שביתת הרופאים נמצאת בחודשה הרביעי וסופה אינו נראה באופק. לאחר קריאתם להשבתת המרפאות בבתי החולים ובקהילה,השבתת חדרי הניתוח ומעבר למתכונת שבת, הודיעו שוב הרופאים על הסלמה בעיצומים. דרישות הרופאים לתוספת תקנים בגין מחסור בכוח האדם, הנהגת שעון נוכחות ותוספת תקנים של רופאים בגין הגבלת שעות התורנות, כפי הנראה כרגע התקציב שהאוצר ייעד להסכם זה כנראה לא יספיק לממן את עלות ההיענות לדרישות הצדדים ויש מקום לבחון את הגדלתו בפשרה המתהווה בין הצדדים. מבלי להיכנס לעומקו של המו"מ בין הצדדים ולהתעלם חלילה מהצעות הפשרה של נציגי האוצר, לא צריך להיות מומחה לנושא בכדי להבין שאם רופא מתמחה מרוויח כ-25 שקל לשעה בתלוש המשכורת, בזמן שמנקה מרוויח כ-29 שקל זה לא נראה הגיוני ובטח שלא תקין, זהו עוול נוראי למתמחים משום ששכר זה אינו משקף את רמת השכלתם, את אופי עבודתם המאומצת והקשה ואת אחריותם המקצועית. עם כל הרצון הטוב, לנסות לפתור את המשבר במסגרת המוצעת - נציגות אגף התקציבים באוצר, הממונה על השכר, נציבות שירות המדינה, משרד הבריאות וההסתדרות הרפואית, המשימה כרגע היא כנראה מעבר לכוחם ויש חשיבות להגברת התערבותו האישית של ראש הממשלה למען פתרון המשבר והפסקת הפגיעה בציבור בחולים. לטענת האוצר, הרופאים הם המגזר היחיד במערכת הציבורית שאינו נדרש להחתים שעון נוכחות ולאחרונה פורסם כי רופאים רבים נעדרים ממסגרת העבודה המקובלת. מאידך, בכירים בהסתדרות הרפואית הביעו הסכמה עקרונית להנהגת שעון נוכחות, אך דורשים מודל של שעון נוכחות גמיש לצד העלאת שכר גבוהה יותר מזו שהציע עד כה האוצר. לטעמי, התעקשותו של סגן השר ליצמן לקיצור תורנויות המתמחים ל-20 שעות במקום 24-26 שעות כיום נראית הגיונית ויעילה למערכת ,כל אזרח שביקר לאחרונה בחדרי המיון ובמחלקות השונות בבתי החולים המרכזיים ופגש את אותם מתמחים, היה עד לבטח לתורים הארוכים המובילים אליהם וכיצד חלקם קורסים מעומס עבודה ועייפות יתירה- זהו פתח מסוכן לביצוע טעויות רפואיות כלפי אזרחים תמימים. כמי שנטל חלק בעבר בסיום אחד המאבקים הקשים שראינו אי פעם בישראל - "מאבק הנכים בשנת 2002 " , נוכח לעובדת הקמתן של מספר ועדות שונות אשר לא הצליחו לסיים את המשבר במשך כ-72 יום!. עד להתערבותו של ראש הממשלה דאז אריאל שרון אשר החליט "לקחת את המושכות בידיים" להקשיב לכל הצדדים ולבחון את הטענות השונות ברצינות הראויה. שרון החליט לשים את כל כובד משקלו מול נציגי מטה הנכים יחד עם יו"ר ההסתדרות דאז עמיר פרץ, זכורה לי אותה פגישה קריטית כאשר ישבנו יחד עם מנכ"ל המשרד יצחקי ואחרים אלה למול אלה בפורום מייצג אך מצומצם יחסית בחדר הישיבות שבקומה הראשונה במשרד ראש הממשלה בירושלים ובמהלך של כ-17 שעות של מו"מ לובנו יחד רוב הסוגיות השונות עד השעות הקטנות של הבוקר (06:00). בהוראת שרון לא זזנו משם עד שנחתם הסכם להפסקת השביתה וקידום פתרונות יעילים יותר לטענות הנכים מול מגבלות התקציב השונות של האוצר , אין מנוס מהתערבותו של ראש הממשלה כשר הבריאות בפועל ובתפקידו כראש המערכת הממשלתית לפעול לסיום המשבר. כמי שחקר את יישום ההפרטה בישראל תוך התמקדות במו"מ מול העובדים וההנהלות - ולמרות שאני נמנה עקרונית עם תומכי התהליך,ממחקרי עלה כי רוב הממשלות בעיקר אלו בשנות ה-80 וה-90 לא התייחסו כראוי לבעיית העובדים בתהליך ההפרטה, הדבר גרם לשביתות ועיצומים שגרמו לנזק כלכלי רב למשק - ועל כן רובן לא הצליחו ליישם חלק ניכר מההחלטות שקיבלו, בעוד העובדים נהפכים לבלם המרכזי של יישום התהליך. לדעתי, לצד הגברת הפעילות לייעול עבודת החברות הממשלתיות והמגזר הציבורי כולו תוך הגברת התחרות במשק, המדינה צריכה לנהוג בציבור עובדי המגזר הציבורי והחברות הממשלתיות בהבנה ולאפשר להם להשתלב בבחינת הרפורמות השונות הקשורות לעתידם האישי ביישום התהליך. שיתופם בו לטענתי, לא רק שיפחית חלק ניכר מהתנגדותם אלא אף יוכל לסייע ליישום יעיל יותר שלו בשטח. יתכן ולטווח הקצר מוטב יהיה לפתור את בסיס המחלוקות כרגע מול הרופאים ובמקביל להקים ועדה משותפת לבחינת מצב מערכת הבריאות כולה לקידום רפורמה אמיתית כוללת ויעילה במערכת הבריאות הציבורית בישראל. לצערי, הניסיונות לפתור את המשבר במהלך החודשים האחרונים נכשלים פעם אחר פעם והמפתח לפתרון נמצא אצל רה"מ נתניהו- כשר הבריאות בפועל ,עליו להגביר מעורבותו ולפעול לסיום את הסכסוך.