סדרי העדיפויות לטיפול בעוולות

המחאה הספונטנית של מספר מגזרים מתוסכלים בציבור הישראלי וגם "מחאות" לא-כל-כך ספונטניות...) מביאה את הממשלה סוף-סוף למצב שעליה לתת מענה מעשי למחאות, ולשנות בהקדם מספר דברים במשק כדי להרגיע את הרחוב ולייצב את המצב החברתי/כלכלי שאכן השתבש במהלך צעדי המקרו המוצלחים של הכלכלה הישראלית. השאלה העיקרית היא: עד כמה תהיה הממשלה מסוגלת לפעול מבלי לגרום לנזק ממשי ליציבה הכלכלית של המדינה, כי על כך יקומו או יפלו דברים. ראשית יש לעמוד על נושאים שאין בצידם הוצאות כספיות כמו הטלת פיקוח סלקטיבי על המחירים למוצרים שונים, חוקים המטילים מס על דירות ריקות ושינויים בחוק להסרת חסמים ביורוקרטיים מבינוי. שנית, בדיונים על ההקלות במס, אין ספק שפקידי האוצר ושרים ינפנפו באיום של "קריסה כלכלית נוסח יוון", אולם איום זה הינו בגדר תעמולה שאין מאחריה דבר. הסיבה: בשלוש השנים האחרונות נוצרו עודפים משמעותיים בתקציב המדינה, ובו-זמנית רשות המיסים הכריזה בתרועות ניצחון שבשנתיים האחרונות נגבו מהציבור כספים מעל ומעבר למתוכנן!! שני הדברים הנ"ל אומרים לנו: א. שהמדינה גובה מיסים יותר מאשר לכסות את תקציבה. ו-ב. שהמדינה מקציבה יותר מידי כספים לפעילויותיה מאשר נדרש. מעיון בדיווחים שונים של האוצר (ורשות המיסים), נראה שכיום מונחים בקופת המדינה לפחות 9 מיליארדי שקלים כעודפים - - כשאנשי האוצר מוסיפים מייד בגאווה שזה יאפשר לחסל מהר יותר את חובותיה החיצוניים של המדינה... אבל השאלה היא, לאן יותר חשוב להעביר עודפים אלו - להקדים תשלום לאיזה בנק בחו"ל או לטיפול בעוולות החברתיות/כלכליות שנוצרו בשנים האחרונות ובמחאות הציבוריות הצודקות? ללא כל ספק, סכום של 9 מיליארד שקל יכול לסייע רבות בנושאים כמו: הורדת ו/או הקטנה משמעותית של המע"מ ומיסים עקיפים אחרים על מוצרי מזון בסיסיים ועל מוצרי צריכה חיוניים אחרים, (לרבות על שירותים כמו מים וחשמל, תחבורה ודלק...). בסיכום הזה ניתן לפתור את בעיית שביתת הרופאים... לתת נקודות זיכוי במס-הכנסה למשלמים לפעוטונים ולמטפלות.... ואולי אף להוריד מנטל תשלומי ההורים בבתי הספר, תשלומים אשר מעיקים על ההורים וגורמים ל"חוק חינוך חובה חינם" להראות אבסורדי... (ויש גם לזכור כי קצבאות הזקנה העלובות שקוצצו בשעתו והובטח שיוחזרו לקדמותם כי גם זה בתור)... אינני יודע מה הם התחשיבים המדויקים להקלות הנ"ל המתבקשות להיעשות בהקדם, מה יהיו סדרי העדיפות ועד כמה ניתן יהיה להרחיב את ההקלות מבלי לפגוע בתקציב המדינה. דבר אחד ברור, יש לדאוג לנציגות א-פוליטית ואוטנטית של הציבור שתשב מול נציגי הממשלה בדיונים על ההקלות. על הממשלה להושיב לצידה לייעוץ פקידי אוצר מהעבר, כי הם אלו המכירים את כל הטריקים והפלברות החשבוניות שהממשלה תזרוק על השולחן כ"ייהרג ובל יעבור" "קוים אדומים" וכיו"ב... הכרזות שיש לקבלן ב"עירבון מוגבל"... מדבר אחד על יזמי המחאה להיזהר: מהעמדת ההסתדרות הכללית כגורם במו"מ עם הממשלה על ההקלות הנדרשות, כי שם שולטים ראשי הועדים הגדולים, והם אלו הנותנים שם את הטון. הם ינסו לנגוס את המרב מהעוגה הממשלתית עבור ועדי העובדים השונים,הן לשכר גבוה והן לטובות הנאה מוגזמות...כי ראו למשל מה מקבלים עובדי מקורות וחברת חשמל... בסיכום נזכיר, שכבר נאמר בעבר, כי קל להתחיל במבצע ואבל קשה יותר לגמור אותו בהצלחה ורק ימים (ושכל) יגידו מה יהיה עתיד המחאה הצודקת הזו.