שתיקת התצפיתניות הרבה מביטחון ישראל - ובעיקר, מהביטחון השוטף מוטל על כתפיהן של התצפיתניות, חבורה קטנה יחסית של חיילות בחיל האיסוף הקרבי (שהיה פעם חיל המודיעין), הפרוסות בזירות המבצעיות מול צגי התצפית. עליהן ועל עירנותן נשען הרבה מביטחוננו. כמי שמתנגד עקרונית לגיוס בנות לצה"ל, אני קורא בדאגה את המתפרסם על התצפיתניות, כיוון שזה מאושש את דעתי על שירות החיילות בצה"ל: אין כוונה אמיתית לשוויון, אלא לניצול. נותנים לחיילות לעשות, בעיקר, מה שלא-נחשב ליוקרתי בעיני החיילים, ומנצלים אותן ואת רצונן הטוב להגן על המולדת. הדוח האחרון של נציב קבילות החיילים מספר על התעמרות בתצפיתניות ועל אי-מתן תנאים הוגנים לשירותן - מחסור באוכל ובשירות רפואי. "תנאי השירות של תצפיתניות - פגיעה בכבוד האדם" - אמרה הכותרת על הדוח. כחייל ותיק, שעשה לא-מעט שמ"פ קרבי, אני יודע, שזה גורלם המר של המסופחים. עניי עירך קודמים, ואם המסופח אינו עומד על זכויותיו בתוקף - ידרסוהו. ארבע תצפיתניות מפיקוד הצפון הואשמו השבוע בבית-דין צבאי, כי השמידו רכוש וחרגו מסמכותן עד כדי פגיעה בבטחון המדינה - לאחר שהארבע נתפסו כשניתקו את המחשבים בעמדת התצפית, והלכו לישון. התצפיתניות קובלות על תנאי שירות קשים מאוד. אמיר בוחבוט דיווח באתר וואלה חדשות: "בני משפחתה של אחת [מארבע] החיילות אמרו לפני הדיון כי 'התביעה הצבאית החליטה להתעלם מאחריות המפקדים בעניין וגם הם צריכים לעמוד לדין. דוח נציב קבילות החיילים מדבר בעד עצמו. המפקדים ידעו על הבעיות ולא פתרו אותן'. לדברי המשפחה, 'מתפקידם היה לטפל בבעיות שהוצגו בפניהם לעומק'. עו"ד אילן כץ, המייצג את אחת החיילות, אמר ... 'דוח נציב קבילות החיילים העוסק בתצפיתניות הוא דוח חמור מאוד ויהיו לו השלכות דרמתיות על מהלכי המשפט'". וכדי להבין, שאין זו בעיה רק בפיקוד הצפון, קראתי את לילך שובל, הכתבת לענייני צבא של ישראל היום, שמספרת, כי תצפיתנית נבסיס עטרות, לא הרחק מירושלים, תישפט בחשד ל"שבירת שמירה". "לוחם מג"ב נכנס לחמ"ל התצפיתניות וצילם לפחות אחת כשעיניה לא על המסך. בצה"ל ציינו אתמול כי התצפיתניות 'חייבות להשאיר את העיניים על המסך כל הזמן. הן העיניים של המדינה. אי-הסתכלות על המסך עלולה להוביל לסיכון רב של כוחות ולפגיעה באיסוף מודיעין'".

נוכלים ושוטים - ואולי גם שימושיים

מאות, המתכנסים תחת מחאת האוהלים, אינם יודעים מי מניע את המחאה, שהם בה לא יותר מבשר תותחים, ומה כוונותיו. לפי השיטה הטובה והישנה, 'עקוב אחרי נתיב הכסף', קל לראות מי תופר את החוטים במחאה, ולהבין את כוונותיו - למרות שהן מוסוות במיטב יכולתו. לצערי, אין לי דבר טוב להגיד על הממשלה - חוץ מהשאלה הקלאסית, ברוח משל יותם, מי יכול להחליפה?., נפוליאון דה לה שמאטע, הנוכל ממגדלי אקירוב?, הדמגוגית שלי יחימוביץ ואדון עמרם מצנע, הצדיק הצנוע, שאינו מוכן לענות לשאלות מטרידות לגבי עברו?, או ציפי לבני, הקריינית הדגולה של דברי ההבל, שכותבים לה אדלר וארד?. אכן, אלמן ישראל. ראינו בקושי במיקרוסקופ אלקטרוני משוכלל את השיפורים הגדולים, שהנהיגו ברעש גדול, בתופים ובצלצלי שמע, במהפך 1992, או את חידושי נפוליאון בכבודו ובעצמו. חוץ מבריחה כללית ומבוהלת מכל נכסי המדינה, כדי להביא את אויבינו אל לב ערי ישראל, לא נעשה דבר. ויש לי עוד תמיהה - כל זב וצרוע נוסעים בתום שירותם הצבאי, או אפילו גם בתום התיכון, לטייל ברחבי העולם כאילו אין מחר. למה אני צריך לממן ממִסיי דיור לכל ההמונים, שטסים לכל מיני חורים מלוכלכים על גבי הגלובוס, ואחר כך רצים להתגורר בתל אביב? הממשלה - כל ממשלותינו, ואין אחת שחריגה בזאת - ברוב טמטומה מסייעת למגמה זו, כיוון שאינה מפתחת מגורים, תעסוקה, ומוסדות להשכלה גבוהה ולמחקר בפריפריה - אפילו לא בירושלים - ואינה דואגת לתחבורה ציבורית נוחה מהפריפריה למרכזי התעסוקה, שנוצרו במחדליה, בעיקר, בגוש דן ובאזור הרצליה. אפילו מהשרון, מקום מגוריי, קשה להגיע, בכל שעות היום, להרצליה ולגוש דן, ובשרון דירות ובתים אינם זולים כלל, למרות שעיקרו קרקע של מינהל מקרקעי ישראל - כלומר, קרקעות מדינה. מחאת האוהלים היא תשובת הנוכלים לכיכר אלתחריר בקהיר. כמו שם, גם כאן, בסוף ייהנו ממנה רק הנוכלים, שתכננוה, ותמרנו את השוטים לפעול למענם.

