מכל הגגות צועקים אלינו שמחאת האוהלים היא מחאה פוליטית השואפת להפיל את ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו. אפילו מרגול צנעני נאלצה להתפנות מעיסוקיה הדחופים כדי לתקוף את אנשי האוהלים ולהאשימם בכוונה להפיל את ביבי (אולי לא שמנו לב, אבל מרגול הפכה בינתיים לשופטת, והמילייה החברתי שלה מורכב כיום מאשת האלפיון העליון לאה גלובוס, מג. יפית ומשרה נתניהו - מה שאולי מסביר שהמתקפה של מרגול על האוהלים - לא הייתה אלא כדי למצוא חן בעיני המילייה הזה שלה).
בכל אופן, השאלה שיש לשאול כרגע היא אם בנימין נתניהו, שבשנותיו כשר אוצר וכראש הממשלה בשתי קדנציות, ניהל כלכלה מתוך אידאולוגיה ברורה ומשנה סדורה, וכך משך את הכלכלה, לטוב ולרע, למקום שבו היא נמצאת עכשיו - השאלה אם הוא באמת רוצה, או מסוגל, להחליף דיסקט ולהפוך לראש ממשלה חברתי ולהפסיק למצוץ את הלשד של מעמד הביניים, שהוא עמוד השדרה של המדינה.
מי שלא מאמין שנתניהו מסוגל להיגמל מהמוצץ הזה, ולעבור שינוי אידאולוגי שכזה, זו זכותו המלאה לדרוש את הסתלקותו - כדי לאפשר למישהו אחר, שאינו שבוי באידאולוגיה הזו, לנווט את העניינים.
השאלה כאן אינה שאלה פוליטית של שטחים, שלום וכו'. זו שאלה חברתית נטו, ואין לאפשר לקולות החלולים מצד השופטת מרגול ודומיה להסיט את העניין מהעיקר. ומהצד השני, אין לאפשר לטרמפיסטים למיניהם לגנוב את המחאה הקדושה הזו לכיוונים פוליטיים/מפלגתיים.
ומכל מקום, כמעט מיותר להגיש לראש הממשלה רשימת דרישות. ראש ממשלה חברתי אינו זקוק לרשימה כזו. הוא יודע בדיוק נמרץ מה נחוץ לעשות.
