריטית, שתעמוד בשנה הקרובה תחת האש הצולבת של ועדת חקירה משפטית אותה מינה קמרון בימים האחרונים. בימים טובים יותר, המועצה הבריטית, החברה יחד עם מועצת העיתונות הישראלית ב"התאחדות מועצות העיתונות העצמאיות של אירופה", היוותה מודל של רגולציה עצמית של התקשורת. את השיטה המציאו אומנם השבדים עוד ב-1917, אך הבריטים שיכללו אותו. בבסיס המודל - הרעיון שפיקוח מדינתי על התקשורת הוא ניגוד עניינים מובנה, ורק הציבור ואנשי המקצוע צריכים לעשות סדר בזירת העיתונות כדי להבטיח שחופש הפעולה שלה לא ייפגע. הרעיון אכן נאצל אך, כך זה נראה, החתול מתקשה לשמור על השמנת לאורך זמן מבלי להתפתות. מועצת העיתונות הבריטית נתפסה במערומיה לאחר שנתנה לעיתון "ניוז אוף דה וורלד" תעודת הכשר שקבעה כי עיתוני לונדון לא עשו שימוש בהאזנות בלתי חוקיות בהיקף סיטונאי. בקרוב היא תיראה, במקרה הטוב, אחרת לחלוטין בסופה של החקירה, או שתחלוף לחלוטין מן העולם, ותפנה את מקומה לגוף אחר, לפי מיטב שיפוטם של חברי הפרלמנט הבריטי. בדואר האלקטרוני שלהם, ביקשו אנשי המועצה הבריטית שנספק להם תחמושת, בצורת טיעונים משכנעים על נחיצותו של מודל הרגולציה העצמית. כמובן שנעשה זאת. אך, עם יד על הלב, עד כמה עושה התקשורת הישראלית להבטיח שהפיקוח שלה עצמה על התנהלותה האתית יוותר על-כנו, וישכנע את הציבור הרחב, ואת נבחריו בכנסת, שהוא עומד במשימה? דוגמה לדרך בה אמצעי תקשורת מנסר במרץ את הענף הגבוה עליו יושבת המדיה הישראלית לסוגיה: אתר החדשות ynet נמצא לפני חודש ע"י בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות כמי שהפר כלל מתקנון האתיקה של המועצה. זה התקנון שהוכר ע"י בית המשפט העליון כמדריך עשה ואל תעשה של תעשיית החדשות הישראלית. האתר לא אהב את ההחלטה. זו זכותו. הבעיה היא שהוא סירב לפרסם אותה, כנדרש בתקנון מועצת העיתונות, ולכן היה צורך ברצונו הטוב של אתר אחר, שוב, בהתאם לתקנון, כדי להביאה לידיעת הציבור. השאלה המרכזית אותה מפנה הציבור, בכל אחת מעשרות המדינות הדמוקרטיות בהן פועלת מועצת עיתונות, היא: מה אתם שווים? תראו לנו את השיניים שלכם שאמורות להכאיב לכלי תקשורת הפועל בניגוד לכללי האתיקה. אמצעי תקשורת מחויבים לפרסם החלטות הנוגעות למעידות שלהם עצמם. היכולת של עיתון לומר לציבור "אשמתי, טעיתי" היא השן החדה ביותר בכל מנגנון הפיקוח העצמי. כלי תקשורת המסרב לעשות אפילו את המינימום הזה, עוקר במו ידיו את השן הזו, ומזמין על כולנו תותבות ממעבדת החקיקה של הפרלמנט. וזו אכן עובדת בעת האחרונה במלוא המרץ, עם הרבה סיבות מוצדקות. בימים האחרונים מריץ העיתונאי מיקי רוזנטל סדרה ראויה להערכה, על העומק והתעוזה שבה, ועל מיקומה במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10, החושפת התנהלות עיתונאית בניגוד לא רק לכללי האתיקה של מועצת העיתונות, אלא אף תוך הפרת חוקים שונים. טוב הדבר שהביקורת הנוקבת מגיעה דווקא מבין אנשי המקצוע. אולי זה יסייע לשכך את פעלתנותם של חברי הכנסת, שבעת האחרונה מציפים את הבית בשלל הצעות חוק להצרת צעדיה של העיתונות. ואולי זה יזכיר לעמיתינו למקצוע כי הטבע סולד מוואקום; במקום בו הייתה פעם מועצת עיתונות יעילה שחדלה לתפקד, אולי כפי שיקרה בקרוב בבריטניה, יבוא משהו אחר, ידידותי הרבה פחות לחופש העיתונות.