מורה בשם יורם גלילי היטיב לבטא את המצב: "כי זה לא רק הדיור, ואיזו בעיית נדל"ן, זו הגישה החזירית כולה, זה פער המעמדות, זו הדרך שבה הממשלה בגדה בעמהּ". גם גלית חמי תיארה זאת לא רע: "קפיטליזם אינה מילה גסה כלל ועיקר. אלא שעולה הרושם שבדרך ליישום כלכלת שוק חופשי בישראל, מקבלי ההחלטות שכחו את הנכס החשוב ביותר שיש למדינת ישראל - אזרחיה". אנו שמחים לראות שסך-הכל יש הבנה כלשהי של המצב, אך עדיין לא מספיק מקיפה. הכיוון נכון, אך אין לנו קצה קצהו של מושג לגבי חומרת המצב. ננסה להשלים את החסר. לו הייתי יכול לראיין את אחד מראשי הממשלה, הייתי שואל אותו: תאמר לי בבקשה, מדוע אתה מרסק את המדינה? מה יש לך, מה, למען השם, עובר עליך? למה אתה יונק מהציבור את כספו ומדרדר אותו לעבר התרסקות חברתית, תוך הזרמה מתמדת של משאבי הכלל לעשירים? אם הוא לא היה מסלק אותי, הוא היה עונה מן הסתם בטון מרשים שהשקפתי שגויה, יש לממשלה משנה כלכלית סדורה והיה מונה את הישגיו. הוא היה יוצא מזה בקלות, פוליטיקאים מומחים בזה. תשובה עניינית לא היינו מקבלים, אבל אפשר לנחש אותה. הממשלה מאוהבת למדינה יש הוצאות עצומות, כיצד ניתן לממן אותן? כמו כל מנכ"ל מצוי של חברה מסחרית בתקופתנו, הוא יקצץ כמובן היכן שהוא יכול, כלומר לחלשים: יעסיק עובדי קבלן בתנאי עבדות, ידרוש מעובדיו "נכונות לעבודה מאומצת" (על חשבונם, אחרת יפוטרו), ישפץ לובי מפואר ללקוחות תוך הזנחת תנאי העבודה של העובדים, וכולי. ברמת המדינה, פקידוני האוצר נדרשים לאמץ את מוחותיהם הקודחים כדי לדלות רעיונות יצירתיים מהיכן ניתן למצוץ מהציבור יותר. אז יש מיסים עקיפים ועוד המון טריקים ושטיקים, שלא כולנו מכירים מספיק. בהחלט יכול להיות מעניין לדון ולדוש בהם, ללבנם ולחשוף אותם אחד לאחד (לתשומת לב התקשורת). איך אמר עיני: הממשלה מאוהבת במיסים שלה... ומה שכחנו? מה שהאינטליגנטים הללו (ראשי הממשלה) שכחו, שמרוב התלהבות לדאוג למדינה, הם שכחו בכלל בשביל מה היא קיימת. לא נורא, אני מוכן להתנדב לשמש זמנית על תקן "מזכיר המדינה", אז הנה התזכורת: המדינה קיימת למען אזרחיה! אופס, איך שכחנו? כך מרוב דאגה למדינה, היא יונקת את כספי אזרחיה. ראש הממשלה התורן מבסוט עד הגג: הידד המדינה צומחת, רק שבינתיים ישנה תופעת לוואי קלה: האזרחים מתרסקים. התהליך הזה נמשך עשרות שנים, וככל שעובר הזמן תוצאותיו ההרסניות ניכרות יותר ויותר. נתניהו, יחד עם חבריו לדיר החזירים הקפיטליסטים: שרון, ברק, אולמרט ושות', היו ועודם שקועים עד צוואר בהגשמת אותה תרבות של יניקת משאבי הציבור והזרמתם לעצמם ולחבריהם. זה שהם לא הבינו את תוצאות מעשיהם, היו להם כוונות טובות וזו הייתה מדיניות שנועדה לצמיחה, כל זאת ועוד הם יוכלו לומר בכיף בבית המשפט, כאשר הם ישבו שם על ספסל הנאשמים בעוון ביצוע פשעים חמורים נגד הציבור והאנושות. להלן ראשי הפרקים כהכנה לכתב האישום: שוד הקופה הציבורית, דרדור המשק והפיכתו לשוק עבדים, הובלת המדינה לקריסה חברתית כוללת, הגדלת הפערים עד כדי הובלת המדינה קדימה לתהום לקראת הפיכתה למדינת עולם שלישי, שיסוי הציבור זה בזה תחת הכותרת של תחרותיות ומצוינות והפיכתו לעדר של אגואיסטים, תוך ריסוק החברה וגרימת סבל עצום לאינספור בני אדם. בינתיים, עד שיוקם טריבונל לאומי לפשעי האליטות ועוזריהן, אנחנו ננסה להבין מה בדיוק קרה כאן. מחאה או מחמאה? יש פרשנים המשבחים את הישגיה הכלכליים של הממשלה, יחד עמם יש רבים המשוכנעים שמצבה של המדינה נפלא. אי-אפשר להתייחס בביטול לכלכלנים המחמיאים לממשלה, מצד שני יהיה מגוחך לחשוב שהמחאה הגדולה שקמה היא חסרת בסיס