אלה רוצים לגור בת"א או בסמיכות למוסדות הלימוד, וידם איננה משגת, אלה רוצים לגדל עיזים בפיזידייץ ולא מאפשרים להם, אז הם מפגינים – זה טיבעו של עולם, הנוער, הצעירים, מקבלים לא AS AN ANSWER. ובכל זאת יש הבדלים קטנים. נער הגבעות מתרחק מהמדיה, מבקש שיתנו לו לחיות בשקט על איזה פיסטין, ונוער היריעות משקיע במדיה הרבה יותר מאשר ביריעות, מעניין מדוע. נוער הגבעות רוצה לגור בשקט כל חייו על הפיסטין, ונוער הירעות מפגין, ותוך יום או יומיים לא נראה אותו יותר בכיכרות, הוא ודאי לא רוצה לגור בכיכרות לעולמי עד. המשטרה היא משתפי"ת של נוער היריעות, והרי מדובר בהפגנה, ולא לגמרי בטוח שביקשו רשיון, רשיון להפגנה מחייב סידורי ביטחון על-ידי המפגינים (סדרנים, יריעות ביטחון), ובהפגנה ארוכה, סידורים סניטריים, ולצערי לא רואים את כל אלה בתמונות – אולי קיימים, ולעומת זאת את נוער הגבעות מפנים באלימות עם סוסים מהפיסטינים. נוער היריעות עבר לרחוב מנימוקים של רווחה ונוחות אגואיסטיים, נוער הגבעות נמצא שם מסיבות אידיאולוגיות. נוער הגבעות לא מחפש להפוך את המדינה, לא מחפש קואליציות למאבק שלו, אין במאבקו כל נימה של אנארכיה, הם רק מבקשים שנעזוב אותם לגור המקומות שכוחי אל, נוער היריעות מתחבר לכל גורם מפגין עם איזו מטרה הזויה לבצע איזו הפיכה במדינה (הפיכה זה ודאי אקט פסול, הנוגד בבירור את החוק, ובסעיפיו היותר ויותר חמורים). נוער הגבעות רואה בשרות בצבא ובשרות הלאומי אידיאל ראשון במעלה, בעוד שממוצע נוער היריעות נמצא הרבה הרבה יותר נמוך בסולם ההתנדבות לשמירתה של המדינה שלנו מפני הקמים עליה לרעה. והכי מצחיק זה שאילו היו מאפשרים לנוער הגבעות לגור במקומות כרצונם, הם היו מקלים מאד על בעיית הדיור, מה גם שהיו מזמינים אליהם, לפחות לסופי שבוע, את נוער היריעות, מכבדים אותם באוכל, זמירות, אולי היו מביאים שוחט ושוחטים איזה כבש שניים, והייתה סוף סוף אינטגרציה בין הקטבים, אינטגרציה שכה נחוצה לעם שואף שלום (על-פי הספר) אך לא בשל עדיין אליו, ולא בשל לשלם את מחירו היקר, יקר מאוד.