את ימי הקיץ הלחים של שנת 2011 נזכור כנראה ככאלה שסימנו את הסוף לעידן האדישות ותחילת המחאה החברתית כלכלית, זאת שבוששה מלהגיע ופתאום זקפה לה ברום קומתה.
ההבהוב החל במחאת הקוטג' שתפסה באופן מפתיע תאוצה מהירה וסחפה רבים באמירה של לא עוד, אנחנו לא מוכנים להמשיך ולשלם לבעלי השליטה במשק מחירים מופקעים כדי שאלה ימשיכו לעשוק אותנו ולצחוק כל הדרך אל הבנק.
ומה עשתה בנדון הממשלה והעומד בראשה? נכון, לא הרבה מעבר לאמירות של נטפל וכולי, סטייל "סופר-טאנקר" וכעובדה עד היום טרם קיבל הנושא מענה הולם וגרוע מכך, מחירי המחיה ממשיכים ומתייקרים ועכשיו מספרים לנו שהפתרון יבוא בפתיחת שוק החלב לתחרות על-ידי ייבוא. הצחקת אותנו.
איך ייתכן שמצד אחד כמעט הכל עולה לנו כאן הרבה יותר מאשר באירופה ובארצות הברית, ומצד שני רמת השכר שלנו נמוכה מהנהוג בארצות הברית וגם מאירופה? ההסבר הוא פשוט למדי, כאשר אנחנו כצרכנים מוכנים לשלם את המחירים המופקעים, יש מי שבשמחה רבה יקבל מאיתנו את התשלום וכך לאט ובבטחה גדל בהדרגה מספר המשפחות שנאנקות תחת נטל המשך הקיום.
בישראל של קיץ שנת 2011 תוכניות כמו "
כוכב נולד" ועוד סדרות ריאליטי למיניהן מעניינות הרבה מהיושבים בציון הבנויה, הרבה יותר מהמשבר במערכת הבריאות שנראה לגביהם לא כל-כך רלוונטי, אחרת קשה להבין כיצד לתוכניות אלה נשלחות עשרות אלפי הודעות SMS ואין מוחה על השביתה הנמשכת לה כבר כ-120 ימים ושגורמת לכל-כך הרבה חולים ובני משפחותיהם סבל לא יתואר?
נושא הבריאות שנוגע בכל אחד מאיתנו חשוב לא פחות מעליית מחירי מרכיבי המחיה והמזון בתוכם, ולמרות זאת לא נראה שהמשבר בקבלת שירותי בריאות סדירים גורם לנו לתזוזה קלה של אי-שקט, זאת עד לרגע שאנחנו או מי מבני משפחתנו נזדקק לטיפול רפואי, אחרת לא ברור מדוע לא קמה לה מחאה שצלילי שאגתה תרעיד את אוזני מקבלי ההחלטות.
ומה עשו מקבלי ההחלטות, אלה שאחראים על כל אחד מתחומי החיים שלנו? שילחו את פקידי האוצר ואת סגן השר לשחק בפניהם ובפנינו, משהו בסגנון שמזכיר גילוי סימני אנמיה קלה בשלביה המוקדמים וכך נמשכת ונמרחת לה הסאגה הזו קרוב לארבעה חודשים ואין לדעת עד מתי תימשך.
מפחיד לחשוב על אירוע שיעלה בחיי אדם בגלל השביתה, אבל נראה כי זה לא רחוק מלהפוך חלילה למציאות ורק לאחר מכן יימצא פתאום הפתרון ובתוך שעות יבוא המשבר על סיומו.
גם מחאת הדיור ההולכת וגוברת, לא זוכה משום מה להתייחסות ראויה מצד מקבלי ההחלטות והשאלה עד מתי ימשיכו אלה להתרפק להם בנוחות ובאי-עשייה? תגובת ראש הממשלה כי הוא "מחבק את המפגינים וכי יטפל בבעיית הדיור", נשמעת כמו עוד אחת מהאמירות חסרות הכוונה על-מנת להרדים ולהשתיק, בסגנון: הבנתי ועכשיו תצאו לי מהווריד.
כבר למדנו בדרך הקשה והכואבת, כי במקום שאין תכנון ואין יד מכוונת שמבינה ומטפלת בתהליכי מניעה, נוצרות להן בעיות ואז תהליכי הטיפול בהן לאחר שכבר נוצרו קשים מורכבים ויקרים הרבה יותר, וכמעט בלתי אפשרי להניב את מלוא התוצרים המצופים.
להמשך העצמת המחאה בכל אחד מהתחומים חשיבות מאין כמותה, ולמרות שטרם הביאה לשינוי מהותי היא מסמלת את היכולת של הציבור לייצר לחץ ולהשפיע בנושאים החשובים לכולנו.
נראה שרק כאשר יופעל לחץ חזק מספיק, כזה שיכניס חשש אמיתי מהתקוממות שיכול שתביא לאיבוד הפוזיציה השלטונית, נתחיל לראות את תחילת המגמה של ההתייחסות האמיתית לצרכי הציבור בתקווה שזו גם תביא לפתרונות הולמים.
