אז
ציפי לבני נגד החוק ל"מניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם" ונגד ועדת חקירה פרלמנטרית. "מדינה רודפת אזרחיה", זועקת לבני, חוק איסור החרם נועד בעיניה "לסתום את פיהם של אזרחי המדינה". לא פחות. ו
בנימין נתניהו קל הרגליים, אלו שנשאוהו רחוק ככל האפשר מאולם המליאה, נגד ועדת החקירה הפרלמנטרית ובעד חוק איסור החרם (או שמא ההפך?). ו
אהוד ברק וסיעתו המרשימה 'עצמאות', "מאוד לא אוהבים את חוק החרם" (שזה אומר מה...?) וכמנהגו נגוז ונעלם מההצבעה.
מיכה חריש, יו"ר העבודה, מתריע מהפיכה לא דמוקרטית "שאינה מקבלת ערכים אוניברסליים של כיבוד האחר" (ומיהו "האחר"? סתם ולא פירש כמובן).
איתן כבל, מנציגיה הבולטים של "העבודה", מכריז בגבורה כי "מדובר בחוק פחדני שמהווה חלק מסדרת חוקים פשיסטיים". חיליק בר, מזכ"ל "העבודה" (יש דבר כזה), הצהיר כי "אנחנו נלחמים על אופייה של מדינת ישראל, על עתידה בקרב מדינות העולם". וכולם רוממות הדמוקרטיה בפיהם והם נשבעים להגן עליה עד טיפת דמנו האחרונה. עם דבוקה כזאת של אבירי חיל תינצל בוודאות הדמוקרטיה, כמה מרשים.
עם כל הכבוד והיקר לדמוקרטיה, השאלה שאין מנוס מלשאול היא אם המדינה עצמה תשרוד בתוך ההפקרות הזאת שהדמוקרטיה בכוונותיה הטובות מקדשת. נושאי צלב הדמוקרטיה מטיפים ומסבירים לנו מה לא צריך לעשות. הבעיה היא שאיש מהם אינו אומר לנו מה כן צריך לעשות, שלא לדבר על כך מה הם עצמם אמורים לעשות לנוכח ההתקפות המשולבות על הריבונות והלגיטימיות של מדינת ישראל.
יוזמי החוק לפחות קמו ועשו מעשה. אולי התוצר אינו מושלם, אבל נותן מענה סביר כלשהו לבעיה שמסלימה מיום ליום. מה המדינה הדמוקרטית צריכה לעשות נגד אלו שמסיתים נגדה? נגד אלה שמממנים את ההסתה הזאת? נגד אלו שמגדירים את קציני הצבא ומנהיגי המדינה (כולל ציפי לבני ואהוד ברק) כפושעי מלחמה וגורמים להוצאת צווי מעצר נגדם? נגד אלו שמחרימים תושבים של עיר שהוקמה על-ידי
ממשלה דמוקרטית? נגד שיווק מוצרים שמקורם במפעלים שהוקמו כדין על-ידי ממשלה דמוקרטית? נגד החרם על חוקרי האקדמיה שלנו? נגד כל אסופת המערערים על הריבונות שלנו? נגד הגיס החמישי שחותר ללא לאות נגד אושיות המדינה?
מה כן צריך לעשות - לבני/ברק/נתניהו? הרי בקשקשת הם חזקים מאוד, אבל בלעשות מעשה הם "על הבנקט". ואולי החרמות והחתרנות לגיטימיים בעיניהם? ואולי המטריה האווירית של "
חופש הביטוי" סוככת על כל הפוגע, מחבל, מחרים ומסית נגד המדינה? אם כך, התלהמותם הנחרצת נגד החוק מובנת לחלוטין, מובנת אך מעוררת בעיה אחרת:
אם חשיבותה של הדמוקרטיה עולה על זו של המדינה גם אם היא הופכת למכשיר להרס המדינה, לשם מה אנו צריכים מדינה? למה כל הדם שנשפך, השכול, ההקרבה של בני אדם שנתנו את כל מה שיש להם כדי שתהיה ליהודים מדינה משלהם? בואו נקבל את עצתה של הגברת הזקנה מהבית הלבן, הלן תומאס, לחזור לפולין ולגרמניה. הרי יש שם בדיוק את מה שבלעדיו לא היינו מתקיימים בגולה משך אלפיים שנים – דמוקרטיה! מי יודע, אולי עשינו טעות היסטורית כשהחלטנו להמיר את הדמוקרטיה האירופית מאירת הפנים לעם היהודי במדינה קשת-יום שתושביה לוחמים על קיומה מלחמה סיזיפית.
אז גבירתי ורבותי שרואים עצמם כמנהיגינו, אם אין לכם פתרונות מעשיים לבעיות קיומיות - אז אחת מהשתיים: או שתחזרו לעשות לבתיכם ורובכם הוכחתם יכולות מרשימות בתחום הזה, או שתפסיקו לקשקש ולעשות רושם על כל מיני חוגים "נאורים" ונאורים בעיני עצמם, והתחילו לפעול כמו נציגים של אותם בוחרים ששלחו אתכם לכנסת. אתם יושבים שם כדי להגן על המדינה ולא על אלו שמחפשים כל דרך ואמצעי להכחידה ולהעלימה מהמפה. אני מוכן גם להניח שהכוונות שלכם טובות, אבל ברור לאן הן מובילות, ובמקום הזה כבר היינו.
