התרגיל המסריח של ערוץ 2

ראשית, הרשו לי לפתוח בדברי ברכה לנחום סוקולוב על הפרס הקרוי על שמו, שיוענק השנה לאחד ריבלין או משהו כזה. אין ספק שריבלין זה למד דבר או שניים בכל הנוגע לטריקים ושטיקים עיתונאיים כפי שהדבר בא לידי ביטוי בקטע שהריץ בערב שבת בעניין תחלואי קול ישראל (רק שלא תעזו לגעת בתוכנית "שבת עולמית" של יצחק נוי בשבת בבוקר - כל השאר לא ממש מעניין אותי). ריבלין זה שמע מן הסתם שהמתכון הבטוח לסרט מצליח הוא ליהוק של ילד פלוס כלב. בלי ילד וכלב תקבלו סרט בורקס. ובכן, מהו הילד והכלב של תחקיר טלוויזיוני מצליח? רישמו, רישמו: אדם עם פאה וקול מעוות במקום קודר ואפלולי. אין כמו האדם עם הפאה והקול המעוות כדי להעביר את המסר, שהוא מדווח מלב ליבו של מקום שבו משספים גרונות ומטגנים חלקי אדם בשמן עמוק מהול בדם. כשאתה רואה אדם עם פאה וקול מעוות המספר על המתרחש בקול ישראל, אתה כבר מבין שלעומת קול ישראל - הגולאגים של סיביר זה בית הבראה. כי הטריק בעיתונות חוקרת זה עזרים טקטיים: הושב על ספסל ציבורי סתם איזה בטלן, הנח על ראשו פאה עבותה, עוות את קולו, והציבור המבוהל כבר יבין מעצמו, שהמדובר באדם העובד במקום שבו החשבון והפחד שולטים בגורלו. לאן הידרדת סוקולוב, לאן?