ומתפנקת, ונועדה רק להפיל את הממשלה מסיבות פוליטיות גרידא. אז מהי האמת: קטסטרופה או גן עדן? האם באמת מצבנו מצוין, רק שכחו להודיע לנו את זה?... דבר אחד ברור: כאשר אנחנו מתווכחים בינינו האם המדינה שלנו נמצאת בקריסה חברתית כוללת או בצמיחה נהדרת, אין אינדיקציה טובה מכך שאנחנו מבולבלים. המאה העשרים ואחת שכחה כבר מתי היא הגיעה, ועדיין אין לנו מושג אם טוב לנו או רע לנו! זה אומר שאנחנו סומים, עיוורים, בורים, מבולבלים, אין לנו מושג היכן אנו חיים. תרבות הצריחה התשובה בדרך כלל, במקרים כאלו של סתירות לכאורה, היא: פרספקטיבה. יש מי שמסתכל על המדינה כגוף, ויש מי שמסתכל על הפרטים המרכיבים אותה, כלומר האזרחים, החברה, המבנה החברתי. נתניהו, יחד עם יתר גדולי האומה, לא סופרים את האזרחים הקטנים, יש להם מטרות גדולות וחשובות. מדינה היא גוף עצום עם המון צרות, אם יהיו עוד קצת צרות או אפילו הרבה צרות, האם זה מה שירעיד להם את הפופיק? לא ממש. אם יצרחו רק העובדים הסוציאלים או גם הרופאים, אם יצרחו מאה אלף עניים או מיליון עניים, מבחינת גדולי האומה זה היינו הך (עד שזה מתפוצץ להם בפרצוף, כמובן). המדינה צמחה, ואזרחיה? על משקל המשפט "הניתוח הצליח והחולה מת" אפשר לומר בציניות: "המדינה צמחה ואזרחיה נבלו". שתי הפרספקטיבות נכונות, אך כפי שאמרנו קודם: את הדברים החיוביים שעשו למען המדינה, יוכלו גדולי האומה לומר להגנתם בשלב הטיעונים לעונש. מה שאותנו מעניין כרגע להבין הוא: שאנחנו סומים בעלטה. התעוררנו פתאום, לאחר עשרות שנים!!! בהן המדינה דהרה קדימה בהתלהבות, עם מעצורים מקולקלים (כמו בפרסומת של הביטוח), בלא שהצליחה להבין בכוחות עצמה לאיזה אסון היא כל-כך ממהרת. בוקר טוב נתניהו זו בדיוק השאלה שבלהט המחאה שכחנו לשאול: מדוע את כל הדברים שנתניהו פתאום עושה עכשיו (ועוד יעשה בעתיד כתוצאה מהמאבק), לא עשו עד כה? מה זה בעצם אומר עלינו, שאלמלא המחאה המדינה הייתה יכולה להמשיך לטוס בהתלהבות קדימה לתהום מתוך שינה מתוקה, עם עיניים עצומות לרווחה עוד שנים רבות?... זה אומר דבר פשוט מאוד: המערכת פשטה את הרגל! כל המנגנונים, כל המומחים, כל הכלים הכי מתקדמים לניהול חברה שאותם אנחנו כה מעריצים (חוק, דמוקרטיה, כלכלה) כולם אימפוטנטים, כולם כולל כולם כשלו. כך מתנהלת החברה האנושית בתקופה הנאורה: כולם שועטים קדימה, אצים, רצים, דוהרים, מתלהבים, ואין שום דרך לעצור לרגע אחד את המערכת ההיסטרית הזו, בסך-הכל כדי לשאול אותה שאלה אחת קטנה: לאן?... מזכיר לכם משהו? לי זה מזכיר את המשבר הכלכלי בארה"ב ובאירופה שפרץ לאחרונה. המסקנה מהמשבר הזה: כל המומחים שווים ל... (כל אחד ידמיין את האיבר החביב עליו). כשצריך אותם באמת, הם נחשפים עם המכנסיים למטה. מיידוף הוא כנראה רק סימפטום לעולם שלם של מומחים עירומים שכולם לובשים בהידור בגדי מלך "דנדשים". שוב האליטות גילו הצטיינות בדאגה לעצמן ונרדמו בשמירה בכל הנוגע לדאגה לציבור. איפה טעינו? מה פיספסנו כאן? איך נפלו בכירים? איך אנושות כל-כך מתקדמת, עם כלים כה מרשימים לניהול חברה מודרנית כמו: חוק, דמוקרטיה, כלכלה קפיטליסטית, יחד עם מומחים דגולים השואבים ללא הרף משכורות עתק מהמדינה, כולם ברגע האמת כשלו כמו טירונים עלובים? (רק שיהיה ברור: "רגע" האמת הזה נמשך כבר כמה עשרות שנים). איך זה שללא עזרתם האדיבה של כמה סטודנטים ותומכיהם, המדינה המסכנה לא מצליחה להבין בכוחות עצמה? האם באמת האנושות היא כה עלובה, כה אומללה, כה חדלת-אישים, כה חסרת-ישע, שבלי מחאות, הפגנות, מהפכות, חברה אנושית איננה מסוגלת להתנהל בצורה מתוקנת?

• בפרק הבא: תרבות השחיתות.