נניח שהייתי מועמד לרמטכ"ל או מועמד למנכ"ל
רשות השידור ושלושה אנשים נכבדים באולפן יום שישי צבעוני היו מסכלים אותי או מנסים לסכל אותי תוך שימוש בכלים מאוד-מאוד לא אתיים (באורח קיצוני שבקיצונים) - מה הייתי עושה?
התשובה היא - כלום. לא הייתי עושה כלום. אם גרמו לי נזק, אפשר אולי לתבוע נזיקין, אך מי שמשלם להם ודאי גם מבטח אותם, כך שגם אם אצליח בתביעה, אוציא הון כסף מכיסי, ולא אזיז להם את קצה הגבינה. בפועל אין מה לעשות, רק לכסות. כמו קג"ב ברוסיה - זה מצב, עובדה, פאקט.
קשה מאוד להילחם נגד כוחות האופל. ולמה אלה כוחות של אופל, הרי יש מועצת עיתונות ויש תקנון אתיקה ויש תקנון מועצה, התקנון מאפשר הגשת תלונה, ויש תהליך של טיפול בתלונה. על הנייר הכל בסדר. אז בואו נראה מה עקום, עקום בריבוע.
מועצת העיתונות היא גוף הנשלט בפועל על-ידי העיתונות. נכון שיש שם נציגי ציבור, ונציגי ציבור הם אולי רוב שם, אבל גם נציגי הציבור זקוקים לעיתונות, ואולי זקוקים נואשות לעיתונות. נציגי ציבור ללא עיתונות או עם עיתונות שלילית, הם כמו חמור בלי אתון, כך שבפועל נציגי הציבור במועצה ובנשיאות הם לדעתי חבורה של דגי-נוי צבעוניים באקווריום אחד גדול, והעיתונאים שמים אוכל, הם עולים למעלה, גומרים לאכול יורדים למטה, צוללים.
וכאשר הגופים השיפוטיים או המעין-שיפוטיים של העיתונות הם בידי העיתונאים בלבד, או יותר נכון בידי קבוצת עיתונאים חד-גונית אשר מתבשלת במיץ של עצמה, איך אפשר להתלונן נגד חבריה?
- והרי אם היא מתבשלת במיץ של עצמה, המיץ יכול להתעלם מהתלונה ולא לטפל בה כלל;
- ואם המיץ לא מתעלם, הוא יכול לקבור את התלונה בכל שלב בתהליך;
- ואם המיץ לא קובר, אז בית הדין של המיץ יכול לקבור.
כל-כך הרבה תחנות חיסול יש לתלונה המוגשת נגד השותפים למיץ, כך שיש אפס סיכוי לדעתי שתלונה נגד המיץ, בייחוד נגד ליבתו המבעבעת, תגיע לכלל החלטה רצינית, אשר תנקה ולו חלק מהסרחונות החוצה.
לעומת זאת, אם התלונה היא נגד עיתונאי שאיננו חלק מהמיץ הדביק:
- המיץ (שראינו כבר שהוא חסין אש) יכול לדאוג להגשת התלונה (במישרין או בעקיפין);
- והמיץ השולט במסדרונות המועצה יכול לדאוג שלא תיקבר על-אף שהיא מתה לגמרי, ומעלה צחנה עד השמיים;
- ובית הדין ודאי יכול לפזר אודקולון ולהושיבה על כיסא מכוסה בכאפייה כאילו חיה, רק לשמיעת פסק הדין וגזר הדין, ואז היא נאספת אל אבותיה ואימותיה תוך שהיא פוגעת ומזיקה בנפגעים האפשריים מן הפסק.
ולעיתונאי המיץ המקושרים היטב עם מיטב הכוחות במשק יש כוח פוליטי וכספי רב, אז קיימת סכנה רבתי להתלונן נגד המיץ. גם אם אינך עיתונאי, ודאי לא תתלונן אם אתה שכיר באיזה מקום (רוב האוכלוסיה) פן תחטוף איזו בעיטה שתעיף אותך מכל מקור פרנסה.
וראינו כאן חתול השומר על החלב, חתול גדול-ממדים שתפח ותפח ומאיים על המדינה ושלמותה, ועל עוד ועוד חלב המוגש ככל הנראה על-ידי טייקונים (לא יודע מה זה טייקונים, ראיתי את המילה טייקונים אצל
יאיר לפיד והיא נשמעת טוב – נדמה ששמעתי את המילה הזו גם בהקשר לעיתונים בבריטניה).
אלה המאפיינים המאוד-מאוד מתאימים למשטרים טוטליטאריים, אשר אצלנו מונהגים על-ידי שופטת בכירה בבית המשפט העליון בדימוס, תוך שהיא נותנת הילה שקרית ומכוערת של "צדק" לכאורה למוסד הטוטליטארי שהיא נשיאתו, ותוך שהיא מסכנת מאידך-גיסא את מעמד בית המשפט העליון, באשר הוא נראה כשותף למשטר הטוטליטארי הזה.
ומילא משטר טוטליטארי מדיני אשר יש לו גם חובות, לרווחת הציבור, לבטחונו, ליחסי החוץ שלו, הרי שבמקרה שלנו מדובר בשלטון טוטליטארי עם זכויות בלבד, זכויות ענק המחוררות חורי ענק בדוגית המזרח-תיכונית שלנו, מסכנות אותנו יותר מהחיזבאללה, מהטילים הסורים ומהגרעין האירני (מהרסייך ומחרבייך ממך יצאו), ואנו רדומים ונותנים לחלום הבלהות הזה לחסל אותנו.
ומי שחשב להתלונן אצל נציב הקבילות של
הרשות השנייה, אנא יחשוב פעם שנייה. לטעמי אפשר להגדיר את המוסד הזה כמועצת עיתונות זוטא. עדיף להשקיע את המעות בבורסה, לפחות שהטייקונים ירוויחו.
מתי נתעורר? לפני המבול? אחרי המבול? האם נקבל את הדרכונים בזמן? מישהו יודע כמה עולה קורס בפולנית? האם נספיק לברוח? והאחרון שלא ישכח לכבות את האור, מתים או לא מתים – תמיד נישאר ירוקים!
