הטעות המרכזית, וככל הנראה היחידה, בהצעת החוק הקוראת ל"עידוד הנקה" היא השם שניתן לה. הצעת חוק הדורשת את הסכמת ההורים למתן תחליפי חלב לתינוקם, אינה עוסקת בהנקה לבדה. בין אוהלי המחאה הפזורים ברחבי הארץ, הקוראים להוזלת מחיר הקוטג’ ולהדבקת תוויות על מוצרים מההתנחלויות - הצעת החוק של חבר הכנסת דנון היא מהלך מבורך עבור כולנו, אשר מצעיד את החברה בישראל לעבר עתיד בו זכויות אדם זו לא עוד סיסמה.
הצעת החוק הזו טומנת בחובה מסר חשוב מאין כמותו, לפיו כל אישה אחראית באופן בלעדי לגופה ולתזונת תינוקה. הצעת החוק הזו מקדמת זכות אשר רובנו נלחמות עבורה יום-יום - זכות הבחירה. בצד זכות זו, כמו בצד זכויות אחרות, ישנן חובות. החובה לשקול אלטרנטיבות, להתלבט, החובה להכריע באופן עצמאי ומבלי שאחר יקבל עבורנו את ההחלטה. החובה להתמודד בעתיד עם השלכות בחירתנו. ועל זה היה אומר סבי שייבדל לחיים ארוכים כי "החיים זה לא בונבונצ’יקל".
נדמה כאילו האינסטינקט הראשוני של רובנו, הוא לצעוק נגד ההצעה, שכן היא עשויה להחריף את טרנד ההנקה והלחץ המופעל על יולדות כתוצאה ממנו. אני לא חולקת על העובדה שהנקה מעוררת שאלות נוקבות וההחלטה שלא להניק עשויה לגרום לתחושות קשות בקרב אימהות. אבל אין זה עניין ייחודי להנקה. ניסיון החיים המועט שלי הביא אותי להבנה אחת בסיסית - הורות כרוכה בהתלבטויות מורכבות ונקיפות מצפון. יום-יום, שעה-שעה. זו המשמעות של אחריות. אני חושבת שאוכל לחיות עם הידיעה הזו, ובלבד שהזכות להחליט בהכרעות חשובות תישמר בידיי.
ההחלטה לכתוב על אודות הנושא בפומבי, הלכה וגברה יחד עם התדהמה שלי על התגובות העוינות נגד ההצעה. מאז אושרה הצעת החוק בקריאה טרומית, נאמר כמעט הכל נגדה ונגד "בריוני ההנקה" שבראשה. מרבית ההתייחסויות בהן נתקלתי, יוצאת נגד כל מה שקשור בה - החל בזהות מציע ההצעה (אשר בשל היותו חבר כנסת, נבצר ממנו פיזיולוגית להניק), דרך שמה המתריס כהצעה המעודדת הנקה (השם ישמור) וכלה בהיותה מסווה לעיקרון הפופוליסטי, עיקרון החזרה לטבע (השם ירחם). אז נכון שלמען הסדר הטוב, עדיף היה אילו ההצעה הייתה מנוסחת בידי אישה. עדיף היה אילו ההצעה הייתה נקראת בשמה האמיתי - "מתן זכות בחירה ליולדות". עדיף גם היה אילו עיקרון החזרה לטבע היה ממתין עוד עשור כדי שתיאוריות לפיהן
הנקה זה כמו אורגזמה והנקה
אחרי גיל שנתיים לא ישתרבבו בהצעת החוק המקנה זכות בחירה ליולדות.
האינטרסים העומדים מאחורי החקיקה ואחרי ששמנו בצד את הביקורות הנוקבות, בואו נבין על מה מדובר. להלן עיקרי הצעת החוק (לנוסח המלא - לחץ כאן):
1. מטרת החוק היא "לקדם הנקה תוך שמירה על זכות האם לבחור את אופן הזנת תינוקה".
2. חוק אוסר על "פרסום, קידום מכירות ומתן תרומות וטובות הנאה במוסדות בריאות". לאלו המתלבטים אזכיר, כי הביטוי ‘טובות הנאה’ מעורר ברובנו סלידה כשמדובר בפוליטיקאים.
3. אספקת תחליפי מזון למוסדות בריאות מותרת על-פי החוק, אולם "באופן שימנע עידוד לשימוש בהן" תמורת מחיר "המשקף את עלות הייצור", כאשר אין לציין על-גבי אריזת המוצר "את שם המוצר, שם המותג, סמליל היצרן או פריט אחר אשר יכול לזהות את היצרן או את המוצר". מהרגע בו עוזבים את בית החולים, נגמרו המתנות והורה אשר בכוונתו להזין את ילדו בתחליפי חלב ישלם על כך במיטב כספו. לכן, מוטב יהיה לו שההחלטה על סוג תחליף החלב תיעשה מבחירה מודעת והכרה בעלויות המוצר כבר בימים הראשונים של השימוש. במצב הקיים, בעבור מתנה הניתנת למשך יומיים אנו עתידים לשלם כשנתיים. מישהו חוץ ממני חושב על הדמיון המפליא לטכניקת שיווק סמים?
