בימים האחרונים אחד הדיונים הערים היה על העלאת גיל הפרישה. ארגוני נשים ונבחרות ציבור התנגדו להצעת הוועדה הממליצה לשר האוצר בנושא. גיל הפרישה לפנסיה לנשים עומד היום על 62 וגיל הפרישה לפנסיה לגברים עומד על 67. הוועדה המליצה על העלאה מדורגת של גיל הפרישה לנשים, קודם לגיל 64 ואח"כ לגיל 67. ההתנגדות להצעה הייתה חוצת מפלגות:
ציפי לבני מקדימה, פאינה קירשנבאום מישראל ביתנו ו
זהבה גלאון ממרצ, כמו גם
דליה איציק ו
ציפי חוטובלי. עד כדי כך שהצעת חוק להותיר את גיל הפרישה לנשים 62 עברה בקריאה ראשונה לפני ימים אחדים בכנסת.
טענת המתנגדות להעלאת גיל הפרישה היו (כפי שמנמקת יו"ר האופוזיציה ציפי לבני) כי: "מלכתחילה אין שוויון בתעסוקה בין המינים. אם מעסיקים מפטרים נשים קודם לכן, אז לאישה צריכה להיות הזכות לקבל קצבת זקנה מהביטוח הלאומי בגיל 62. לצערי, 70% ממשתכרי שכר המינימום הן נשים. צריך להבין גם כן, כי נשים מרוכזות במקצועות כמו אחיות, מטפלות ומורות, שאלה מקצועות שוחקים".
טיעון זה, שהשמיעו נבחרות ציבור נוספות ונשות ארגוני נשים הוא לא יותר מפופוליזם, מכמה טעמים. אם נשים עובדות במקצועות שוחקים יותר, מה על הגברים העוסקים באותם המקצועות? האם גבר המועסק כמורה, מטפל, אח או קופאי בסופר (מקצוע שציינה ח"כ פאינה קירשנבאום) יזכה לצאת לפנסיה בגיל 62? כמובן שלא. גם אישה המועסקת במקצועות "גבריים" ולכן "שוחקים פחות" - מהנדסת, עורכת דין, חברת כנסת, או כל מקצוע אחר שישנו עדין מישהו שרואה בתור "גברי" תצא לפנסיה בגיל 62, למרות שזכתה לעבוד במקצוע שרמת השחיקה שלו נמוכה, ממש כמו של הגברים.
אם רוצות חברות הכנסת להגן על עובדי המקצועות השוחקים, עליהן לעשות זאת, ולהגדיר בחוק מקצועות שרמת השחיקה בהם גדולה יותר ולתת להם את הסעד הנדרש - בגיל הפרישה, בשכר או בהטבות שונות. אך למקצועות אלו ראוי יהיה להוסיף את החקלאים, עובדי הבניין, רופאים, עובדי ניקיון ועוד מקצועות בהם רוב המועסקים הם דווקא גברים.
לגבי טיעון אי השוויון בשכר הנשים והגברים במשק, הטיעון נכון. נשים אכן מרוויחות בממוצע בסביבות ה- 60% משכר הגברים. הדבר נובע מכמה סיבות, רובן בלתי מוצדקות אך דווקא לסגירת פערי השכר מסייעת העלאת גיל הפרישה. אישה בת 58 המחפשת עבודה יכולה לפרוש תוך ארבע שנים, על-פי חוק. גבר באותו הגיל הוא בעל אופק העסקה של תשע שנים. עובדה זו תגרום למעסיק להעדיף גבר בן 58 על אישה, בעלת אותם הכישורים ואותו הניסיון, באותו הגיל. כך שנשים בגילאים מבוגרים הן פחות אטרקטיביות בשוק העבודה. אגב, מאז הועלה גיל הפרישה לפנסיה לנשים מ-60 אל 62 עלה השכר הממוצע לנשים ועלתה מעורבותן בשוק העבודה.
לפיכך העלאת גיל הפרישה לנשים דווקא מייצרת יותר שוויון בשוק העבודה. כך שנשים יוכלו לברור את מקומות העבודה ממתינים להן ביתר קפידה ולקבל שכר גבוה יותר. אגב, עובדה מעניינת היא שתוחלת החיים של נשים ארוכה מזו של הגברים, כך שדווקא גיל פרישה גבוה יותר לנשים מאשר לגברים עשוי להיות הדבר השוויוני יותר.
בנוסף, תוחלת החיים הולכת ועולה, במקביל איכות החיים בגילאים מבוגרים הולכת ועולה. לכן עלה גיל הפרישה לגברים ולכן הגיוני שיעלה גם גיל הפרישה לנשים. אנשים חיים יותר זמן, יכולים לתרום בזמן זה לחברה ובמקום לחיות על חשבונם של "הצעירים" יכולים להמשיך להרוויח את לחמם בעצמם. לא ברור מדוע התחושה של אדם, גבר או אישה, כי הוא נחוץ לחברה, לקהילה וכי בעבודתו יש תרומה לזולת נתפסת על-ידי נבחרות ציבור ועסקניות שונות כמגונה.
כך שגיל פרישה גבוה יותר לנשים דווקא יסייע להן לצמצם את פערי חוסר השוויון בעולם העבודה, יתרום לחברה, למדינה, לקהילה את עבודתן גם בשנות החיים המאוחרות יותר, אך שבהן הן עדיין בעלות חיוניות, יכולת ומרץ, ממש כמו הגברים. לכן, הקריאות נגד העלאת גיל הפרישה אינן אלא פופוליזם טהור, ואינן מייצגות אחריות של נבחרות הציבור או עסקניות ארגוני הנשים.
