ביום שלישי (19.07.11) הותרה לפרסום פרשה שבה המשטרה עצרה איש תקשורת מוכר בעקבות תלונה על אונס ברוטאלי, תלונה שלאחר חקירה התברר כי אין בה די ראיות כדי להגשת כתב אישום.
חוקרי המשטרה סברו כי שילוב של שורה של פרמטרים בחקירה מובילים למסקנה שאין מקום להגיש כתב אישום. איש התקשורת עבר בהצלחה בדיקת פוליגרף משטרתית, עימות שנערך בין הצדדים חיזק את טענתו שיחסי המין היו בהסכמה, תכתובות הדדיות שהמשטרה שיחזרה בצ'אטים בפייסבוק ועוד. התיק, נזכיר, נסגר בסופו של דבר בנימוק של חוסר ראיות.
מתחילת הפרשה הוטל עליה איסור פרסום גורף, שלימים התברר כמוצדק. האיש שבו מדובר מוכר, ומשתכר מפרסומו. מדוע אם כן נחוצה צליבתו בפומבי בשעה שטרם התגבשו ראיות נגדו?! הרי העננה שהוטלה עליו מלכתחילה תמשיך ותרבוץ עליו לכל ימי חייו.
בצדק התעקשו המשטרה, בית המשפט ופרקליטיו לאסור את פרסום שמו. לימים, התיק נסגר. לא נמצאו ראיות. נחסכה לאיש התקשורת עוגמת נפש רבה באי פרסום שמו. לעיתונאי אדם שוב, ולשחקן רמי הויברגר, ולעוד שורה של ידוענים לא היה מזל כזה. שמם כיכב בכלי התקשורת, לעיתים בכותרות הראשיות, משום ששמם לא נאסר לפרסום. תיק החקירה נגדם נסגר לבסוף, והתברר שלא היו דברים בגו. את הצלקת והפרסום הם ייאלצו - בעל כורחם - לשאת כל חייהם. הם, בשונה מיעקב ממפעל האלומיניום בחדרה, מוכרים, מה שגורר פרסום מאסיבי יותר.
אני רוצה להדגיש שצריך להוקיע ולמצות את מלוא חומרת הדין עם עברייני מין. ככל הניתן. יש לברך על כך שהמשטרה חוקרת בנמרצות עבירות מין, כמו גם שארגוני הנשים פועלים בנמרצות רבה. עם זה, אסור שיהיו מקרים שבהם בלהט פרסומים שונים, שנאה לעברייני מין, ורצון להרתיע, יהיו מי שישלמו בדרך מחיר שלא בצדק. המחיר יכול להיחסך.
האופן שבו טיפלו כל הגורמים בפרשת איש התקשורת שלא נמצאו ראיות נגדו, צריך להיות אבן-דרך לכל מקרה שבו מוגשת תלונה שכזו נגד חשוד פוטנציאלי. על המשטרה ובית המשפט למהר ולאסור את פרסום שמו, לעיתים את פרסום הפרשה-מה גם שבנוסף לכל בפרסום עצמו יש כדי להעלות חרושת שמועות זדונית, ועל התקשורת להמתין בסבלנות עד לבירור הדברים. על המשטרה לנהל חקירות כאלה בסדר עדיפות עליון כדי להגיע מהר לחקר האמת.
אין זה פופוליסטי לומר, אבל לדעתי, על-רקע המקרים הרבים שבהם תלונות שהיו בחודשים האחרונים הסתיימו בלא אישום, על המשטרה לבדוק גם את המתלוננות במכונת אמת. למתלוננת שמגישה תלונה אין חרב-פיפיות מעל ראשה. ברור לכל שאם תלונתה תהייה תלונת שווא המשטרה לא תמהר לפתוח בחקירה נגדה בגין תלונת כזב, אף שהחוק מגדיר זאת כעבירה. יש לנסות ולמזער ככל הניתן את האפשרות להגשת תלונות שווא. המשטרה נמנעת מלחקור באזהרה נשים שהתברר כי תלונתן היא תלונת כזב, כדי שלא להרתיע נשים אחרות מלהתלונן. מדוע בעצם ? אם אישה מגישה תלונת סרק, בצד השני נמצא מישהו שחייו נהרסו. יותר מזה, ריבוי תלונות סרק עלול לפגוע בנשים עצמן שבאות להתלונן תלונת אמת וזה מצב שאסור שיקרה!!