שוב רימו במפקד ב"עבודה"

אין כמו מסורת, ובמפלגת "העבודה" שוב רימו במפקד החברים - כמיטב מסורתה. מימי סלאח שבתי, כשהמעברות חולקו כשלל פוליטי בין עסקני המפלגות, כדי שיהיה להן בשר תותחים להוליכו בשוט אל הקלפי, ועד לימינו, אי-אפשר לנהל מערכת בחירות ב"עבודה" בלי זיופים, בלי רמאויות ובלי קבלני-קולות. זה לא רק בלתי אפשרי, אלא גם בלתי נעים ומשעמם. ואשאל שאלה רטורית - ואיפה המשטרה והיועץ המשפטי, שכה הרבה טחנו את אזנינו בקשקושיהם הנבובים על שלטון החוק? כמו בפרשת "עמותות ברק", המשטרה היא קוף אחד גדול, מפוטם ומגושם - אינה שומעת, אינה רואה, אינה מדברת; ובעיקר, מבינה את מי היא צריכה לשרת במחדליה. לכן, אני מבטיח, שגם בבחירות הבאות ירמו ויזייפו במפלגת "העבודה" - כי זו דרכה. והרמאים ומגלגלי העיניים הללו רוצים להיות אלטרנטיווה. למה?!

איזה מסכנים החקלאים

יש בלבי רחמים גדולים על החקלאים - גם מתוך היכרות די טובה עם הענף. אדם צריך להיות אידיוט מושלם, כדי לקוות להרוויח משהו מזה שיזרוק את כספו על זרעים ועל שתילים, שהוא מפקיר באדמה לחסדי שמיים, נציבות המים ומזיקים. ואז הוא מתחיל לטפל בשדותיו, שנובטים, מלבלבים, מניבים, ומושכים מזיקים וגנבי יבול. ואם היה לו מזל, ויש לו יבול ראוי, והשוק קיבלו במחיר סביר - הוא יעשיר את המתווך (פעם זו הייתה תנובה, שהוקמה, כידוע על-ידי החקלאים, כביכול למען החקלאים, והפכה לאויב הציבור והחקלאים, שהיו בעליה) שיעשה על גבו ועל גבינו קופה לא רעה. וכבר כתב המשורר (וזה נכלל בתפילת המזון) - "הלוך ילך ובכה נושא מֶשך-הזרע, בוא-יבוא ברינה, נושא אלומותיו" (תהלים קכ"ו, ו'). ובגרסה אחרת של בן זומא (ברכות נ"ח, דף א'): "כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואח"כ אכל, ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנין לפניי ...". אחרי צאתו לגמלאות היה לאבי המנוח לול קטן, שפרנסו די בכבוד עד מותו. כסטודנט, לא הבנתי למה הוא מוכר את פטימיו במחיר, שאינו מתקרב למחיר השקית, שבה ארזו לי בסופרמרקט בקריית היובל את העוף. כשניסיתי לרדת לעומקה של השיטה הקלוקלת, שהנהיגו בארץ, כדי לדכא את היוזמה החופשית, וכדי לשלוט ביד רמה בכל חלק ממרכיבי החברה והכלכלה, הבנתי - הרבה לפני שיעורי הכלכלה - כמה מסכנים החקלאים. לכן, אל תאשימו את הרפתנים במחיר המופקע של הקוטג' הישראלית, אלא את כל המתווכים למיניהם, שרוכבים על גבם, ומוצצים את דמם ואת דמנו באישור הרשויות, שאדישות לשוד החקלאים וצרכניהם. ודוגמה עכשווית: אגרקסקו, חברה ממשלתית לייצוא חקלאי, פושטת רגל (השד יודע בגלל מי?!), והיחידים שמשלמים על כך הם החקלאים. זאת, כיוון שהיו מספיק טיפשים לעבוד עם אגרקסקו, והפקירו בידיה את יבוליהם, ועתה צריכים להיאבק, כנושים לא-חשובים, על כספם, המונח (אם לא גז ונעלם כדרך כל כספי החברה) בגזברותה, לארח שהחברה שיווקה את תוצרתם ברחבי העולם.