אני ימני. אני ימני כי זהו שקלול דעותיי, השקפותיי ואמונתי. אני מאמין בציונות, במדינה של העם היהודי שחייבת לשמור על רוב יהודי, בזכותנו על הארץ הזאת. אני גם יודע שלא כבשנו דבר מהמדינה של הפלשתינים, כי מעולם לא הייתה ישות כזאת. אני יודע בדיוק איזו מדינה שלטה ביהודה ובשומרון עד למלחמת ששת הימים, וזו לא הייתה פלשתין. אני מכיר את כל הגורמים בתהליך התעמולתי והאינטרסנטי שבאמצעותו סולפה ההיסטוריה והפכה אותנו לכובשים ולקלגסים, תהליך שהושתת על עקרונות התעמולה הפשיסטית-סטליניסטית, שטיפת מוח שיטתית ומתמשכת שצרבה בתודעה של דעת הקהל העולמית את מושגי היסוד המסולפים והפכה את ישראל למדינה שהלגיטימיות שלה מוטלת בספק.
אני ימני שמודע ותומך ללא סייג בזכויות של אזרחי המדינה שאינם יהודים, הזכות להיות אזרח שווה-זכויות, תוך נאמנות מוחלטת למדינה כהגדרתה ומהותה – מדינת העם היהודי.
אני ימני פרקטי שמודע לתהליכים המדיניים שהתרחשו ומתרחשים בעשרים השנים האחרונות, ימני שמקבל את עיקרון המדינה הפלשתינית המפורזת שתקום בגבולות בטוחים ומוסכמים, וזאת תוך שמירה על גושי ההתיישבות העיקריים ביהודה ובשומרון וסיפוחם המלא למדינת ישראל.
ימניותי הולכת וגוברת ככל שהשמאל הרדיקלי הולך ומקצין. אני רואה בפעולות ההסתה וההמרדה של השמאל הרדיקלי התהוות של "גיס חמישי" מובהק, שנושא בחובו פוטנציאל של סיכון קיומי למדינה. אני חושב שהמדינה מגלה סלחנות מופלגת שאינה במקומה כלפי התופעה ההרסנית הזאת.
אני ימני בהשקפותיי המדיניות, אבל אני שמאלני בדעותיי החברתיות. אני רואה את ממשלת הליכוד מנהלת מדיניות חברתית שהורסת את החברה בישראל. אני רואה את מצוקת שכבות הביניים שמצבן מחמיר משנה לשנה, את המיסוי העקיף שמעלה את יוקר המחיה, מוצרי הצריכה, תשלומי החשמל, המים, הארנונה, המכונית הפרטית שהפכה למחלבת כסף, עלויות הביטוח הדרקוניות של רכב חסכוני דו-גלגלי, את המס ההזוי על הדלק ועלויותיו הבלתי נסבלות, את מחירי הדיור המפלצתיים, המשכנתאות שהופכות יותר ויותר לבלתי ניתנות לפירעון, את העלויות המטורפות של מערכת החינוך ומוסדות ההשכלה הגבוהה בפרט, ובעיקר את סדר היום המעוות של ממשלת ישראל שמתגאה בהישגים שמשמעותם קופת המדינה גדושה בכסף, עשירון עליון שהולך ומתפקע מעושר ושאר האזרחים נאנקים ונלחמים לשרוד חודש אחר חודש. אני לא מבין למה הכסף הזה צריך למלא את הקופה במקום להקל באמצעותו את הנטל הכבד מנשוא שעל כתפי הציבור.
אני רואה את בניי ובנותיי שסיימו שירות צבאי קרבי ופיקודי, מנסים להיאחז בציפורניהם (ובציפורנינו) במשרות שאינן מתגמלות, בהלוואות שנלקחות חדשות לבקרים, הלוואה שמנסה להחזיר את קודמתה, כדי להגיע לדיור משלהם, להשלים לימודים והעיקר לעבור את החודש מבלי שפקיד הבנק יתקשר ויאיים בסגירת החשבון. אני שומע מהם ומחבריהם דברים שאינם נעימים לאוזניי על עתידם במדינה הזאת, מדינה שבראייה היסטורית מהווה את הנס היחיד, המובהק והממומש שקרה לעם היהודי באלפיים השנים האחרונות, נס שחיי המדף שלו הולכים ומתקצרים.
