לפני יומים המחנה הלאומי הרכין את ראשו בשל לכתה של גברת שולמית שמיר, אשתו של
יצחק שמיר רה"מ לשעבר ולוחמת לח"י. היום, כשלא הספקנו להתאושש מהבשורה המרה, נמצא את עצמנו שוב מרכינים ראש באזכרה הממלכתית של ז'בוטינסקי - 71 שנה ללכתו, ללבו אשר נדם.
ז'בוטינסקי היה הרבה דברים. הוא היה סופר, הוגה דעות, מהפכן בדרכו, הלך כנגד הזרם והציע רעיונות אחרים, יש יגידו טובים יותר. הוא היה ממקימי ההגנה היהודית באודסה, הקים את הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה יחד עם יוסף טרומפלדור, הקים את ארגון "ההגנה" בירושלים כתגובה לפרעות ביהודים, ולאחר מכן היה המפקד העליון של האצ"ל. בגלל כל מעשיו ובגלל פועלו הוגלה מהארץ, מאהבתו ולא הותר לו לחזור עד יום מותו .ז'בוטינסקי היה דברים רבים אבל את רובם אפשר להגדיר במשפט אחד - ז'בוטינסקי היה איש שאוהב את עמו ומולדתו ונלחם למענם.
בגלל שאי-אפשר לעמוד על כל פועלו של ז'בוטינסקי בכתבה אחת אגע במספר נקודות בלבד.
"אם לא תחסלו את הגולה, הגולה תחסל אתכם" ז'בוטינסקי הבין את הסכנה שבגולה והחל להזהיר מפניה. החל להגיד ליהודים לברוח ממנה. הוא גם היה אחד מהיחידים שהבינו את הסכנה שנשקפת מגרמניה הנאצית, והיה ידוע בכך שאמר שאולי גרמניה תתחזק אבל ליהודים אין מה לחפש שם, ליהודים יהיה מסוכן שם, ואכן כך היה. מי שהקשיב לז'בוטינסקי ועזב ניצל, מי שלא, לצערנו הרב לא ניצל.
האמרה "אם לא תחסלו את הגולה,הגולה תחסל אותכם" הוכיחה את עצמה כנכונה ועדיין גם בימנו, כמו חלקים רבים מתורתו של ז'בוטינסקי, נכונה גם היום ולא רק ליהודים שבגולה אלא גם לנו. עלינו ללמוד להקשיב יותר לעצמנו ופחות לעולם שכן, אם לא נחסל את הגולה, סופנו שהיא תחסל אותנו.
"שני חלקים בליבי, שני שערים בו. האחד הוא לעמי; השני לתרבות, לספרות, לעט" כמו שרשמתי בתחילת המאמר,ז'בוטינסקי היה דברים רבים, היה איש תרבות, סופר ואוהב עמו ומולדתו. ז'בוטינסקי תמיד אמר את הדברים הללו בפה מלא - אני אוהב את עמי, את מולדתי ואת הספרות והתרבות. ז'בוטינסקי היה אדם דגול ומיוחד, בעל עניין רב ובעל כשרון רב.
"שתי גדות לירדן, זו שלנו, זו גם כן" ז'בוטינסקי לא היה מוכן לוותר על הארץ היחידה שלנו והיה מוכן להלחם עד טיפת הדם האחרונה. אם זאת הוא לא היה איש מלחמה, לא אהב את המלחמה, אך ידע שאין דרך אחרת, שחייבים להגן על הבית, שזה או להלחם או למות ולהפסיד ולזה הוא לא היה מוכן בשום אופן.
"כי שקט הוא רפש, הפקר דם ונפש, למען ההוד הנסתר" ז'בוטינסקי לא היה מוכן לשבת בשקט, ואף אמר ששקט לא טוב, שחייבים לפעול, חייבים ליזום וחייבים להיות המובילים אחרת אנחנו נובל אחרי מהלכים ואנחנו נפגע. ז'בוטינסקי היה מוכן להקריב למען "ההוד הנסתר", למען העתיד הטוב יותר, למען הדורות הבאים והדורות הנוכחים, למען ארץ ישראל, למען המולדת.
אסיים כמו שהתחלתי את הכתבה. דברים רבים ניתן להגיד על ז'בוטינסקי. הוא היה עולמות שונים בבן אדם אחד, היה סופר ואיש תרבות ומצד שני היה איש אשר אוהב את עמו ואת ארצו. כתבה אחת ואפילו 10 לא יוכלו לעמוד את גדולתו של אותו האדם, ולהציג את כל צדדיו המרתקים. אסיים במשפט שלו שאני אישית חי על פיו והוא האני מאמין שלי: "אוהב אני את עמי ואת ארץ ישראל: זה ה'אני מאמין' שלי, זו מלאכת חיי, ואין לי צורך עוד בשום דבר בעולם".
יהיה זכרו של גדול ההוגים הציונים ברוך. לא נשכח לעולם את מה שעשה למעננו, לא נשכח לעולם את אותו האדם, לא נשכח את אותו האחד שלבו נדם לפני 71 שנה.