אסביר: "חוק החרם", כפי שכונה באמצעי התקשורת "החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם" (כך במקור) הוא אחד האמצעים העומדים לרשות הדמוקרטיה הישראלית לשמור על עצמה מפני דורשי רעתה, המנצלים את זכותם להתבטא. שלא כרבים מן המסקרים ומן המדווחים על אודות החוק ונזקיו הרבים, אזרתי אומץ ואצתי אל אתר הכנסת, משם הורדתי אל מחשבי הפרטי את הנוסח אשר התקבל. לא הסתפקתי אך בזה, אלא גם העזתי וקראתיו מספר פעמים עד תומו.
כשסיימתי לקראו - חשכו עיניי. מנסחי החוק המקארתיסטי, המקיאבליסטי, הפשיסטי, תובעים לחדול את מתן ההטבות הכספיות, הטבות מאוצר המדינה, עבור גופים או ארגונים אשר קוראים ל-"הימנעות במתכוון מקשר כלכלי, תרבותי או אקדמי עם אדם או גורם אחר, רק מחמת זיקתו למדינת ישראל, מוסד ממוסדותיה או אזור הנמצא בשליטתה שיש בה כדי לפגוע בו פגיעה כלכלית, תרבותית או אקדמית" (כך לשון החוק).
במילים אחרות, מותר לעמותת "שלום חלב" להחרים את גבינת הקוטג' בשל מחירהּ הגבוה, אולם, אם תקרא להחרים את גבינת הקוטג' בשל העובדה כי יוצרה במדינת ישראל, תהיה החברה היצרנית זכאית לתבוע אותה בבית המשפט, וכי מה ההבדל בין החרמת מוצר שיוצר במדינה מסוימת, ובין החרמת מוצר שיוצר על-ידי בני דת מסוימת? בשני המקרים אין מדובר אלא בענישה קולקטיבית עבור קבוצות נרחבות אך ורק בשל מדיניות ממשלה.
בית המשפט מצדו, יוכל לפסוק פיצוי בהתאם לנסיבות ולחומרת המעשה, פיצויים "שאינם תלויים בנזק" (לשון החוק), ועליו להתחשב בנסיבות ביצוע העוולה, חומרתה והיקפה.
אינני משפטן, אולם דומה כי החוק השני לחוק זה, בכל האמור למושג "שטח אפור", הוא חוק איסור לשון הרע (בהערת אגב אוסיף כי נראה שעבור בתי המשפט דווקא עניינים הקשורים ברצח והריגה, הם בעלי ה"אזורים האפורים" הנרחבים ביותר, ואין כאן מקום להרחיב).
לגופו של עניין, כשם ש"חוק הנכבה" מונע מימון ציבורי מארגון או גורם אשר מכנה את הקמת המדינה כאסון וכתבוסה, כך "חוק החרם" מונע הטבות כלכליות ואחרות, הטבות הממומנות בכספי הציבור, עבור אותם אלו הקוראים ומעודדים פגיעה במדינה.
לתפישתם של אותם ארגונים, על מדינת ישראל לנהוג, בשם
חופש הביטוי העומד מעל הכל, לנהוג כראשונה לסלחנים - לא די בכך שתפנה את לחיה השנייה, עליה גם לכתוב המחאה נדיבה בין בעיטה ליריקה. באופן זהה פועלים בכירי החמאס המתגוררים במזרח ירושלים, שכן אינם מכירים בקיומה של המדינה, אך מכירים היטב את דמי הביטוח הלאומי ושירותי הרפואה המתקדמים.
אילו הדבר היה תלוי בי, הייתי דורש ממשלמי משכורתי לנתב את המיסים המופרשים ממנה לתחומים מסוימים, שכן אינני חפץ לשלם, באופן ישיר או עקיף, את משכורותיהם של דורשי רעתי, גם אלה - באופן ישיר או עקיף, ללא קשר לדתם או השתייכותם הפוליטית, בין אם מציינים את יום הנכבה, בין אם מקיימים אחר מצוות דיני דמלכותא, ובין אם סוגדים הם לאנרגיה הקוסמית אשר מצויה על הפלנטה RZ 189.
חופש הביטוי טומן בחובו הסתייגות ברורה: איסור פרסום והסתה לגזענות, לאלימות וטרור, הגבלות במסגרת החוק על איסור לשון הרע ופגיעה ברגשות דתיים. אומנם אין מדובר, עדיין, על פגיעה לא מידתית ברגשות הציבור, אך נראה כי על המחוקק להרחיב סעיף זה (ועל כך
דנו חכמים ממני בכינוס שהתקיים בשנת 2003 במכון הישראלי לדמוקרטיה, וראו המושב בהנחייתה של הפרופ' גביזון).
הייתי מעוניין לבקש מכל אותם נבהלי-החוק לחדול מצביעותם זו. בהסתה פרועה לשנאה, פגיעה כלכלית או פגיעה רוחנית לא תצליחו לתרום לשלום ולקירוב לבבות בין העמים. כשם שאתם מטיפים להידברות ופשרנות בין הצדדים הנצים בעימות הישראלי-ערבי, כך עליכם לדרוש מעצמכם הידברות ופשרנות בין הצדדים הנצים בעימות הפנים-ישראלי, והחשוב מכל - היו אמיתיים עם עצמכם. אל תחזרו אחר כספי המדינה, אותה מדינה שאתם מבקשים לפגוע בה.