על-אף התייחסותי להצעת החוק ככזו המקנה זכות בחירה ליולדת, סעיף זה מחדד את האינטרסים העומדים מאחורי החקיקה ולרגע נדמה שאף מדובר בחוק האוסר את ניצול מצוקתה של היולדת. סביר להניח כי אימהות מתורגלות, אשר באמתחתן ילד או שניים, כבר מכירות את עצמן ואת האופן בו יבקשו לנהוג. כך גם לגבי נשים אשר החליטו באופן נחרץ לגבי רצונן להניק או שלא להניק. אולם אימהות טריות, או אלו המתלבטות לגבי אופן הפעולה, עשויות להיות במצוקה של ממש בימים הראשונים שלאחר הלידה. שיווק אגרסיבי (ועוד במסווה חינמי), מבלי להעמיד בפני הצרכן את מגוון האפשרויות העומדות בפניו, גובל בעושק.
4. הסעיף הבעייתי ביותר בהצעת החוק הוא סעיף מספר 5, לפיו "בית חולים לא יזין יילוד בתרכובת מזון לתינוקות אלא אם כן אישרה זאת האם בחתימה". במציאות הקיימת היום, אם המבקשת להניק מתבקשת להצמיד לעגלת תינוקה את השלט "אני תינוק יונק" בטרם יישלח לתינוקייה. ואני שואלת אתכן, מה זה השטויות האלו?! מישהו באמת מצפה להתחשבות האחות (חסרת האונים אגב) באותו השלט, כאשר מולה מקהלת תינוקות מזמרים? במצב הקיים, טרם עיגון זכות הבחירה של האם בחקיקה ומבלי שיש צורך בחתימת האם בה היא בוחרת את אופן הזנת תינוקה, ברירת המחדל הניצבת בפני אותה אחות, היא להאכיל את התינוק בתחליף חלב. עם יד על הלב, אילו הייתי אני אחות, כך אני הייתי עושה.
ראוי לציין בהיבט זה, כי החוק עתיד להקשות על התנהלות מחלקת היולדות במרבית בתי החולים. בדומה לשאר החוקים הקשורים בהגנה על זכויות הפרט (והחולה במיוחד), החוק המקנה ליולדת את זכותה לבחור, מערים לא מעט קשיים וביורוקרטיה על התנהלות המערכת. בעיני, כשמדובר בנושא כל-כך חשוב (ושוב, הנושא איננו הנקה כי אם זכות הבחירה), ההכרעה בין האינטרסים המתנגשים היא ברורה. למתלבטים אציע את הניסוי המחשבתי הבא - מי מכם היה מוכן להיכנס לניתוח בהרדמה מבלי להעלות על הכתב את ההליך אותו הוא עתיד לעבור ומבלי לאשר זאת בחתימתו?
5. הטופס על גביו אמורה האם לחתום, במידה שאין היא מעוניינת להניק, עתיד לכלול "מידע לעידוד הנקה". לא מעוניינת? זרקי אותו לפח, בדיוק כפי שאת עושה עם עשרות ברוז’ורים חשובים הרבה פחות המגיעים לפתח ביתך, ובלבד שזכות הבחירה האם להניק או לא תישמר בידייך. לאלו הטוענים כי מטרת החוק תגביר בקרב אימהות שאין באפשרותן להניק את נקיפות המצפון הקיימות ממילא, מידע לעידוד הנקה לא יינתן "בנסיבות שבהן ההנקה אינה מומלצת או אינה אפשרית מטעמים של סיכון רפואי לאם או ליילוד".
6. אישרה האם את מתן תחליפי החלב לתינוקה? "אחראי בית החולים ליידע את הורי היילוד בצורך בהזנה בתרכובות מזון לתינוקות ולתת הסבר על אופן השימוש בהן, לרבות הכנתן הנאותה ושמירה על כללי היגיינה נאותים".
זה כל הסיפור. כמה פשוט, ככה יפה.
מעבר לעובדות היבשות, הצעת החוק מהווה אימוץ
הקוד הבינלאומי של ארגון הבריאות העולמי לשיווק תחליפי חלב לתינוקות, עליו חתומה מדינת ישראל. הצעת החוק גם מהווה
תיקון לעיוותים הקיימים היום בשוק תחליפי החלב ועתידה לפתוח את שוק תחליפי החלב ל
תחרות הוגנת, באופן שעשוי להיטיב דווקא עם אלו שיבחרו שלא להניק. אבל אולי מוטב שאשאיר הצדקות מסוג זה למביני דבר או שניים בכלכלה, ברגע שיתפנו ממלחמתם הצודקת במחיר הקוטג’ המופרך.
אסכם בגילוי נאות. למעט ארבעת האחיינים המקסימים שלי, הקשר ביני לבין תינוקות בשלב זה הוא מקרי בהחלט. אני אישה בת 26, רווקה, ואין בכוונתי להביא ילדים בעת הקרובה. לאלו מכן המרימות גבה בשלב זה, אומר בפה מלא כי
אני גאה להרים את קולי, אפילו שלא באים לקחת אותי. זו מלחמה אחת מני רבות, על זכות אוניברסלית, זכותי לבחור. גם כשכבר אגיע לחדר לידה (לשמחתה של אמי הפולנייה) - אינני בטוחה כלל וכלל שאניק, ולו יום אחד. ייתכן בהחלט ש’לא יהיה לי חלב’, או שסתם לא יתחשק לי לשעבד את עצמי למען אחר. בדיוק בגלל שאני גברת לגופי, אני דורשת לחתום על זה.
